האדס ופרספונה

פרק שישה עשר: ולקינוח, הפתעה

''אמא?!" פרספונה נבהלה. ''זאוס, מה בשם הטיטאנים קורה כאן?!" האדס צעק בקול הרגוע שלו אבל רעידה קלה נשמעה.

''אה, שום דבר שצריך לחשוש מפניו, רק באנו לראות את שניכם'' זאוס ענה.

''רגע מה?" פרספונה אמרה כשנסתה לרסן את קרברוס, שכרגע מאוד רצה לתקוף את שני האלים שהפריעו לבעליו.

''הו מותק! לא לדאוג, רק באנו לראות איך את מסתדרת'' דמטר אמרה וחיבקה אותה חיבוק דוב.

''מה זאת אומרת איך אני מסתדרת? ואיך הגעתם לכאן?" פרספונה שאלה בקול חנוק. ''הגענו לכאן בעזרת הרמס, לשאלה מה זאת אומרת איך את מסתדרת... רצינו לראות שאת בסדר'' הוא אמר בחביבות שפרספונה יכלה לזהות כמזויפת.

''אתה? ממתי אתה מתעניין בחיים של הבת שלך?" היא שאלה בחשד. זאוס הרים גבה, ''זה לא העניין עכשיו''.

דמטר סידרה את הכיסאות בצורה שהיא תשב מול זאוס, פרספונה לידה, והאדס ליד זאוס.

''שבו'' היא אמרה והכווינה את כולם למקומות שלהם.
היא הציצה לשניה באוכל שהאדס בישל ולמרבה הפלא היא לא זעפה.

''טוב, יש לי כמה שאלות'' היא אמרה.
''אההה אוקי?" ענתה לה פרספונה.
''האדס, כמה שעות ביום אתה מקדיש לפרספונה?".

''אממ... לא יודע-'' ''הרבה!" פרספונה אמרה במקומו, ''הוא מקדיש לי הרבה זמן''.

דמטר החליפה מבט בינהם.

''איך זה שיש לך פרחים טריים בשיער?" היא שאלה. ''גידלתי פרחים כאן'' פרספונה ענתה וסידרה את הסחלבים בשערה.

''בסדר, האם את שכבת איתו-'' ''טיטאנים אדירים אמא!!!" פרספונה צווחה ובו זמנית האדס אמר: ''דמטר! נו באמת!!!"

''מה? זאת שאלה רלוונטית-'' ''זה לא רלוונטי!!!'' פרספונה צעקה ונזלה בכיסאה.
''לי יש שאלה'' זאוס אמר. ''האם יצאתם מהשאול?".

האדס נראה חושד. ''ומה אם כן? מה הבעיה בזה?" שאל. ''אתם לא יכולים לצאת מהשאול! אתה והיא, אתם מסוכנים לבני התמותה-'' ''ידעתי שמשהו היה פה חשוד'' פרספונה אמרה.

''אתם לא באתם לכאן כדי לראות מה שלומנו, אתם באתם לראות אם אנחנו סכנה לציבור, נכון?!" האדס כעס.

''זאוס תשתלט על אח שלך!" דמטר צעקה, ''הוא גם אח שלך!" זאוס צעק עליה בחזרה.

''אמא! מספיק!" פרספונה נסתה לצעוק אבל דמטר וזאוס העבירו את המתקפה מאחד על השני לכיוון האדס ופרספונה.

האדס ופרספונה בהו זה בעיני זאת. הם לא הקשיבו לאורחים הלא קרואים שלהם.

האדס שלח לה מבט ללא מילים של: 'מצטער על האחים שלי', ופרספונה החזירה לו מבט של: 'מצטערת על ההורים שלי'.

מתחת לשולחן, האדס החזיק את ידה בניחום והיא חייכה חיוך קטן.

''זה פשוט לא בסדר! הבת שלי עם האדס! לא יאמן! איך את מסוגלת לסבול אותו?-" ''אמא! מספיק!" פרספונה אמרה בכעס והאדס יכל להרגיש את אחיזתה בידו מתהדקת.

''אני לא יודעת למה שניכם שונאים את האדס כול כך אם הוא אח שלכם! אבל אני למדתי להכיר אותו והוא מדהים!. אמא, אני מעדיפה להיות עם האדס אם כשאני איתך את צועקת עלי על זה שאני לא בסדר! ולא! לא שכבתי איתו! וגם אם כן זה לא עניינך כרגע!זאוס! אנחנו לא סכנה לשום ציבור ואם כן אז שיהיה כי אלה החיים שלנו שלהזכירך אתה גרמת כששלחת את האדס לעבוד בשאול! אז שניכם מספיק! תאכלו את הדייסה שאתם בישלתם! ותבינו כבר שאני פה לא רק בגלל ההסכם אלה מבחירה!" היא אמרה בקול תוקפני וארסי אבל רגוע ושקט, כנראה למדה את הרוגע הזה מדיבורו של האדס.

היא קמה מהשולחן והאדס אחריה והם שניהם הצביעו ליציאה בזעף.

דמטר החמיצה פנים וכך גם זאוס.
''בוא'' דמטר אמרה לבסוף והיא וזאוס יצאו מאולם האוכל.
''את אמרת שאת פה מבחירה?'' האדס שאל אחרי שתיקה קצרה. ''כן, גם אמרתי שאתה מדהים אבל כנראה לא שמת לב לחלק הזה'' היא אמרה.

הם בהו אחד בשני לשניה ואז התפרצו בצחוק היסטרי. ''אני לא מאמינה שצעקתי על ההורים שלי, ''ואני על האחים שלי, וואו זה היה כול כך משחרר'' הוא אמר צוחק.

פרספונה הרימה את מבטה ונשכה את שפתיה שניה אחת לפני שהצמידה את שפתיה לשפתיו של האדס שנראה המום. ''לילה טוב האדס'' היא אמרה ואז הלכה במהירות.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

היה שווה לחכות כול כך הרבה בשביל זה, נכון?
אם אהבתם, תנו כוכב⭐ לכדי לקבל עדכונים כשפרק חדש יוצא, תעקבווו👣

תכתבו לי בתגובות אם אהבתםםם🙊❤