האדס ופרספונה

פרק עשרים וחמש: צרות

חוש הזמן של האדס לא עבד הכי טוב, אבל הוא חש בבירור שעברה כמעט חצי שנה.

הוא היה כול כך מאושר שפרספונה תיכנס לשערי הארמון בזמן הקרוב, הוא לא יכל לחכות יותר!

כול יום בוא פינה לעצמו רבע שעה כדי להשקות את הפרחים בחדרה של פרספונה כדי שכשתגיע, היא לא תתאכזב ממנו יותר מאשר הייתה מאוכזבת מההתנהגות שלו כשהלכה.

מנטה עזרה לו להשקות את הצמחים רוב הזמן, אתם מבינים, היא ידעה כמה להשקות כול צמח במידה מדוייקת בגלל הקשר שלה למים, בניגוד להאדס, שכמעט הרג את הצמחים בגלל ששם יותר מדי מים או פחות מדי.

''אז אתה מתרגש?" מנטה שאלה אותו כשהשקו את הסחלבים.

האדס הנהן בחיוך. ''חיכיתי לה הרבה זמן'' אמר.
מנטה חייכה, למרות שמשהו בהאדס נראה מאופק, משהו הפריע לו והזמן שהם בילו יחד עזר לה להיות גלאי רגשות מצויין.

''את יודעת... את ופרספונה יכולות להיות חברות טובות. אתם דיי דומות'' האדס אמר.
''דומות? במה?" היא שאלה.
''אני לא יודע... אתם משדרות אותם אנרגיות... למרות שאת יותר רגועה מפרספונה ופחות היפראקטיבית, אתם מזכירות אחת את השניה'' הוא אמר בכתפיים מורמות.

''האדס, אתה נראה מתוח'' מנטה אמרה.
''מפפ! אני? מתוח? לאאא'' הוא אמר בשקט.
''רציני? מה אמרנו על כנות?" אמרה.

''כן, רציני, שום דבר לא מפריע לי'' הוא אמר, הולך שוב ושוב בחדר.

הוא נעצר כשקלט מה הוא עושה, ''טוב... אולי אני קצת מתוח''.

''מה קורה האדס?" היא שאלה ברכות.

''טוב...'' האדס התנשף וחטף צמרמורת, כאילו נמנע מהמחשבה של מה יקרה אם החששות שלו ייתממשו ''לא חשבתי על זה הרבה זמן... אבל פרספונה נישקה אותי אחרי הארוחה עם המשפחה שלנו.''

מנטה שתקה.

''היא נישקה אותי כשהכי לא ציפיתי ומאז הכול השתבש. והקטע זה, שעדיין לא דיברנו על הנשיקה!-  -כאילו, כן דיברנו, בחלום שלי- אבל היא עזבה בלי שממש התעמקנו בנושא ודיברנו על למה ו-'' הוא גם השתתק ונשם עמוק.

הוא לא חשב על זה ועל כמה שזה הפריע לו. זה הרגיש כול כך טוב לשחרר את החשש הזה.

ימים שלמים שהמחשבה הציקה לו, מה אם פרספונה נפגעה שהוא לא דיבר איתה על זה? מה אם היא פגועה שהוא לא נישק אותה חזרה מרוב הפתעה. וכול החששות שלו, הם גם אצל פרספונה, היא גם מודאגת. ופרספונה נישקה אותו ולא אמרה לו כלום אחרי זה, למה???

כן, שאלות. הרבה שאלות.

''אני פשוט מודאג. הבנתי שאני אוהב אותה, הדבר היחיד שלא מובן לי הוא אם היא עדיין אוהבת אותי אחרי כול מה שגרמתי לה לעבור'' אמר. הם יצאו מהחדר של פרספונה ופנו לחדר הכס.

''האדס, אתה מתוק אמיתי'' מנטה אמרה.
האדס הרים גבות, ''אני? האדס שהיית בטוחה שהוא מרושע כשהכרת אותו?".

''כן, אתה! לא כמו גברים אחרים, אתה מתחשב במה שקורה לאנשים סביבך ובאמת מודאג לפרספונה'' היא היא אמרה, למה היא נראתה עצובה כשהזכירה את שמה?

''כשאת אומרת את זה הכול נשמע טוב ויפה'' הוא מלמל.

''אוי האדס, אני בטוחה שהכול יהיה טוב. עברה חצי שנה כמעט ולפרספונה היה מספיק זמן להחליט את דעתה''.

''אני מקווה-'' הוא השתתק כשרעש נשמע מאחוריהם.

תנטוס הופיע בחדר הכס כשכנפיו דרוכות כמו של נץ מוכן לתקיפה.

''תנטוס? הכול טוב?" האדס שאל ורץ אליו.
''אוך, כןמאני בסדר!" הוא אמר בזעף.

''אז אני רואה שהדחקה זה דבר נפוץ פה'' מנטה אמרה ותנטוס נעץ בה מבט והתעלם.

''מה קרה תנטוס?" האדס שאל ונופף בידו בתנועות איטיות ומרגיעות.

''ארוס, האידיוט הזה קרה'' הוא אמר.

''מה ארוס עשה?" האדס סינן.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

אז...

אני ממש מקווה שנהנתם מהפרק, אם כן אני אשמח שתסמנו לי כוכב ותכתבו לי תגובה.

נתראה בפרק הבא!❤