למען האהבה

פרק 17

התעוררתי לריח נעים של אוכל.
פקחתי את עניי לכמה שניות ונדהמתי מהמקום שבו אני נמצאת, עד שנזכרתי בכל המאורה.
כשנזכרתי מה קרה אתמול ופניי העלו חיוך בלתי נשלט.
פקדתי על עצמי להתפקס וקמתי אל עבר המקלחת.
שטפתי את פניי ויצאתי לכיוון המטבח.
איך אני אמורה להתנהג אחרי אתמול? שאלתי את עצמי.

כשהוא תפס את מבטי הוא לא שיחרר. אפילו לא לשנייה אחת.
חייכתי.
״מה מתבשל כאן?״ שאלתי , מנסה להוציא את המבוכה.
״חביתה ופנקייק.״ אמר. הוא חייך מעט ועזב את המחבת, התקדם אליי.
הפרפרים שהרגשתי בבטן באותה שנייה עשו מה שהם רוצים.
החיוך המביך לא ירד מהפנים שלי. לא ידעתי איך להתייחס למצב המוזר הזה.
כשהוא הגיע צמוד אליי עצמתי את עניי והסנפתי את ריחו.
פתחתי את עניי והסתכלתי בעניו.
הוא צלל בתוך עניי כמבקש רשות להסתכל בתוכן.
לאחר שנייה הוא ליטף את פניי ונישק אותן בעדינות.
הרגשתי כל כך מאושרת. כאילו משהו היה חסר כל הזמן הזה ולא היה לי מושג מה. ועכשיו הוא חזר.
לא רציתי שיעזוב את שפתיי. שפתיו היו כל כך חמימות על שלי. כל כך נעימות. רק שלא יפסיק.
הוא התנתק משפתיי ופקחתי את עניי בחוסר רצון.
שנינו צחקנו.
״איזה הזוי.״ אמרתי. עדיין צמודה אליו.
״זה הזוי בשבילך?״ שאל בגבריות. לא עמדתי בקולו ונשכתי את שפתיי.
״אני מניחה שכן.״ השבתי.
״אז תתחילי להתרגל .״ אמר. כאילו ברגע זה סיכמנו משהו שלא היינו מסוגלים לומר בקול.
חייכתי חיוך רחב וחיבקתי אותו. מלטפת את גבו.
״את רעבה?״ אמר כשהתנתקנו.
״מאוד.״ אמרתי ודור צחק.
״אז שבי.״ הוא הצביע על השולחן הקטן שהיה לו ליד המטבח .
״אני יכולה לעזור לך-״
״פשוט תשבי.״ אמר. גיחכתי והתיישבתי בשולחן.
הוא הגיש לי צלחת מלאה בפנקייקים , עומדים גבוהים אחד על השני. הוציא את הסירופ ושפך מעליהם.
״בתיאבון.״ אמר. צחקתי.
״אני לא אוכלת לבד.״ פקדתי.
״מי אמר לך דבר שכזה?״ הוא השיב וישב בכיסא מולי, לקח מהצלחת 3 פנקייקים והחל לאכול. לא יכלתי להוריד את החיוך מהפנים.
״אז כנראה שכן יש לך אוכל בבית חוץ מפטל.״ אמרתי מופתעת.
״אחרי השיחה הצפופה שעשית לי הייתי חייב.״ אמר בגיחוך. צחקתי מעט.
״הפטל דווקא לא היה ממש רע.״ אמרתי.
״יש גם מיץ תפוזים האמת. אם את רוצה.״ אמר.
״אמ... אני חושבת שאשאר עם פטל.״ אמרתי ושנינו פרצנו בצחוק.
מה קורה כאן? פקדתי על המוח שלי להבין את המצב.
למה כל כך טוב לי? המשכתי תוך כדי שאני מתסכלת על שיניו הישרות של דור בזמן שצחק.
שיחקתי עם המזלג במבוכה.
״איפה האלי החזירה שתקפה את הפיצה בדקה?״ שאל דור .
״היא עדיין כאן! אל תדאג.״ אמרתי בצחוק. לקחתי את הסכין וחתכתי חתיכה גדולה של פנקייק והכנסתי אותה לפי עם המזלג.
דור צחק.
״אתה יודע מה?״ אמרתי . ״בוא נעלה שלב.״
לקחתי את הפנקייק בשתי ידי ואכלתי אותו כמו חזירה אמיתית.
״זה מספיק חזירי בשבילך?״ אמרתי תוך כדי שאני לועסת .
״אוהו. כן.״ אמר. לאחר שנייה לקח את הפנקייק ועשה כמוני.
״עכשיו שנינו חזירים.״ קבע.
צחקתי לחתיכת הפנקייק האחרונה וזרקתי חתיכה קטנה על דור.
הוא הסתכל עליי וצחק.
״מה זה אמור להביע?״ שאל. לקח חתיכת פנקייק גם הוא וזרק עליי.
דפיקות דלת עזות עצרו את המשחק החזירי המוזר ששיחקנו בו.
הדפיקות האלה מוכרות לי.
חשבתי כשאני מסיימת לבלוע את הפנקייק.
דור קם בבת אחת בבהלה. נראה שלא רק שהוא זכר את הדפיקות האלה, הוא ידע מהם.
הוא הסתכל עליי ואז החל ללכת לכיוון הדלת.
הוא פתח אותה ושני בריונים עמדו מולו.
קמתי גם אני. פחדתי. מה הם רוצים ממנו עכשיו?
הם נכנסו בפראות אל תוך הבית.
״דור-״ ניסיתי לומר אך הוא עצר אותי.
״אל, חכי רגע. טוב?״ אמר והתקדם אליהם.
״מה אתם רוצים?״ שאל .
״אבא שלך מסר שכדי שתחזור לעבודה שלך כמו גדול. אחרת תישא בתוצאות. ועם אבא שלך אי אפשר לדעת מהם.״ אמר אחד הבריונים. דור התקרב אליו יותר. ״קצת קשה להאמין כשדי ברור שזה מה שהוא אמר לך להגיד.״ אמר דור והתקרב צעד נוסף צמוד אל פניו.
״תמסור לו ששמעתי, ושילך להזדיין.״ אמר בקרות ובביטחון.
הם נעצו בו עוד כמה מבטים ויצאו מהבית.
דור התקרב אליי.
״לאיזה עבודה אבא שלך רוצה שתחזור?״ שאלתי.
הוא הסיט את ראשו לשנייה ואז הסתכל עליי שוב.
״אלי, אני מתחנן, אל תתערבי בזה. אני לא רוצה שתיפגעי.״ אמר.
״ממה אני אפגע? איך בדיוק?״ ניסיתי לתפוס את מבטו אך לא הצלחתי.
״את לא מכירה את אבא שלי.״ אמר ופלט אנחה, התקרב אלי יותר ותפס בפניי. ״אל תדאגי. אני אסדר הכל.״ אמר והצמיד את פניו אל שלי.
״אוקי.״ נכנעתי לקולו. הוא חייך וחיבק אותי חזק.