האדס ופרספונה

פרק שביעי: שלושה גרגירי רימון

''לא!" פרספונה שמעה את האדס צועק במסדרון מחוץ לחדרה.
''אבל-'' ''אני לא מאשר-'' ''זאוס הורה לי לאסוף אותה'' היא שמעה את קולו של הרמס אומר.
''מה קורה?" היא שאלה. מחוץ לדלת שלה עמד הרמס והאדס ניסה לחסום אותו בגופו.
''באתי לקחת אותך'' הוא אמר, מנסה להוריד מימנו את ידיו של האדס.
''באמת?" שאלה בתמיהה והתרגשות. ''לא הוא לא'' האדס רטן.
הרמס התעלם ממנו והושיט לפרספונה את ידו.
''רגע!" האדס אמר. ''תן לי לדבר איתה לשניה, אני מבטיח שאני אתן לך אותה'' הוא אמר ''בבקשה הרמס, פעם אחת בחייך, תסמוך עלי''. אחרי שהרמס שקל את ההצעה לרגע, הוא הנהן והאדס נכנס עם פרספונה לחדר וסגר את הדלת.
''פרספונה, בבקשה, אל תלכי'' הוא התחנן. פרספונה נראתה מופתעת. ''אני מצטערת אבל אני עוזבת'' היא אמרה והתקדמה לעבר הדלת.
''אוקי, אז תלכי, רק תעשי לי טובה אחת לפני זה'' האדס אמר וחיטט בכיס הגלימה שלו.
הוא שלף משם רימון אדום ומבריק. ''את יכולה ללכת, אני לא אעצור אותך, אבל תאכלי את זה קודם. זה רימון, רימון זה פרי השאול והוא יכול לגרום לך לראות את המקום הזה בצורה שונה, בלי כול העצבות והסבל...'' הוא אמר בקול המרגיעה שלו.
''האדס, לא-'' ''את שמעת מה אמרתי לפני שבוע, נכון? כשאני ותנטוס דיברנו מחוץ לדלת שלך, את שמעת אותי, את יודעת שאני לא רוצה ולא ארצה לפגוע בך'' הוא אמר.
היא שמעה אותו, היא לא ידעה שהאדס ראה שהקשיבה אבל היא הקשיבה למילותיו וחשבה עליהם בכול השבוע האחרון. האדס כמעט נשמע כמו גבר רגיל, בן תמותה, לא מתנשא ונשמע כאילו הוא  כאילו הוא  כאילו הוא רוצה לאהוב באמת, שלא כמו שאר האלים שבשבילם אהבה זה דבר זמני.
היא כמה פעמים אפילו חשבה אם עליה לומר כן, אולי באמת היא תסתדר עם האדס. היא לפעמים שכחה שהוא שליט העולם התחתון בגלל שהתנהגותו הייתה לא כמו שציפתה. היא חשבה שהאדס יהיה גותי מסתורי כזה, אבל הוא לא. הוא אל רגיל שמחייך, מבין, והכי חשוב ומשעשע לפי דעתה של פרספונה זה שהוא מסמיק ומסוגל להרגיש מבוכה.
פרספונה נשמה עמוקות. ''בסדר'' היא הסכימה, ''רק קצת''.
האדס בקע את הרימון והגיש לה שלושה גרגירים בודדים.
''להתראות האדס'' היא אמרה אחרי שאכלה את הגרגירים ופתחה את הדלת. ''להתראות פרספונה''.
הרמס הרים את פרספונה ואחז אותו בידיו כשהתחיל לרוץ במהירות הבזק מחוץ לשאול.
''אני לא מאמין שעשית את זה'' תנטוס אמר כשהופיע משום מקום, שעון על הקיר. ''מה הבעיה?'' האדס שאל. ''אתה נתת לה רימון כי ידעת שזה יגרום לה לרצות לחזור'' תנטוס אמר.
''תיקון, אני נתתי לה רימון, נכון, אבל אני נתתי לה רק שלושה גרגירים. היא בקושי מושפעת מזה, אבל זה יעודד את הרגשות שיש לה כבר'' הוא אמר. ''רגשות? איך אתה בכלל יודע שיש לה רגשות אליך?!" תנטוס אמר, מדגיש כמה הדבר הוא אבסורד.
''אני ביקשתי ממנה לאכול אותו, לא הכרחתי אותה. היא בחרה בזה בגלל שהיא סמכה עלי שאני לא רוצה ברעתה, זה כבר מעיד על זה שיש לה רגשות כולשהם. אולי הם רחמים, אולי הם אהבה אבל לפחות היא יודעת מי אני'' האדס אמר. ''אתה אידיוט, אתה יודע את זה?" תנטוס שאל. ''כן, פרספונה כבר אמרה לי את זה'' הודה. ''היא תחזור, אני מרגיש את זה'' הוא אמר לתנטוס. ''היא הלכה לפני כמה דקות ואתה כבר מתגעגע אליה? אתה לא מתגעגע אלי שאני הולך לעבודה'' תנטוס לעג והאדס גילגל עיניים.

כבר פרק שביעי!!! לא להאמיןןן
אם אהבתם, סמנו כוכב⭐⭐⭐
כדי לקבל עדכונים לפרקים הבאים, תעקבו!👣👣👣