האדס ופרספונה

פרק עשרים וארבע: חבר

הוא הגיע למסקנה כשכמעט נפל לקוקיטוס.

ועכשיו, כשדיבר עם תנטוס, הוא הבין איך הוא היה מאוהב וכמה אהבה שווה את זה. גם אם שני הצדדים הפכים.

ארוס הוא אל האהבה והתשוקה ותנטוס, לעומת זאת, אל המוות. האדס הוא שליט השאול ופרספונה אלת הפרחים.

הם הפכים גמורים, אבל אתם מכירים את המשפט הזה? ''הפכים משלימים זה את זה''.

פרספונה שווה את זה. היא שווה את כול הזמן שלו, כי יש לו זמן, הוא בן אלמוות!

האדס הרגיש את החיוך עולה על פניו כשחשב עליה.

הוא הביט בדף שלו וקלט שכתב ''פרספונה'' ושירבט ליד השם, שתי לבבות.
הוא שמח.

הוא סוף סוף הבין מה הוא אוהב ומה הוא רוצה ומה שווה להילחם בשבילו.

לפתע הוא הרגיש חמימות בליבו. אותה חמימות שהרגיש כשפרספונה נישקה אותו, אחרי ההתפרצות שלה על דמטר וזאוס.

הוא קרע את הפינה עליה כתב את השם של פרספונה והכניס את פיסת הקלף לתוך אחד מהקפלים בטוגה שלו, קרוב ללב.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

''קרבי?!".

הוא לא ראה את קרברוס הרבה זמן, והוא היה הדבר האהוב על פרספונה(טוב, חוץ מפרחים).
''קרברוס???" הוא צעק בקול.

''האדס? מה קורה פה?" תנטוס שאל והופיע שם.
''אני לא מוצא את קרבי ו- היי! תנטוס! איך היה הדייט אתמול בערב?" האדס נזכר.

''אה? אממ... היה בסדר-'' ''הוו תנטוס! אתה חושב שאני לא מכיר אותך? מהרגע שאני עברתי לשלוט בשאול, בסיום מלחמת הטיטאנים, אני מכיר אותך ועובד לצדך. אז... אתה לא יכול להסתיר ממני כלום.'' האדס אמר.

''טוב, ארוס ואני הסתובבנו קצת ביוון... קצת היה קשה עם כול הקטע שאנשים רצו לברוח ממני אבל להתקרב לארוס... אבל היה טוב'' הוא סיכם.

''בסדר, אם יהיה משהו חשוב, תבטיח שתגיד לי, אוקי?" האדס שאל. תנטוס הנהן בחיוך.

''מעולה, ועכשיו, תעזור לי למצוא את קרבי''.

הם התחילו לחפש בארמון. תנטוס עבר על כול החדרים בעזרת יכולת הטלפורטציה שלו. האדס ניסה לבדוק במקומות בהם פרספונה נהגה להסתובב, אולי קרסרוס הלך אליהם.

''קרבי!" הוא צעק.

לפתע הוא שמע נביחה רועמת.

הוא הסתובב לראות את קרברוס רץ לכיוונו ומזנק עליו.

''קרברוס! אני- צריך- ל נ ש ו ם!" הוא צעק כשקרברוס ליקק את פניו.

''האדס?" הוא שמע מישהי שואלת.
''מנטה?" הוא מלמל. מנטה עמדה בחיוך וצפתה בקרברוס מלקק את פניו של האדס.

''כן, מצאתי את המתוק הזה מסתובב ליד הנהר. הוא שמע אותך ופתח בריצה, אז אני רצתי אחריו, והנה אנחנו כאן'' אמרה.

האדס צחק וניסה להרגיע את קרברוס ולקום.
''אז מנטה... הקשבתי לך, לקחתי את עצתך'' הוא אמר.

''באמת? אמרת לתנטוס תודה? אתה הבנת סוף סוף מה אתה רוצה?" שאלה.

למה היא לא נשמעה נלהבת כתמיד? היא לא הייתה עצובה, היא פשוט דיברה ללא רגש בולט.
''כן, את בסדר?" שאל.

''ברור! אתה בחור מדהים האדס, כול אחת שתהיה איתך מבורכת'' אמרה בחביבות.

''אה, תודה? טוב, קרבי, כדאי שנלך. להתראות מנטה'' הוא אמר והיא נופפה לו לשלום.

''מצאתי אותו'' האדס החריז כשחזר לארמון שלו.
''הוו, מעולה'' תנטוס אמר והופיע בחדר הכס.

''בוא מותק! קרבי!" הוא קרע ברכיים לקרקע וקרברוס הסתער עליו.

האדס חייך אבל קצת דאג למנטה, היא נראתה כול כך בודדה ועצובה. האדס ידע מה זה בדידות יותר מכול אחד.

מנטה כול היום בילתה ליד הנשמות האומללות שבנהר.

הוא החליט באותו הרגע שהוא יתן למנטה דבר שלו תמיד היה חסר כשהיה הכי בודד, וזה חבר.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

אני מקווה שנהנתם מהפרק❤

אני אשמח אם תכתבו לי בתגובות על הפרק, ואני אשמח לביקורות בונות.

הסטה לויסטה! תראה בפרק הבא✨