למען האהבה

פרק 9

יום חמישי הגיע. חשבה אלי. עכשיו דור לא יוכל להתחמק מהסבר.
צילצול הפלאפון ניער אותה .
״אני מחכה לך בחוץ, איפה את?״ אמה אומרת מבעד לטלפון.
״אני דקה יורדת.״ אומרת אלי ומנתקת.
לוקחת את התיק ומסתכלת על עצמה במראה הגדולה שבחדר שלה פעם אחרונה ויורדת למטה.
״איפה היית אתמול בלילה?!״ אימה עוצרת אותה ואלי נושמת עמוק. מוכנה לוויכוח.
״מה זה מעניין אותך?״ אומרת.
אימה פולטת גיחוך . ״מה זה מענין אותי? את מרותקת אלי. מרותקת משמעו לחזור לכאן אחרי לימודים ולא לצאת.״
לכי לעזאזל .
רצתה לומר אלי. אבל הלוואי ויכלה.
״טוב, לא כל מה שאת רוצה מתגשם אמא. מצטערת אבל הגיע הזמן שאני אעשה מה שאני רוצה, ובמקרה הזה , אמא, אני עושה מה שאני רוצה.״ אמרה ויצאה מהדלת במהירות.
אני שונאת אותה.
אמרה לעצמה.

קול הצופר המוכר של האוטו הסיט אותה וראתה את אמה צועקת עלייה מבעד לחלון.
אלי נכנסה לאוטו בפנים מדוחדחות ופלטה אנחה.
״נמאס לי מהחיים האלה!״ אמרה.
״מה המצב רוח על הבוקר ומה האיחור המטורף הזה?״ אמרה אמה . ״מה קרה?״
״אני נשבעת לך אני עוזבת את הבית הזה ואת ההורים החארות האלה.״ ממשיכה אלי.
״תפסיקי לתת להם להשפיע עלייך כל הזמן.״ אומרת אמה ומתחילה לנסוע.
״בכל מקרה, אנחנו מאחרות! אז די למרמור ויאללה לשיעור מתמטיקה!״ ההומור הרגיל של אמה הצחיק את אלי והיא נשענה על החלון , כל הדרך, עד שהגיעו לבית ספר.

השתי שעות הראשונות עברו כמו נצח.
ועכשיו הגיע שיעור אומנות.
אלי בדרך לשיעור. כשנכנסה לכיתה כולם ישבו כבר בכיסאות, כולל דור.
לפחות הוא כבר לא מאחר.
התלוצצה אלי במוחה.
כשתפס את מבטה לא הוריד אותו ממנה. היא הסתכלה עליו שניות ארוכות ואז הלכה למקומה.
״בוקר טוב כולם.״ המורה נכנסה שנייה אחרי אלי.
״אני מקווה שכולכם סיימתם את העבודה שהיה צריך להגיש.״ המורה אומרת .
פאק, העבודה. אמרה לעצמה אלי והסתכלה על דור, שהיה עם הגב אליה.
זה אחר זה הגישו התלמידים את העבודות. ולא ידעה מה תגיד אלי כשיגיע תורה.
״אלי קופר ודור סלינקי.״ קראה המורה בשמם ועמדה אלי באילוץ, דור קם גם הוא והם נעמדו אחד ליד השני צמוד למורה , אלי התכוונה לקחת אותה לצד, ולהסביר לה שאין להם עבודה. אבל דור הוציא דף גדול. אותו דף שעליו התחילו לצייר,
רק שהוא היה גמור.
מה? הוא סיים את העבודה לבד?
חשבה אלי, זה הרגיז אותה, אבל גם שימח אותה. כי זו יכולה להיות מחוות פיצוי או משהו כזה. או שהיא סתם מדמיינת.
דור התחיל להסביר על העבודה בעוד אלי שעמדה לצידו ולא ידעה מה לומר.

בסוף השיעור ניגשה אל דור.
אף אחד כבר לא היה בכיתה חוץ משניהם.
״דור..״ היא אמרה. ״מה...״ היא חיפשה את המילים. פתאום לא ידעה מה לומר.
״לא רציתי שלא נגיש את העבודה. אז המשכתי אותה לבד.״ אמר בקור רוח.
אלי הביטה בו בפנים לא מבינות ואז נאנחה.
״אתה מוכן בבקשה להסביר לי מה קרה לעזאזל באותו יום?״ הוציאה אלי את המילים מפיה והסתכלה עליו. הוא הסתכל על כל דבר אחר חוץ מעליה.
״הסתבכתי עם שני האנשים האלה. לא משהו יותר מדי רציני.״
״עם מה הסתבכת? ולמה אמרת ״כשאבא שלי יצא הוא יסדר את זה״ ולמה הם אמרו-״
״הם חברים של אבא שלי.״ הוא אמר, הביט בה לשנייה אחת ואז החזיר את מבטו לנקודה אחרת בחדר.
״ו...״ המשיכה.
״עזבי את זה . אוקי?״ אמר ולקח את התיק שלו, התכוון לצאת מהחדר.
״זה לא פייר.״ אמרה אלי. והתייאשה אל הכיסא .
הוא שתק שניות ארוכות כשעמד מול הדלת.
״פשוט עזבי את זה, אלי.״ אמר לבסוף ויצא מהכיתה .

