פרק 15

410 20 4
                                    

התלבשתי ואני ואמה נסענו לבית הספר.
״אז.. איך היה אצל דור אתמול?״ היא אמרה בקול חמקמק שאומר ׳אני יודעת ששוב נטשתי אותך כשהיית שיכורה אז בבקשה תסלחי לי .׳ אני מגלגלת את עניי ומגחכת.

״היה טוב. אם לא הוא..״ אני אומרת ומרימה את גבותי.
״אני מצטערת אל.״ אמה אומרת.
״אבל זה לא מספיק שאת מצטערת אמה. את לא יכולה לעשות את זה כל פעם מחדש ואז להצטער, זה לא עובד ככה.״ אני אומרת .
״את צודקת. אני באמת מצטערת. אני מטומטמת שמשאירה אותך כל הזמן לבד. אבל היי! תמיד יוצא מזה משהו טוב בסופו של דבר.״
״מה טוב בדיוק? ששתיתי 300 כוסות וודקה?״
״אם לא הייתי זורמת עם הבחור במועדון בחיים לא היית מכירה את דור ותראי מה אתם עכשיו.״ היא פולטת. אני מסתכלת עליה בפנים מבולבלות. ״מה אנחנו עכשיו?״ אני שואלת. רוצה את התשובה הנכונה.
״אל תגידי לי שלא שמת לב שקורה בניכם משהו.״
היא אומרת .
״אנחנו סך הכל ידידים.״ אני משיבה.
״טוב. בסדר. מה שאת אומרת.״
״אמה אני מכירה אותו רק 3 חודשים.״
״מה זה קשור? התאהבת ברום תוך יומיים.״
״הייתי בכיתה ג׳.״
״תמשיכי להכחיש!״ היא מסתכלת עליי בלעגנות ואני מגלגלת עניים. ״שיהיה.״

שיעור אומנות. השיעור האהוב עליי.
אני במיצמוץ עניים מגיחה אל המקום הפנוי שליד דור והמורה מיד נכנסת.
״היי״ אני אומרת באהדה.
״היי.״ הוא אומר עם קולו הרגוע. ״מה קורה?״
״מהמם. אתה?״
״גם.״ הוא אומר ומכניס את ידיו לכיסים , מפנה את ראשו אל המורה שכבר התחילה לדבר.

במהלך השיעור צחקנו על בדיחות לא קשורות ועל הבחור עם המשקפיים שישב לפנינו.
תוך כדי קישקשנו סקיצות על הבריסטול הגדול שהמורה נתנה וצבענו אותו בשחור.
מרגיש כאילו תוך דקה עבר שיעור של שעתיים. פתאום כל כך כיף לי.
כיף לי עם דור.
הוא מצחיק אותי. הוא גורם לי לחייך בלי שום סיבה.
כל מה שקרה בזמן האחרון.. חיבר בנינו.
הוא הפך לחבר הכי טוב שלי.
זה מילה גדולה מידי? חבר הכי טוב?
אני שואלת את עצמי.
המורה כבר יצאה מהשולחן ורק אני ודור נותרנו בכיתה.
״קבענו היום בשמונה.״ הוא אומר.
אני מחייכת חיוך קטן . ״לא שכחתי.״ אני אומרת וקמה מהשולחן , לוקחת את התיק ואנחנו יוצאים מהכיתה.
״את זוכרת איך מגיעים לשם נכון?״ הוא שואל.
״אה-הא.״ אני אומרת ומהנהנת עם הראש שלי בצורה מצחיקה. הוא פולט צחוק קטן ונעלם מעניי.

אני מכניסה את הספרים ללוקר וסוגרת אותם. מחליטה להבריז מהיסטוריה ולעשות סיבוב בגינה. לחשוב מה אני רוצה לעשות עם ההורים שלי. לחזור, או לא לחזור. גם ריאן ניתק איתי קשר, אני פגועה ממנו מאוד.
יצאתי לבחוץ וחשבתי על הכל.
הלכתי למקום הקבוע שלי. הפינה שאחרי המחששה . היא מלאה בפרחים ושיחים קטנים כאלה שאף אחד בחיים לא גזם אותם, כך שאם את רוצה להסתתר זה המקום המושלם.
אני שומעת רעשים. אבל ממשיכה להתקדם . אני מחליטה ללכת לראות מה אלו הרעשים האלו ומסתובבת סביב האזור.
בסופו של דבר אני מגיעה למאחורי שיח אחד, והופתעתי לראות את אמה שם.
״אמה?״ שאלתי. אמה הסתובבה אליי ועשתה לי פנים כל כך מצטערות. כאילו היא רצחה את אמא שלי.
כשראיתי מי היה דבוק אליה, הבנתי מה פשר הפרצוף הזה.
פניו היו מרוחים באודם האדום שהיא שמה כל יום לבית הספר והוא ניגב את פניו מהר כחושב שלא ראיתי את זה או לא ידעתי מה הם עשו שם.
לא אמרתי מילה. פשוט הלכתי משם .

למען האהבהWhere stories live. Discover now