האדס ופרספונה

פרק שמונה עשר: לפעמים הדימיון יותר טוב מהמציאות

פרספונה רצה לתוך האולם. ''מצטערת שאיחרתי!" היא אמרה בלחץ וכמעט מעדה. ''אה... לא קבענו שעה'' האדס ענה לה בהרמת גבה ואז הוא השתתק.

היא לבשה שמלה ירוקה כצבע עיניה שהגיעה לקרסוליה ובשערה הפזור האדמדם היו סיגליות גדולות ויפייפיות.

''את, יפיפה'' האדס סיכם וגרם לפרספונה להסמיק.
''תודה'' היא אמרה.

האדס התה את ראשו. ''את מתנהגת מוזר היום'' הוא אמר.

''לא אני לא'' היא התלוננה. ''כן את כן, חוץ מזה, למה רצית להיפגש?" הוא שאל.
''כי...'' פרספונה שתקה.

''פרספונה?" הוא שאל. פרספונה לא ענתה. ''פרספונה, מה קורה איתך?'' האדס שאל אותה בחשש. פרספונה נראתה כאילו חוותה מליוני רגשות בו זמנית. שמחה, הלם, בבילבול, כעס וההתרגשות יחדיו.

''אני... אתה לא חושב שכול זה מוזר?" היא פתאום התפוצצה.

''מה?" האדס שאל בבילבול.

''כאילו, אמא ואבא שלי הגיעו וצעקו עלינו וכול זה... ופתאום החזקנו ידיים ואז אני נישקתי אותך'' היא אמרה.

האדס לא ידע מה להגיד. ''אני, אני-'' ''כול הזמן התחמקתי ממך ופתאום זה קרה! אתה לא חשבת שזה מוזר?" היא שאלה.

האדס התנשף, ''את לא מבינה כמה אני התחרפנתי אחרי זה! אני חשבתי שאני עשיתי משהו לא ברור ו-'' פתאום פרספונה נישקה אותו שוב על שפתיו. הלב שלו דילג על פעימה ועיניו נעצמו לשניה.

''אני מצטערת!" היא אמרה כשראתה כשהאדס פתח את עיניו. ''לא לא לא, זה בסדר'' הוא אמר ושיפשף את העורף שלו. ''אוקיי, האדס, תקשיב.

אני לא יודעת למה ואיך, אבל אני פשוט- אני ממש התחברתי אלייך. ואני לא יודעת אם זה מה שזה... אבל אני חושבת שאני אוהבת אותך'' היא אמרה.

''רגע, מה?!" הוא שאל המום לגמרי.

''האדס, אחרי שאמרת לי על ההשקפה של העולם על השאול. על זה שצריך למצוא אור בנקודות החשובות. אני התחלתי לחשוב על זה וניסיתי להבהיר נקודות אור משלי.

זה התחיל מהפרחים שצימחתי בחדר שלי, לגרום לי להרגיש בבית. וגם קרברוס, זה אחריות והתמסרות שלי לכאן. ואני לא חושבת שאני הייתי עושה דבר כזה אלה אם כן- אלא אם כן אני מאוהבת'' היא אמרה.

האדס בהה בה לרגע.
פרספונה באמת הרגישה את ההרגשה הזאת שמספרים עליה כול פעם שהיא הסתכלה עליו וראתה אותו מחייך, זה היה כאילו מליוני פרפרים השתחררו בבטן שלה.

האדס הרגיש דומה. הוא היה מאוהב עד מעל הראש אבל כששמע את פרספונה אומרת את זה, זה היה כאילו המוח שלו קיבל מידע באיטיות.

''פרספונה...-'' ''ואני לא יכולה עם זה, אני באמת התאהבתי במקום הזה, בקרברוס ובך. ואני חייבת לדעת אם אתה מרגיש אותו הדבר'' היא אמרה.

''כן'' הוא אמר. ''כן מה?" פרספונה שאלה. ''כן, אני מרגיש אותו הדבר פרספונה. אני אוהב אותך'' אמר.

הם בהו אחד בשני ואז פרספונה זינקה לזרועותיו והדביקה נשיקה רכה על פיו. האדס הצמיד את מצחו למצחה וחייך אליה והיא אליו.

''אני גם אוהבת אותך''.

האדס התחיל לצחוק משמחה. החיים שלו היו כול כך עצובים. זה היה חד משמעית, היום הכי טוב בחייו.

''אז אני חושב שהיה משתלם לחטוף אותך?" הוא שאל בציניות ופרספונה חייכה ונישקה אותו שוב. ''האמת, כן, זה הדבר הטוב ביותר שקרה בחיי'' היא אמרה לו.

ואז האדס התעורר משינה.

''זה היה רק חלום?" הוא מילמל באכזבה כמוה לא חש מעולם.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

מצטערת אם הרגתי אתכם😬
חכו לפרק הבאאא!!!

תנו לי כוכב אם אהבתם(אני בספק שאתם עדיין בחיים אחרי הפרק הזה, גם אם לא אהבתם, אשמח לכוכב⭐)

תעקבו כדי להתעדכן כשפרק חדש יוצא👣

ותכתבו לי בתגובות מה חשבתםםם💬