למען האהבה

פרק 36

פרקי סיום הסיפור! - אשכרה פרק אחרון!! 3/3🎊

דור קם בשקט, בלי שאלי תשים לב.
הוא יצא מחדר הסוויטה שבמלון והתקדם לכיוון החדר של 2 הבחורים, ידע שהם לא שם.

הוא פתח את דלת חדרם ונכנס לתוכה,
הרים את השטיח שמתחת למיטתם,
וראה את הפתח הקטן המבוקש.

הוא פתח אותו והוציא משם את המזוודה השחורה הגדולה,
פתח אותה כדי לראות שהכל שם.
כשסיים החזיר את הכל למקומו כאילו מעולם לא היה שם וחזר לחדר.

הוא אירגן הכל, התלבש, לקח תיק קטן ושם בו כמה בגדים שלו ושל אלי.
צחק לעצמו בשקט כשהרים מסביב לחדר את ההלבשה התחתונה של אלי מליל אמש.

כשסיים לארגן הכל,
ישב ליד אלי וליטף את ראשה.
״אל,״ אמר. מחייך לעצמו מהיופי שנמצא מולו. ״קומי.״ אמר והזיז את שיערה לאחור.
אלי התמחתה ברישול ופקחה את עיניה.
״מה יש?״ שאלה בחוסר רצון מוחלט והתמסרה אל הכרית.

״קומי. הולכים.״ היא קמה בבת אחת כשאמר את שתי המילים האלה.
״הולכים? לאן?״ היא כיסתה את גופה העירום עם הסמיכה כשהתיישבה.
״זוכרת שהבטחתי לך שהכל יגמר?״ נעץ בעיניה ולא שחרר.
״כן.״ אמרה.
״אז קומי. הולכים.״
פניה של אלי היו מבולבלות.
״רגע. הולכים לאן דור?״
״את סומכת עליי?״ שאל. ״כן.״ אמרה וליטפה את פניו.
״אנחנו בורחים מכאן. רק אני ואת. בלי הבלאגן הזה, בלי החיים האלה.״
אלי חייכה.
״זה מה שרצינו, זוכרת?״
״כן.״ אמרה.
״אז הולכים?״
״הולכים.״ אמרה וקמה ממקומה. ״מה עם הבחורים?״
״אסור שהם ידעו. לקחתי את הכסף, אם יתפסו אותנו זה הסוף שלנו אל.״ אמר בפחד קטן. ״תתלבשי מהר. לפני שיחזרו.״

אלי התלבשה וסידרה את שיערה החלק הגולש.
חשבה לעצמה מה לעזאזל קורה עכשיו.
היא באמת בורחת עם דור.
בורחת מכל העולם.
מה אם זה לא ילך כמו שהיא חושבת?
הם באמת יישבו באיזשהו חוף הרחק מכולם ביחד?
לנצח?
בלי כל הבלאגן? בלי אבא מטורף ואנשים שרודפים אחריהם?
היא קיוותה להאמין שזה נכון.
שזה יקרה.

דור ואלי יצאו מהמלון והזמינו מונית.
״לשדה התעופה.״ אמר דור לנהג. הנהג הנהנן והחל בנסיעה.
״זה באמת קורה?״ שאלה אלי את דור.
״כן.״ אמר ונישק את שפתיה בעדינות. ״זה קורה.״

~~~

״אני לא מאמינה.״ אמרה אלי כשהסתכלה על הבניינים הענקיים שעומדים לנגד עיניה.
״ניו-רוק.״ אמרה בשקט. ״אתה משוגע.״
״אני משוגע?״ אמר ותפס במותניה.
אלי צחקה.
״מאוד משוגע.״ גיחכה.
״אני יכול להראות לך.״ אמר וליטף את מותניה בחוזקה.
כמה אנשים שעברו שם הסתכלו עליהם והמשיכו בשלהם.
אלי הובכה.
״דור!״ תפחה אלי על ידו. ״לא כאן.״
״טוב טוב.״ נכנע והמשיכו ללכת.