האדס ופרספונה

פרק שלושים ושתיים: החץ של ארוס

פרספונה הצמיחה צמח מטפס שקשר את רגלה השמאלית של מנטה ומנע ממנה לזוז.

''הי!'' מנטה התלוננה והתאמצה להשתחרר.
''את הרגע ניסית לתקוף את הבת שלי??'' דמטר זעמה.

''הבת שלך? יותר נכון תולעת! היא יודעת שזה לא מקומה והיא לא מספיק טובה להאדס! היא לא אני!-'' דמטר לא היססה לסתור ללחייה ש מנטה.

''היא לא את, היא יותר טובה. וכדאי שתרגעי כי אנחנו אלה שבוחרים את העונש שלך'' אמרה לה בשקט קטלני.

מנטה גלגלה עיניים. ''האדס, אתה אוהב אותי, אתה יודע שכן!''.

האדס הסתכל בדאגה על פרספונה. עם כמה שהוא מרגיש חסר אונים, פרספונה הרגישה עוד יותר והוא הבין למה. היא השניה השלימה עם האל שהיא אוהבת וסוף סוף הם התייחסו לכול הרגשות שלהם, זה לא קרה מהרגע שהכירו.

מבחינתה היא סוף סוף השיגה את הסוף הטוב שלה והנה עומדת מולה נימפה שמנסה לקחת אותו ממנה.

''היי, הכול בסדר, אני אוהב אותך'' האדס אמר ללא מילים לפרספונה ברכות.

''מנטה, אני- אני מעריך אותך, אני רוצה שתהי שמחה, מאושרת-'' ''כי אתה אוהב אותי!-'' ''לא'' הוא השתיק אותה.

''מנטה, אני אוהב אותך, אבל רק בתור חברים, לא בור בני זוג. אין לי רגשות אהבת אלייך''.
הוא ניסה להגיד את זה בדרך הכי עדינה שיכל. הוא הבין כמה זה יכול לפגוע בה וזה הדבר האחרון שיכל לעשות.

''לא'' היא לחשה.

''כן, מנטה-'' ''אני אומרת לך! אתה אוהב אותי!''.
האדס נאנח והרים את ראשו לשמיים, הוא ראה את השמש שוקעת כבר לפני זה אבל משום מה היה מופתע כשראה את השמיים חשוכים ומלאים בכוכבים דרך חלונות הזכוכית בגג.

''מנטה, אני לא רוצה לפגוע בך אבל את הופכת את זה לממש קשה'' הוא אמר, מעסה את רקתו, הוא התאפק לא להתפרץ ולהגיד שהוא לא אוהב ושהיא חייה באשליה.

''מנטה'' פרספונה אמרה פתאום. ''מנטה אוהבת אותך, למה?'' שאלה.

''אה, כי אני מדהים?'' האדס אמר בחיוך ודמטר גלגלה עיניים כשפרספונה חייכה אליו.

''ארוס! איך כול עניין ההתאהבות הזה עובד?'' פרספונה שאלה את ארוס שנשען על אחד הקירות והגיב בהפתעה אל הפניה אליו.
''אה... אמא רואה חוט שקושר אנשים ואז היא מתכננת שידוכים ואני יורה את החץ'' אמר בפשטות.

''אז איך זה שלא רואים שום חץ שלך?'' האדס שאל.

''רק אני והוא יכולים לראות את החץ'' אפרודיטה ענתה במקומו.

''אוקיי, ומה אם נשלוף את את החץ ממנטה? היא תפסיק לאהוב את האדס?'' פרספונה שאלה.
האדס פער עיניים בהפתעה. ''זה גאוני!''.

''טכנית, זה אפשרי...'' ארוס אמר.
''היי! זאוס! אם אפשר לעשות את זה גם נוכל לבטל את העונש!'' האדס אמר.

''מה? לא!'' אפרודיטה צעקה.

''הוא צודק אמא'' ארוס אמר. ''ככה גם היא לא תאהב את האדס וגם היא לא תזכור דבר מהזמן שבו הייתה מאהבת אם נוציא את החץ ככה שהיא לא תוכל לספר לבני התמותה וגם אם השמועות יגיעו אל בני התמותה, מנטה תכחיש אותם כי היא לא תזכור!''.

ארוס עיקם מבט ושלח אל האדס ופרספונה מבט שואל.
''מנטה, זה או זה או עונש, מה את בוחרת- לא!'' הוא שאג כשראה שמנטה השתחררה מהצמח.

היא רצה לכיוון פרספונה שלא שמה לב אליה.

איך היא השתחררה- לא! איך האדס יכל להיות כזה אידיוט! צמח מסכן לא יכל לעצור אותה! היא ניאדה, נימפ מים. צמחים ניזונים ממים. בלי מים הם מתייבשים.

האדס מייד הפנה את מבטו אל ארוס, ארוס מיד שלף בכוח חץ זהוב עם נוצות לבנות מגופה של מנטה בלי  לגעת בו, בכוח המחשבה.

אור זהוב בוער בקע מגבה של מנטה וכולם בחדר הסתנוורו בדיוק כשפרספונה הסתובבה אליה ומנטה ניטרה.

''מה קרה?!'' האדס שאל, מתאמץ לראות.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

אז זה היה הפרק של היום חברה, מקווה שאהבתם❤

נתראה בפרק הבא!!!