למען האהבה

פרק 21

״אשכרה?״ אמה אמרה אליי כלא מאמינה למילה שיוצאת מפי.
״כן, זה הסיפור.״
״איך אני אדע שאת אומרת את האמת?״ היא בחנה את עניי חזק. נפגעתי לחוסר האמון. אבל מה ציפיתי? שאני אספר לה שהיינו החברות הכי טובות ופשוט נחזור כמו פעם?
״אמה, את פשוט חייבת להאמין. מתישהו את תיזכרי בכל זה.״
״יש לי משפחה?״ שאלה.
״את גרה אצל דודה שלך.. ההורים שלך.. אמ.. הם...״ ניסתי לעכל את מה שאני הולכת לומר לה. כל כך מוזר לומר לה את זה.
״פשוט תגידי.״
״את יתומה מגיל 3. ההורים שלך מתו בתאונת דרכים״
אמה הייתה המומה, יכולתי לראות דמעות עולות בעיניה.
״רק אני ודודה שלי..?״
״כן, היא גידלה אותך. היא כמו אמא בשבילך. עד לא מזמן גם אני גרתי אצלך. אבל .. כבר לא.״
״למה גרת אצלי?״ שאלה. הרגשתי מותשת מלספר לה משהו שכל כך רציתי שתדע לבד.
השפלתי מעט את פניי והתחלתי לדבר.
״אמ...אני וההורים שלי.. לא ממש מסתדרים. אז עברתי לפני חודשיים לגור אצלך. כשגילתי ששכבת עם האקס שלי, עברתי לדור.״
״דור החבר שלך?..״ שאלה כמנסה להיזכר מה סיפרתי לה לפני 4 דקות. כאילו זה חומר למבחן שהיא צריכה לשנן כדי לזכור.
״כן.״
אמה אחזה בראשה בפתאומיות וכיווצה את פנייה.
״אחח..״ אמרה והחזיקה חזק בראשה.
״די! את חייבת לסלוח.....את חייבת.. חייבת לסלוח לי...את חייבת לסלוח...אני...סליחה אל... את חייבת לסלוח לי!! חייבת..חייבת.. חייבת!!״ צעקה את המילים כאילו היא משחזרת פרק מראשה .
נרתעתי אחורה. פחדתי כל כך.
הרופא נכנס. בעוד אמה עדיין צורחת ותופסת חזק בראשה.
״מה קרה?״ שאל הרופא בפאניקה כשעוד 3 רופאים נכנסו אחריו.
״אני...אני לא יודעת...״ ניסתי לדבר אך הרגשתי התקף חרדה מציף אותי. ״אני...לא עשיתי..כלום..״ ניסיתי לנשום אך ללא הצלחה .
״תנשמי!״ הרופא צעק אליי.
אני מנסה להסתכל סביבי ורואה הכל מטושטש. אך כשקלטתי את דור בכניסת החדר כבר יכלתי לראות טוב יותר.
אמה המשיכה לצרוח, ואני, מנסה לחזור לנשום .
דור רץ אליי והחזיק אותי.
״אל?? מה קרה??״
״אני.. אני לא יכולה לנשום ..״ אמרתי .
״אלי, תתרכזי. אוקי? בבקשה תתרכזי בנשימות.״
הוא ליטף את פניי לאט לאט. גרם לשלווה שלי להתחיל לחזור לעצמה.
״אחת..שתיים...שלוש..״ הוא המשיך לספור עד שנשמתי כרגיל. הוצפתי נשימה וחייכתי.
״מה הייתי עושה בלעדיך?״ אמרתי פולטת אנחה. דור הפנה את מבטו ממני ולא ענה.
״מה עם אמה? מה קרה לה?״ שאל.
״אמ...אני לא יודעת היא התחילה פתאום לצרוח״ עלו דמעות בעיני וניסיתי כמה שאני יכולה לעצור אותם.
דור השפיל את מבטו וקירב אותי אליו.
״זה קשה. אני יודע..״ אמר. ״הכל יהיה בסדר.״

