''את בוהה בי, למה?" האדס שאל את פרספונה בלי להיסתכל עליה. היא הסמיקה קצת, הסיטה את מבטה ואמרה; ''אני לא בוהה בך, אם כבר אתה בוהה בי''. ''איך תדעי אם אני בוהה בך אם את לא מסתכלת עלי?" שאל והרים גבה בשעשוע. פרספונה הסתכלה עליו, הוא הסתכל עליה בחיוך ובמהרה חיוך עלה על פניה שלה.
''אתה מתכוון להגיד לי לאן אנחנו הולכים?" שאלה לבסוף.
הוא שילב ידיים, ''את תראי'' אמר. ''אני רוצה שתגיד לי'' היא אמרה ברוגז וסקרנות. ''אני רק יכול להגיד לך, את תאהבי את זה'' אמר.
פרספונה נאנחה ברוגז ונשענה בכבדות על הקורה של הסירה לצד האדס.
''את קצת חיוורת'' האדס אמר. ''חיוורת, טוב, אחרי שכול חיי עמדתי על אדמה מוצקה, לשוט בסירה זה לא כיף חיים בשבילי'' אמרה.
''הנה, קחי'' הוא אמר ושלף משום מקום שק קטן. ''מה זה?" שאלה אותו כשהגיש לה את השק. ''לוקומדס, מאכל יווני שאני די אוהב'' אמר והיא פתחה את השק.
היו שם כדורי בצק זהובים ורכים עם ריח מדהים.
''וואווו'' פרספונה התמודדה, ''זה מדהים, נכון?" האדס חייך. ''רק תן לי לסיים לאכול את גן העדן שבפה שלי ואז אני אחזור לשפיות'' אמרה באושר והאדס חייך.
''זה ממש טעים!" היא אמרה בשמחה ונתנה להאדס לוקמה אחת. בדיוק כשגמרו לנשנש את כול תחולת הסל, הסירה האטה והם היו ליד יבשה מוזרה. ''מה קורה עכשיו?" פרספונה שאלה. ''בדרך כלל המתים עוברים פה בשביל המיון, אם הם מתים או לא. אם הם לא מתים, לדוגמה כמונו, השומר ידאג שהם ימותו'' האדס אמר באדישות.
''אז למה אנחנו פה?! ולמה כארון עוצר לנו?!" היא צווחה. ''למזלי, השומר הזה הוא חבר טוב שלי, וגם הסיבה שבגללה הגענו עד לכאן'' אמר בחיוך וחיכה שפרספונה תתעשט.
''קדימה ת'חפפו מהסירה שלי!" כארון צעק לנופף בידיו כדי שילכו.
הם יצאו מהסירה לעבר האי. ''איפה... איפה השומר?" שאלה. ''תספרי עד חמש'' האדס אמר. ''אחת, שתיים, שלוש'' צעדים כבדים נשמעו, ''ארבע'' רעש התנשפות הגיע מאחוריהם, ''חמש''.
יצור ענק עמד מאחוריהם. גובהו כשלושה מטרים לפחות ולקח לפרספונה שניה לזהות מה היצור היה.
''אוקיי, רק להיות עדינה, בכול זאת הוא נועד לחסל אנשים ולשמור על סף השאול'' האדס אמר אבל פרספונה לא הקשיבה כבר. היא רצה לכיוון היצור.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
היצור נראה כול כך מבולבל כשפרספונה חיבקה אותו באושר וצחקקה.
האדס נראה עוד יותר מבולבל, גם מזה שפרספונה לא נראתה מאויימת כלל וכלל מהיצור וגם מהעובדה שהיצור לא חשף שיניים אלה קישקש בזנבו בשמחה.
''מי חמודי??!" פרספונה צחקקה והיצור הגדול נבח באושר.
''מה?" האדס אמר בבילבול. ''אני לא מאמינה שהיה לך כלב ולא אמרת לי את זה עד עכשיו!" היא צווחה בשמחה. ''אממ... כן, פרספונה, זה קרברוס, קרברוס, פרספונה'' האדס אמר לקרברוס.
הוא מעולם לא חשב שמישהו יגיב ככה אל קרברוס, אבל לעולם. אנשים (טוב, אנשים לא היו כאן אז יותר הגיוני להגיד 'המתים') הרבו לפחד מהכלב הענק בעל שלושת הראשים שלו. הוא לא הבין אותם כול כך כי קרברוס היה מאוד חמוד לדעתו, היה לו פרווה ארוכה והוא דמה מאוד לזאב שחור ענק בעל שלושה ראשים.
זה היה מאוד משעשע. לכול ראש היה רצון ואישיות אחרת. הראש האמצעי היה הכי היפראקטיבי, הראש השמאלי היה מאוד רגזן והראש הימני פשוט ישן כול הזמן.
''מי חמוד של אמא? מי?" הי צחקקה וליטפה את בטנו של קרברוס שבינתיים השתטח על האדמה.
ווהווו!!! כבר פרק 13!
נתראה בפרק הבא!
אם אהבתם, אתם יודעים כבר מה לעשות-⭐⭐⭐👣👣👣
YOU ARE READING
האדס ופרספונה
Historical Fiction~גמור~ הכריכה הוחלפה האדס גדל להאמין שהוא לא יהיה כמו שאר האלים. לא מגיע לו מקום בהר האולימפוס, לא מגיע לו להיות חלק מהם, לא מגיע לו אושר. ואז באה פרספונה, בת דמטר. עם חיוך כוכבים וצחוק פעמונים ששבה את לבו של מלך השאול מהשנייה הראשונה ששמע אותו. נ...