הלכה אלי ממורמרת ורגוזה כל היום.
כשיצאה מבניין בית הספר ראתה את אמה , עם כמה בחורים, וזה לא היה נראה שהם סתם מדברים.
אמה החטיפה סטירה לאחד הבנים. ואלי רצה מיד אליהם.
״הנה הזונה השנייה.״ שמעה את אחד הבחורים אומר כשהתקדמה אליהם.
מה הוא בדיוק אמר עכשיו?
״מה אמרת?!״ התקדמה אליו . הוא הרים אליה את שתי גבותיו ונשך את שפתיו.
״אמיצה.״ אמר. ״את מחרמנת.״ המשיך ואלי הרגישה שהיא עוד שניה מתפוצצת.
״זונה אתה תקרא לאמא שלך.״ אמרה ובעטה באיברו.
אמה הרחיקה אותה ממנו בעוד הבחור מתקפל.
״בת....״ הוא מילמל.
״איך כל זה התחיל לעזאזל?״ שאלה אלי את אמה.
״הם סתם חארות.״
לפתע הרגישה אלי ידיים ממששות את מותניה. היא הסתובבה במהירות ובחור אחר היה מרוח עליה. ״מה הייתי עושה לך...״ הוא אמר והתחיל למשש גם את החזה שלה. אלי הרגישה מוטרדת כל כך, שלא הצליחה לשחרר אותו ממנה. אבל פתאום הוא עף ממנה בשנייה אחת. כאילו מישהו דחף אותו מאחורה.
כשנפל לרצפה ראתה את דור מולה.
״את בסדר?״ הוא התקדם אליה במהירות . אלי הייתה המומה מהמצב ולא הצליחה להוציא מילה מהפה,
ראתה את אותו בחור קם לעבר דור.
״דור!״ צעקה אלי כשהבחור הקודם נתן לו בוקס מאחורה. דור נרתע מעט ואז הסתובב אליו, כאילו זה לא הזיז לו בכלל.
הוא החזיר לו בוקס לפנים והבחור עף כמה מטרים אחורה.
כולם התחילו מכות.
מה אני עושה??
הייתה אלי מבולבלת כשהם הולכים מולה מכות. אמה נצמדה אליה, מבוהלת גם היא.
״די! תפסיקו!״ ניסתה לומר אך זה לא עזר.
לאחר דקה סוף סוף ההנהלה באה. הם הפרידו את דור מהבחורים האחרים. ״מה לעזאזל הולך פה??״ המנהל צעק. ״דור סלינקי?? אדם ברוטמן?! למשרד עכשיו!!!!״ הוא צרח עליהם , דור העיף בה מבט אחד. פניו היו מלאות חבלות ודם זלג מהגבה העבה שלו. הם התקדמו אל תוך בית הספר ואמה ואלי נותרו שם לבד.

״מה לעזאזל הלך פה הרגע?״ אמה אמרה בפאניקה.
״הם היו שיכורים או משהו? מי אלה בכלל?״ אמרה אלי.
״לא יודעת, התכוונתי ללכת והם פשוט באו והתחילו לגעת בי.״ אמרה אמה ופניה של אלי נדהמו.
״אני מקווה שהם יקבלו את מה שמגיע להם.״
״כן.״ אמה השיבה . הדבר היחיד שאלי באמת חשבה עליו זה מה יקרה לדור. הרי הוא רק ניסה להגן עליה.
״אני מקווה שדור לא יחטוף יותר מדי. הוא רק ניסה להגן עליי.״ אמרה אלי .
״והצליח. לכי תדעי מה הבחור היה עושה אם דור לא היה מעיף אותו ממך.״
״צודקת.״ אמרה אלי והחלה ללכת אל תוך בית הספר.
בדיוק שהתכוונה להיכנס לחדר המנהל , דור יצא משם.
״דור.״ אמרה. הוא הסתכל עליה והתקדם לכיוונה.
״את בסדר? הוא עשה לך משהו?״ שאל דור בדאגה. אלי הוסמקה מעט.
״חוץ מלמשש לי את כל הגוף, לא ממש. בזכותך.״ אמרה אלי וחייכה. ״תודה...״ הוסיפה והוא בחן את פניה בחוזקה וחייך חיוך קטן.
״בכיף.״ אמר וניגב מעט את הדם מהגבה שלו.
נזכרה אלי באותו יום שהבריון החטיף לו בוקס וניסתה לנקות לו את הדם מהעין , אבל לא נתן לה.
״יורד לך דם..״ אמרה. הוא הסתכל עלייה וגיחך, כאילו דה ג׳ה וו עלה בראשו.
״טוב, אני רגיל לזה כמו ששמת לב.״ הוא התלוצץ.
אלי צחקה מעט והסתכלה על הפצע.
״יש לך עדיין סימן. בעין, מאותו יום.״ אמרה .
הוא השפיל קצת את ראשו ושתק שניות ארוכות.
״אני בסדר, תודה.״ אמר , ומבטיהם נתפסו אחד בשנייה.
רגע ארוך בהו זה בזה ואז שברה אלי את הדממה.
״יש לי מגבון בכיתה.. אם אתה רוצה.. אני יכולה להביא לך.״ אמרה.
״לא, אני בסדר. אני אשטוף את זה בשירותים או משהו.״ אמר והחל ללכת.
״אתה חתיכת תעלומה, דור.״ אמרה בשקט, קיוותה שלא שמע.
לפתע הסתובב ואמר ״אני יודע.״