דור ישב צמוד לאלי בכיסא בית החולים. חשב לעצמו שאולי זה לא רעיון כל כך טוב לבוא לכאן כשבעצם הוא צריך להתחמק מאלי.
״דור?״ שאלה אלי כשראתה את פניו המתוסכלות.
״כן?״ השיב אך לא הסתכל בעיניה.
״מה יש לך?״ שאלה וניסתה לתפוס את מבטו.
״כלום״ אמר ושינה את תנוחתו.
״מה זה? משהו עם אבא שלך?״ דור נהפך לקשוח ומיהר שלא להסגיר את עצמו.
״לא. לא. הכל בסדר אלי .״
״אוקי..״ נכנעה.
״ואמרתי לך כבר שאני מטפל בזה. את לא צריכה לדאוג לזה יותר.״
״ממש קל לא לדאוג כשאתה לא מספר לי כלום דור.״
״אין מה לספר. אני לא רוצה סתם לסבך אותך. אמרתי לך שאני מטפל בזה אז אל תשאלי כל פעם מה קרה.״ אמר דור בייסורים כשראה את פניה של אלי הולכות ונפגעות למילותיו. אבל ידע שהוא חייב לעשות את זה כדי להגן עליה.
וזו רק ההתחלה.
״אלי?״ נכנס הרופא ושבר את השתיקה המביכה.
״כן?״ קמה מזרועותיו של דור ועמדה מול הרופא.
״מה שקרה לאמה, זה התקף.״ אמר. ״בגלל שהיא איבדה את הזיכרון היא עלולה להיזכר באמצעות פלאשבקים, חלקם טובים וחלקם פחות טובים. היום כנראה, היא נזכרה במשהו לא טוב מהעבר ונכנסה להתקף.״ אמר הרופא כשאלי מנסה להכיל את כל מה שאומר עכשיו.
״ככה יהיה כל פעם שהיא תיזכר?״
״לא. לא תמיד.״ אמר.
״היא תזכור הכל בסופו של דבר?״ שאלה אלי כמצפה לתשובה הנכונה.
״לא. לא בטוח בכלל. אבל תנסו להסביר לה כמה שאתם יכולים. כל מה שהיא תזכור זו מתנה.״ אמר ויצא מהחדר.
אלי נאנחה. התייאשה. בחיים לא חשבה שתצטרך להגיע למצב כזה.
לאחר כמה דקות החזירו את אמה אל החדר.
אלי התקרבה אליה.
״אמה.. את בסדר?״ שאלה.
״כן. אני בסדר.״
אני חייבת אוויר. אני חייבת לחזור.
אמרה אלי כשניסתה להישאר חזקה אך כל מה שיכלה לעשות זה לבכות .
״אמה...אני אלך, טוב? אני אחזור מחר. מבטיחה.״
״אני מניחה שזה בסדר.״ אמרה כזרה מוחלטת. חשבה אלי בראשה שאם זו הייתה אמה של פעם היא בחיים לא הייתה נותנת לה ללכת, אמה של פעם הייתה מתחילה לבכות.
״אוקי ..״ אמרה אלי ויצאה מבית החולים.

דור והיא נכנסו אל האוטו. דממה מוחלטת שררה בין שניהם.
וגם כל הנסיעה. גם כשחזרו לבית וגם כשעלו לישון...

מה נסגר איתו. חשבה אלי בראשה כשהיא תחובה בתוך הסמיכה צמוד אליו, למרות שהיו גב אל גב.
בסופו של דבר נתנה אלי למחשבותיה להעלם ונרדמה.

דור קם מוקדם. הסתכל על פניה של אלי שעדיין ישנה וחייך לעצמו.
התלבש והתארגן, כתב לאלי מכתב והשאיר אותו על שולחן ויצא מהבית.
לא חשב דור שאי פעם יעשה את זה.
אבל הנה, הוא עושה את זה.

״למי אתה?״ שאלה הסוהרת.
דור גירד בראשו ושתק כמה שניות.
״מקס פוטר.״ אמר. הסוהרת פתחה לו את השער והוא נכנס אל תוך החדר החשוך.
דקות ארוכות ישב בתוך החדר על הכיסא מלא אבק.
חיכה שיבוא.
כשנכנס לחדר, דור בקושי יכל להרים את מבטו.
הוא ישב באלגנטיות על הכיסא למולו וחייך חיוך ערמומי.
״אז,״ החל לומר. ״התגעגעת.״
״לא ממש. אבא.״

מה אתם חושבים על מה שקרה לאמה?
מה לדעתכם דור יעשה? הוא יפרד מאלי?🤭

חשוב לי להזכיר את כל פעם מחדש, כי אני פשוט אוהבת אותכם.
תודה רבה על כל האהבה. על 140 דירוגים משלושה שבועות, בשבילי זה מטורף.

תודה רבה על
#מקום 1 בקטגוריה ״passion"
#מקום 2 בקטגוריה ״סמים״
#מקום 2 בקטגוריה ״teenagers"
#מקום 3 בקטגוריה ״lovestory"

אוהבת אותכם עד אין סוף. ❤️
המשך קריאה מהנה!

פרקים חדשים ביום שלישי בשעה 18:00!⏰