למען האהבה

פרק 16

*לתשומת ליבכם🖤 יש כאן למעלה שיר רגוע שיהיה ממש כיף לקרוא איתו את הפרק הזה. הוא יעזור לכם להיכנס לאווירה . מוזמנים להחליק אחרי התמונה כאן למעלה ולשמוע אותו תוך כדי קריאת הפרק. אוהבת המון וקריאה מהנה🖤*

אז?״ אני אומרת לדור בזמן ששנינו יושבים צמוד לקיר , אחת מול השנייה.
״אז?״ הוא משיב.
״בוא נשחק משחק השאלות.״ אני אומרת.
הוא מהסס לרגע אך לבסוף מהנהן. ״טוב.״
״הגיע הזמן שתתחיל קצת לדבר לא?״ אמרתי והוא גיחך.
״אז קדימה, תשאלי.״
״מה קרה לאמא שלך?״ שאלתי.
הוא השתתק לכמה שניות והשפיל את ראשו. התחמק ממבטי.
״היא מתה.״ אמר.
״ממה?״ שאלתי חסרת מעצורים. נואשת לדעת מידע על הבחור הזה ששמו דור.
הוא ניסה להמשיך אך לא הצליח. יכולתי לראות דמעות מבצבצות בעניו.
התקרבתי אליו . ״זה בסדר אם אתה לא רוצה לספר..״ אמרתי.
״אבל אתה תמיד יכול לסמוך עליי.״
״אני יודע.״ הוא ענה.
״טוב עזוב, אני אשאל משהו אחר.״
״לא.״ הוא אמר. ״אני אספר.״
שתקתי וחיכיתי שיתחיל.
״אבא שלי בכלא.״ הוא אמר. את זה כבר ידעתי. אבל היססתי לכמה רגעים איך זה קשור לאמא שלו.

עד שנפל לי האסימון. פניי התפערו . לא היה לי מושג איך להגיב לזה.
״ואו.״ היה הדבר היחיד שהצלחתי לומר. ״אני... אני מצטערת .״
״טוב, תורי.״ הוא שינה נושא בשנייה אחת.
״אתה יודע, אתה לא חייב לברוח כל פעם שאתה מספר על הרגשות שלך.״ אמרתי .
״אני לא בורח, הבנת לבד את התשובה, מה את עוד רוצה לדעת?״ הוא בקושי הסתכל עליי.
״אני רוצה שתרגיש בנוח לספר על מה אתה מרגיש, עד עכשיו סיפרתי לך כבר כל מה שאתה יודע.״
״אני יודע.״ הוא אומר ומותיר שקט מביך באוויר.
״אני יודעת שזה קשה לך לדבר על זה , אני מבינה אותך. רק אל תתבייש לספר לי דברים.״
״אני יודע אל. תודה.״ הוא אמר. וסוף סוף הסתכל עליי.
מבטו היה עצוב אבל מלא תקווה, פרצוף שלא יכולתי לפרש במיוחד.
״טוב תורי. כמה זמן התור יכול להישאר אצלך?״ הוא אומר . צחקתי מעט.
״את אוהבת את ההורים שלך?״ הוא הפיל את השאלה בבת אחת. חשבתי איך לענות עלייה.
״אני לא יודעת.״ אמרתי.
״הם פגעו בי כל כך הרבה שאני כבר לא יודעת איזו אהבה זו.״
״אבל את רוצה לאהוב אותם.״
״ברור.״ עניתי.
״טוב, תורי. ספר לי על האקסית שלך.״
הוא שוב השפיל את ראשו. הוא חיכה כמה שניות ואז התחיל לדבר.
״ניקול.״ הוא התקשה לומר את שמה. ״היא בגדה בי.״ הוא אמר.
״עם מי?״
״חבר טוב שלי מפעם.״ אמר בקול נמוך ועדין.
״כמו עם אמה ורום.״ עניתי, מזדהה עם דבריו.
״כן.״
״בגלל זה הבנת בזה כל כך.״ חשבתי בקול. הרי איך הוא יתן לי עצות כל כך טובות אם הוא לא עבר את זה בעצמו?
למרות הכל הופתעתי לגלות שהבחור התמים הזה שיושב מולי עבר כלכך הרבה בחיים. אבא בכלא. אמא מתה. לב שבור.. ועוד אני מתלוננת על החיים שלי?
״כן.״ הוא ענה שוב. עברתי מהקיר שמולו וישבתי לקיר שליידו.
״דור,״ הבטתי בו.
״כן?״
״אתה מדהים.״ אמרתי כשהבטתי בעניו.
הוא בהה בעניי וחייך, חייכתי אליו חזרה וחיבקתי אותו.

דור סיים לסדר את הדברים על המזרון שבסלון. הרגשתי קצת רע שאני זאתי שישנה במיטה והוא על מזרון.
״למה אתה עושה את זה בשבילי?״ שאלתי מבולבלת.
״את מה?״ השיב.
״את כל זה. למה את עושה את זה? למה אכפת לך בכלל
ממני?״ הוא עזב את המזרון והסתכל בעניי.
״כי אני רוצה.״ אמר בחדות.
״וברור שאכפת לי ממך.״ הוא תפס את מבטי.
״את רוצה לישון ברחוב?״ שאל.
לא עניתי. רק הבטתי בפניו. ״אני לא רוצה שתשני ברחוב.״ הוא אמר . יכולתי להרגיש את קולו הנעים, הרך. קולו היה אמין, כאילו שהוא הוציא את המילים האלו מתוך הלב שלו. הוסמקתי כל כך. עצמתי את עניי לכמה שניות ויכלתי לשמוע את קולו מהדהד בראשי. כמו סם ממכר . ואני פתאום גם מריחה את הריח שלו, האמבר קומבי שיוצא מכל חתיכת עור בגופו.
אני מרגישה את עצמי מתקרבת אליו, מניחה את ידיי על כתפו, מלטפת אותם. פתאום הוא כל כך קרוב, כל כך אמיתי.
הוא הביט בעניי ולא אמר דבר. אלא רק התקרב יותר. נשימותיו מתקשות על פניי עד שאני לא יכולה לשמוע אותם. הוא מלטף את כתפי , את כל ידי. הנחתי את ידי על חזהו ונהנתי למרגש ידיו.
הדבר הבא שיכלתי להרגיש זה את שפתיו נמרחות על שלי בתשוקה. ריחפתי באוויר. הייתי כמו נמרה שמחכה לטרוף את הטרף שלה. לא הבנתי כמה רציתי את זה.
לשונינו זזו בתיאום מושלם. נשיקה כל כך טובה. לא רציתי לצאת מתוך שפתיו העבות והחמימות. הוא ליטף את צווארי ואני תפסתי בחזהו. כמו בסרטים. כמו בחלקים של ההילוך איטי.
הוא אוחז חזק יותר בצווארי כנואש לעוד, אני מתקרבת יותר אל שפתיו ומלטפת את פניו.
נשיקת פרא תשוקתית שנמשכה 3 דק׳ .
התנתקנו לאט לאט אחת מהשנייה.
מה לעזאזל קרה עכשיו?
אני פתאום כל כך מלאה. פשוט חייכתי. רק חייכתי.
הוא הביט בפניי וחייך גם. עמדנו אחת מול השנייה 10 שניות עד שהוא לקח את ידי וחיבק אותי חזק.
לא אמרנו דבר. אפילו לא מילה אחת קטנה. התנתקתי מחיבוקו ופשוט הלכתי לחדר. נכנסתי לתוך המיטה, לסמיכה.
ועצמתי את עניי.
אחרי ה 5 דק׳ הכי טובות בחיים שלי.