האדס ופרספונה

פרק עשרים ושבע: זה היה הסוד שלי

היא הרגישה את סנטרה נשמט.

פרספונה התרגשה כול כך לקראת הזמן הקרוב עם האדס, שהיא אפילו נתנה לאפרודיטה לאפר אותה ולבחור את בגדיה.

כמעט כול זמנה באולימפוס, היא חשבה על החזרה לשאול, החזרה להאדס.

האדס הסתכל עליה ומיד התנתק ממי שזאת לא תהיה שנישקה אותו.

''זה לא מה שאת חושבת פרספונה!!!" הוא אמר אבל  ברחה לכיוון, טוב, אין כיוון מסויים בשאול. היא פשוט רצה בכול המהירות שרגליה יכלו לפעול.

האדס קיבל סחרחורת בו במקום. הוא הפנה מבט מהיר שאמר ללא מילים: ''למה שתעשי את זה?!" למנטה ואז רץ אחרי פרספונה.

האדס יכל להתמצא בקלות בשאול. הוא רץ במהירות ואז האט כשראה את פרספונה במרחק.
''אני יכול לדבר איתך-'' ''תתרחק מכאן!"

פרספונה צרחה והעיפה עליו אפר שאגרה בידיה.
''פרספונה-'' ''אני לא רוצה לראות אותך אפילו!".
''אני לא- היא נישקה אותי! אני מבטיח לך שאני אוהב אותך!!!" הוא אמר בקול רך.

''האדס, בבקשה, אני מתחננת. עזוב אותי במנוחה!!!".
הבטן של האדס התערבלה.

''אבל-'' ''האדס'' ''-טוב, אבל תבטיחי לי שתדברי איתי אחרי זה. מצדי אחרי כמה חודשים, אבל תדברי איתי''.

פרספונה הנהנה כשגבה מופנה אליו.
''בסדר'' הוא אמר והסתובב.

הוא לא רצה לעזוב, כמובן, אבל הוא כבר הכיר את פרספונה. שום דבר טוב לא יכל לצאת מזה שהוא לא יקשיב לה עכשיו.

''מנטה!'' הוא צעק כשנכנס לארמון.
מנטה עדיין עמדה שם, בהתה בו.
''למה שתעשי את זה???" הוא שאג.

''את תמכת בי לחזור לפרספונה, להרגיש טוב עם הבחירה שעשיתי ואת פתאום מחליטה לעשות... את זה???!".

''האדס, אני לא סתם נישקתי אותך! אני אוהבת אותך!!! לא הייתה לי ברירה לדבר איתך על פרספונה כי זאת הייתה האפשרות היחידה שבה אני אוכל לבלות איתך!" היא צעקה.

''את לא שפויה'' הוא אמר בשקט ושיפשף את עיניו.

פתאום מנטה חייכה.

היא לא נראתה ביישנית כמו שתמיד הייתה, היא נראתה יותר... מתנשאת ו- היא גלגלה עיניים כרגע??? מנטה אף פעם לא מגלגלת עיניים.
מה לעזאזל קורה כאן???

''אני הלא שפויה כאן?" היא שאלה. עכשיו היא אמרה את זה בקול הרבה יותר לועג, פחות שקט כמו הטון הרגיל שלה.

''האדס, אתה עיוור או משהו?! אני מבינה למה לקח לפרספונה שנה בערך לגרום לך לקלוט את המסר שלה!" היא צעקה.

''המסר שלה? המסר שלה היה שהיא אוהבת אותי! הבנתי את זה כבר! זה לא מסביר איך אני עיוור בקשר אלייך!" הוא צעק בחזרה.

''במשך חצי שנה לכול היותר אני ניסיתי את מייטבי ואתה לא קלטת!". ''לא קלטתי מה? מה אני לא קלטתי מנטה?-" ''שאני אוהבת אותך!".
האדס מעד לאחור.

''אני לא נישקתי אותך כדי להרוס את היחסים בינכם, אני לא מנסה לגרום לכם להיות אומללים! אבל אני אוהבת אותך כבר מהרגע שנפלת על הסלע המטופש ליד הנהר שלי!'' היא אמרה כשדמעות נופלות על לחייה.

''מה-'' ''אני לא נחמדה כמו פרספונה! אז ניסיתי להיות! הייתי שקטה ועדינה כי אולי תאהב אותי ככה! אבל לא משנה כמה נמנעתי מלדבר איתך על פרספונה, אני הגעתי למצב שעזרתי לך להיות עם מי שאתה אוהב, מישהי שהיא לא אני!".

''מנטה אני לא ידעתי-'' מנטה נענעה את ראשה ומחתה את הדמעות. ''ברור שלא ידעת! זה היה הסוד שלי, לא אמרתי את זה לאף אחד כי, טוב, אף אחד לא הכיר אותי!- להתראות'' אמרה והלכה, ככול הנראה לכיוון הנהר שלה.

האדס בהה בה בעיניים פעורות הולכת ומתרחקת, וואו! הוא באמת עיוור אם לא קלט את כול זה!

מה תנטוס אמר לו? טוב, הוא אמר לו הרבה דברים לאחרונה. באופן מפתיע כולם היו נכונים.
''אהבה נמצאת בכול מקום''.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

אז הי!
מקווה שאהבתם את הפרק, פרק נוסף יוצא ברביעי.

לעכשיו משהו שרציתי להגיד: תודה.
כבר הגענו ל1.4k וזה לא נורמאלי, אני מעריכה אתכם על זה, אז תודה❤

נתראה בפרק הבא!!!