האדס ופרספונה

פרק שלושים ושלוש: אין כניסה

הכול היה אפלולי ומעורפל.

''כולם בסדר?'' אתנה שאלה.

זה היה כאילו היה פיצוץ בחדר הכס. האבן והשיש פיזרו אבק והאדס התרסק על הרצפה.
הם לא היו אמורים להיפצע בכלל, נזק כזה לא היה אמור לקרות. אבל בגלל שחדר הכס היה בנוי בקסם בסופו של דבר, זה יכל לפגוע אפילו באלים.

''פרספונה?'' דמטר שאלה בעודה מתאמצת לנשום.

בשניה ששמע את קולה של דמטר קורא לפרספונה, הוא פתח עיניים וסרק את החלל סביבו במהירות.

''פרספונה! פרספונה איפה את?!'' הוא קרא וזחל על הרצפה לכיוון שבו פרספונה הייתה לפני זה.
פרספונה שכבה על רצפת השיש.

''היי! הכול בסדר?!'' האדס קרא בבהלה והסיט את שערה האדום שכיסה את פניה.

ההדף שבקע ממנטה העיף את כולם בחדר לפחות מטר לאחור. כוח אלוהי הוא לא דבר שחכם להתעסק איתו. היו כמה וכמה סיפורים שעליהם שמע ממתים שהגיעו לשאול. לפעמים כשהאלים מראים את ההתגלמות האלוהית שלהם, זה פיצוץ של כוח לבני אדם והם נשרפים לעפר, בגלל החשיפה לכוח העוצמתי הזה.

הוא בחיים לא שמע על מוות משליפת חץ אהבה. מצד שני, זה היה כוח כול כך גדול שכמעט מוטט את חדר הכס, הוא לא רצה לחשוב מה קרה לפרספונה שהייתה כול כך קרובה למנטה, אם הוא קיבל סחרחורת מכול הכאב.

הוא נופף בידו כדי לפזר את האבק שהתפזר בחדר וריחף באוויר כדי שיוכל לראות כראוי את פרספונה.

הוא ראה את הנשמה שלה מרחפת סנטימטר מעל גופה.

''תנטוס!!!'' האדס זעק בקול רועד.
הוא שמע שיעול וריצה קצרה.

תנטוס הסתכל עליו ואז על פרספונה שנחה לידו.
''מה לעשות?'' האדס שאל באימה טהורה.

תנטוס פתח את פיו וגמגם בניסיון למצוא תשובה. ''אולי אני אוכל להחזיר אותה'' אמר וכרע על ברכיו לצד פרספונה. הוא ניסה לדחוף את הנשמה של פרספונה בחזרה אל גופה אבל ללא הצלחה, הידיים שלו פשוט עברו דרך הנשמה.

הוא הוריד את ידיו, ''נו! תמשיך! מה אתה עושה? למה הפסקת?'' האדס שאל.
''אני לא מסוגל לעשות את זה-'' ''בטח שאתה מסוגל-'' ''לא, זה לא שאני לא רוצה, אני לא מסוגל לזה מבחינה פיזית. אני קוטף את הנשמה, זה התפקיד שלי, אבל הנשמה שלה נקטפה כבר'' תנטוס אמר בחוסר אונים.

האדס צפה בנשמה הזוהרת שלה שריחפה מעליה. היא זהרה בלובן כחלחל והתנועעה קלות בתנודות האוויר.

''מה אם אני לא אקבל אותה לעולם התחתון?'' האדס שאל בעיניים פעורות מבלי לנתק את מבטו מפרספונה.

''הא?-'' ''מה אם אני לא אקבל אותה? אני זה שאחראי על הכניסה של הנשמות לשאול- בחיי! אני זה ששולט בעולם התחתון! אני זה שממיין אותם לשדות הענישה, האספודל, שדות האליסיום או אי המבורכים. אין מקום אחר לנשמות להגיע חוץ מאל השאול!
אם אני לא אקבל אותה לאחד מהמקומות, לא תהיה לה ברירה אלה להישאר בחיים'' אמר.

''מה?'' תנטוס שאל בבלבול, דבר ממה שהאדס אמר לא היה הגיוני אבל להאדס זה היה הגיוני במיוחד מסיבה כולשהי.
האדס התאמץ להתיישב על ברכיו. חוץ מפרספונה, הוא קיבל הכי הרבה הדף מהפיצוץ, הוא סבל את הכאב בכול אבר בגופו.

הוא בהה בנשמה, הוא לא הספיק אפילו לעקל את מה שקרה לפרספונה והוא הרגיש כאילו הלב שלו צונח צניחה חופשית.

הוא הניח את ידו על על מותניה ובאמת הרגיש חומר מוחשי קריר.
בעדינות הוא דחף את נשמתה בחזרה אל גופה. ''אני לא נותן לה למות''.

שניות ספורות תמו ופרספונה לקחה נשימה עמוקה ועטתה הבעה מבוהלת.

היא פתחה את עיניה הירוקות שנראו כעט כול כך יפיפיות. האדס התנשף בהקלה וצנח על גבו.

''היא בחיים'' לחש בעיניים עצומות. ''היא בחיים''.
ראשה של פרספונה הסתחרר אבל היא התאפסה ונעמדה. היא רכנה לנשק את האדס על שפתיו וחייכה. האדס חייך בחזרה אבל עדין היה עסוק בלהסדיר נשימה מכול מה שהתרחש.
כשפרספונה קמה לחבק את אמה, הוא נשאר שוכב על הרצפה עד שהאוויר התבהר וכולם התאוששו. האלים שנפלו מהכיסאות שלהם התיישבו עליהם בחזרה ואפולו מייד נתן טיפול רפואי לעצמו. ואז לכולם, אבל קודם לעצמו.

''איפה מנטה?'' פוסידון לחש בקול חנוק. האדס שכח שמנטה הייתה נימפת מים בסופו של דבר, היא הייתה נימפה של פוסידון.

נועצת מבט במקום שבו מנטה הייתה לפני זה, פרספונה הלכה והחזיקה את הדבר הירוק שנח על הרצפה.

''הממ... מנטה הפכה לצמח'' דמטר אמרה בשעשוע.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

אז...
פרק הבא ביום רביעי!
תודה שקראתם עד לכאן, נתראה בפרק הבא!❤