למען האהבה

פרק 7

אני מסתכלת על הבית שלו, אני באמת לא יודעת למה ציפיתי למשהו כל כך גדול.
יש לו בית בגודל סטנדרטי . סלון קטן ומטבח בינוני . חדר שינה רגיל. אני יושבת בחדרו כשהוא במטבח מביא לנו משהו לשתות וסורקת לו את החדר כמו קריפית.
אני מבחינה בתמונה שעל השידה שלו, אני מתקדמת ומחזיקה אותה. זה אבא שלו כנראה. אני חושבת כשאני מסתכלת על הגבר הנאה בתמונה, מחבק ילד שנראה בן 10, כנראה דור.
ליד התמונה הזאת עוד כמה תמונות. הסתכלתי בהם וראיתי תמונה של אישה. יפה כל כך. זו בטח אמא שלו
אני חושבת. דור נכנס לחדר ואני מניחה בבת אחת את התמונה על השולחן.
״מה את עושה?״ הוא אומר בקול קצת תוקפני וניגש לסדר את התמונות.
״סליחה .. אני.. זה ברברי מצידי לחטט לך בדברים, פשוט .. התמונה הזאת הייתה כאן ו-״ אמרתי חסרת מילים.
״בסדר.״ הוא אומר ומגיש לי את הכוס פטל.
״את סבבה עם פטל?״ הוא שואל .
״כן, בטח.״ אני אומרת ולוגמת כמה שלוקים מהכוס, מתחננת להעביר את המבוכה ששררה בחדר.
״טוב, אפשר לראות את העבודות שלך?״ אני שואלת. מוציאה את שלי ומניחה אותם על המיטה.
הוא קם ופותח מגירה, מוציא ערמה של ניירות ומביא לי אותם. אני מתחילה להתסכל בכל ציור ומופתעת לגמרי.
״וואו. דור, אתה באמת מוכשר.״ אני אומרת וממשיכה להביט בציורים.
הוא לוקח את העבודות שלי ומסתכל עליהם, ״גם שלך לא רעים בכלל.״ אני מוסרת לו חיוך תודה ומניחה את הציורים בצד.
״טוב , נתחיל?״ אני שואלת והוא מהנהן ומתיישב ליידי.

אנחנו מתחילים לצייר משהו, כמה סקיצות קטנות על הדף.
״זה טוב?״ אני שואלת.
״כן.״ הוא משיב.
״אני יכולה לשאול משהו?״ אני שואלת כשהתמונה של אמא שלו לא יוצאת לי מהראש .
הוא שותק לרגע . ״אוקי.״ הוא אומר. כאילו יודע כבר מה אני הולכת לשאול.
״אמ.. זאת אמא שלך...? בתמונה?״ אני שואלת.
״את נערה ממש סקרנית.״ הוא אומר ומסדר את שיערו ברשלנות.
״אני מניחה .״
״כן, זאת אמא שלי.״ הוא אומר לבסוף.
אני מהנהנת בביישנות ומסתכלת על פניו. לסתו התהדקה חזק כל כך כאילו הוא מתאמץ להישאר רגוע.
פתאום נשמעו דפיקות דלת חזקות. כאילו מישהו מרביץ לדלת במקום לתקתק עליה.
דור קם במהירות. כאילו סם הדליק אותו, ״חכי כאן! אל תזוזי!״ הוא אומר ויוצא מהחדר .
אני נותרת שם לבד מבולבלת.
מה זה צריך להביע?
שמעתי צעקות ומיהרתי לפתח הדלת כדי לשמוע אותם.
״אמרתי לכם לעוף מכאן! אבא שלי יסדר איתכם הכל כשהוא יצא . עופו מכאן!״ הוא צועק על שני בריונים שעמדו בדלת. הלב שלי דפק בחוזקה. לא הבנתי על מה לעזאזל הוא מדבר. כל המחשבות מתרוצצות בראשי ואני שומעת צעקות.
״זה בשביל אבא שלך.״ אני שומעת אותם אומרים ואז פולטת צרחה כשהם נותנים בוקס לדור . אני סותמת את פי חזק , מתפללת לאלוהים שהם לא שמעו אותי. אחרי מספר שניות משתרר שקט והדלת נסגרת.
אני מציצה ורואה את דור ברצפה, אוחז חזק בעיניו.
אני רצה אליו .
״מה לעזאזל דור??״ אני אומרת בהיסטריה.
״אמרתי לך לא לצאת.״ הוא אומר בקול צרוד ונוגע במקום בו קיבל את הבוקס.
״דור, יש לך דם.״ אני אומרת ורצה לשירותים , לוקחת נייר עם מים וחוזרת אל דור.
״הנה.״ אני מניחה את הנייר על מצחו והוא הודף אותי.
״עזבי. אני בסדר.״
״דור, אני עוצרת את עצמי מלשאול אלף ואחת שאלות על
מה שקרה פה לפני שנייה וכל הפנים שלך דם. אז תתן לי לטפל בך!״
אני דורשת והוא משפיל את ראשו בלי להסתכל עליי.
״אתה יכול לקום?״ אני שואלת.
״הם נתנו לי רק בוקס אלי אני לא נכה.״ הוא אומר בקול תוקפני וקם ממקומו מיד, ניגש לסלון ומתיישב.
״צריך לנקות לך את הדם. שנראה שיש לך כאן פתח-״
״אלי אני בסדר! אוקי? אני לא צריך שום דבר אני אשטוף את זה וזהו!״ הוא צועק ואני נרתעת קצת לאחור.
הוא מתחרט שנייה אחרי ונאנח.
״אני מצטער. פשוט... תלכי, אוקי? אני אהיה בסדר.״
״לא! אני לא עוזבת אותך כ-״
״אלי תלכי!״ הוא צועק בלי להסתכל עליי. אני עוצרת את עצמי ונרתעת. מניחה לו את הנייר על השולחן ויוצאת מהבית.
מה לעזאזל קרה פה עכשיו? אני חושבת ללא הפסקה כשאני הולכת ברחוב. מה אני יודעת עליו? אני בכלל לא מכירה אותו.
אני מחליטה להתעלם מכל המחשבות האלה ולהתקשר לאמה,
״הלו? אמה?״
״מה כבר סיימתם?״ היא אומרת.
״את יכולה לבוא לקחת אותי? אני אספר לך כבר בדרך.״

״ווטפאק??????״ אמה נותנת ברקס בבת אחת ואני עוד שנייה עפה .
״תרגעי! עוד שנייה עשינו תאונה.״
״הוא אמר לך ללכת? למה??״
״לא יודעת אמה! כל הערב הזה זה שאלה אחת גדולה אוקי?״ אני אומרת ונאנחת.
״ומה הקטע עם אבא שלו?״
״טוב בואי נפסיק לדבר על זה.״ אני אומרת בייאוש. נניח לזה וזהו. אם דור עבריין, שיסתבך עם הצרות שלו לבד.

אני נכנסת חזרה בשקט לבית בלי שאף אחד ישים לב. מורידה את הבגדים ומחליפה לבגדי שינה, שוטפת את הפנים ונכנסת למיטה בייאוש.

מה אתם חושבים? מה הסיפור של דור?🤭🤫