האדס ופרספונה

פרק תשעה עשר: הזמן עובר מהר

למה החיים כול כך קשים?

למה האדס נדפק ככה?

איך זה שהאחים הקטנים שלו קיבלו את הים והשמיים והוא את ממלכת המתים?

הוא אפילו לא אל המוות! הוא אל השאול ומעמקי האדמה!

הכול בגלל טיכה, אלת המקרה והמזל.
אחרי שהאדס ואחיו ניצחו את קורונוס במלחמה נגד הטיטאנים, השאלה שצצה היא מי ישלוט כעת?

כמה אירוני זה שהאיש שיצר את האדם, פרומותיאוס, הוא הסיבה שהאדס שולט בשאול, ובעצם לדאוג לנשמות המתות שפרומותיאוס יצר.

פרומותיאוס הציע לאחר המלחמה נגד הטיטאנים לעשות הגרלה. ככה יקבע השלטון.

טיכה הארורה, עם המזל שלה, גרמה לכך שהאדס יוגרל לשלוט בשאול, בזמן שזאוס זכה בשמיים ופוסידון בים.

מה אם הוא היה מוגרל לשלוט בשמיים?
זאוס לא היה עם דמטר ופרספונה לא הייתה קיימת.

אולי היה עדיף שישלוט בים?
הוא כנראה לא היה נפגש עם פרספונה, שמהלכת על היבשה.

אבל מצד שני, גם איפה שהוא נמצא עכשיו, הוא לא היה אמור להיות עם פרספונה.

בכול האפשרויות, פרספונה הייתה אמורה להיות רחוקה ממנו. אבל הנה היא, כאן, בממלכה שלו.

''אתה קובע את הגורל שלך'' הוא אמר.
''טוב... אתה משפיע על אלות הגורל לשנות את הגורל שלך'' תיקן.

הוא התנער ושיפשף את עיניו אבל אז קפא.
הוא פתח בריצה אל מחוץ לחדרו לחפש את פרספונה.

''טיטאנים אדירים!!!" הוא צווח כשרץ לכיוון חדרה.

היא לא הייתה שם, שום דבר לא היה שם.
לא הפרחים שלה, לא כלום.

הכול היה חלום? כול מה שעבר עם פרספונה?
הוא כמעט התעלף.

הוא רץ לחדר הכס. ''תנטוס? איפה פרספונה???" הוא צעק בחלל הריק.

תנטוס הופיע לפניו היו אדומות. ''מה-מה?" הוא שאל. ''למה אתה צוחק?" האדס שאל נסער אבל לא חיכה לתשובה. ''איפה היא?!".

''האדס?" פרספונה שאלה כשנכנסה לחדר הכס בריצה.

''הווו! כאוס הגדול!'' הוא נשם לרווחה.
אז לא הכול היה חלום? הוו! ההקלה! הוא בטח נכנס לחדר הלא נכון!

הוא העיף מבט בשניהם וקלט שהם גיחכו, למה הם גיחכו?
הוא הפנה אליהם מבט שואל. ''מה?".

אוי לא, לא לא לא לא לא!!!!

הוא הרגיש איך פניו מתמלאות בסומק כבד.
הוא רץ בחזרה לחדר כשקלט שעמד שם בחצאית הטוגה שלו.

כן, האדס ביישן.
אף אחד לא רואה אותו ללא חולצה ואף אחד לא רואה אותו כשהוא לא במיטבו, זה אומר שניה לאחר שינה.

הוא סגר את דלת החדר.
''אוקיי, האדס, יש לך חמש שניות להתאפס ולחזור לשם כאילו כלום לא קרה'' הוא מלמל לעצמו והרכיב את משקפיו.

הוא לבש את הטוגה השחורה שלו וניסה לסדר את השיער הפרוע מהשינה, זה לא עבד.
הוא שאף אוויר ויצא מהחדר.

''אהה!!" הוא נבהל, ''פרספונה, הי!".
''אתה רועד, ומתנשף'' אמרה. היא נשענה על הקיר ליד הדלת ועל פניה מבט מודאג.

''אה? כן, לילה קשה...'' הוא מלמל בשקט.
''אוי-'' ''פרספונה, למה באת לדבר איתי?" הוא שאל.

''אממ... כמה זמן עבר מאז שהגעתי? כי... הרמס נמצא בחדר האורחים...''.

''אני מנחש ש- חצי שנה'' האדס פער את עיניו.

''חצי שנה? איך כבר עברו שישה חודשים? שוב פעם הדבר הזה של הזמן עובר מהר?! זה אומר שאני צריכה ללכת?" פרספונה ציפצפה.

האדס רצה לבכות, כן, לבכות.

''האדס- האדס! תפתח את הדלת!" פרספונה צעקה כשהאדס נכנס לחדר ונשען על הדלת ככה שהיא לא תוכל להיכנס.

''מה קורה איתך?!" המוח שלו צעק עליו.
''אתה לא במיטבך היום! אתה לא שם לב מה קורה איתך ולא מפוקס בעבודה! והכול בגלל הרגשות המטופשים!" הוא הטיף לעצמו מוסר.

ר ג ש ו ת, זאת הבעיה. לפני זה הוא לא היה ככה! הכול בגלל הרגשות המטופשים!

''האדס, מותק, אתה בסדר?" היא שאלה מהצד השני והאדס יכל להרגיש שהיא נשענה על הדלת.
מותק? ממתי היא קוראת לו מותק?!

יכול להיות שהוא התרכך?

''אני בסדר פרספונה'' אמר ופתח את הדלת.
היא חיבקה אותו, היא חיבקה אותו.

''להתראות האדס'' אמרה בקול רועד.

האדס לא רצה לעזוב אותה. הוא נשם נשימה עמוקה וחייך אליה.

היא הסתובבה, נתנה לו חיוך והלכה.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

אז... חזרתי!
אני יודעת שהרבה זמן לא העלתי פרק אז הנה אני!!!

אם אהבתם-⭐
כדי לקבל עדכונים כשפרק חדש עולה-👣

נתראה בפרק הבא!!!