האדס ופרספונה

פרק עשרים ואחת: אפשרות אחת ושתיים

''האדס, מה בשם הטיטאנים, קרה שם?" תנטוס שאל כשהאדס פתח את הדלת.

הוא היה נעול בחדר לכמה? שעה? טוב, הזמן עובר אחרת בשביל בני אלמוות. אבל עדיין, הוא היה נעול שם הרבה זמן.

''למה אתה פה? כדי לצחוק עלי?''.
''אממ... טוב, זה כן מצחיק לראות אותך מאבד עשתונות - הי! אל תסגור את הדלת! - אבל אני צריך שתסביר לי מה קרה?" תנטוס אמר.

''אהה!!! אני לא יכול יותר!!! למה הכול כול כך מסובך???" האדס נאנח ותפס את ראשו בידיו.

''היי, אם עד כה לא התחרפנת מהשהות בשאול, וכול הכבוד על זה דרך אגב, אני לא צריך שתשתגע לי עכשיו.'' תנטוס אמר.

האדס בהה בו ואז טרק הדלת.

''לאא!! נו באמת! האדס!".

''ת ע ז ו ב'' האדס אמר, תנטוס יכל לשמוע אותו מחליק על גב הדלת אל הרצפה.

''אעע! האדס! תפסיק עם המוד המבאס!".

''מוד מבאס?! רק מוד?! הכול קורס!!! אני לא יכול לתפקד כשאני לידה! ראית מה קרה בבוקר?! זה כאילו המוח שלי נכבה פשוט!'', ''טוב, למען האמת, המוח שלך תמיד מכובה-'' ''תנטוס!!!".

''תראה, אני רק מנסה לעזור-'' ''אה?! זה לא עובד!!!" הוא שאג.

האדס שתק מהצד השני של הדלת.

''האדס?"
''מה?"
''תגיד, אתה חושב שנולדתי אתמול?"
''מה?!"

תנטוס הופיע בתוך החדר וגרם להאדס להצמד לדלת בהפתעה.

''דבר ראשון, אני יכול לעשות טלפורטציה. דבר שני, יש לי כנפיים על הגב במשקל של קרברוס, בגודלו הטבעי! ובוא נגיד ככה, אני לא אפחד להשתמש בהם לפרוץ את הדלת הזאת!'' הוא הצביע על הדלת שמאחורי האדס ועל פניו הבעה ספק רותחת מזעם לספק מודאגת.

האדס הצמיד את ברכיו לביטנו ועטף אותם בידיו כשראשו תמון בין ברכיו.

תנטוס צפה בו לזמן קצר. האם האדס בכה? הוא נראה כול כך שבור.

זה כאב לתנטוס לראות את האדס ככה. האדס היה החבר הכי טוב שלו, לא, החבר היחיד שלו.
''היי, הכול טוב'' תנטוס אמר בשקט.

הוא שם לב שהאדס רעד.

אלים לא אמורים לרעוד. וחד משמעית, האדס לא רעד מפחד, הוא רעד מלחץ, מחרדה.

''אתה רוצה שאני אעזוב אותך להיום? אני אמלא את הטפסים במקומך, תקח יום חופש-'' הוא ראה שהאדס הניד את ראשו.

''למה לא?"

האדס נראה כאילו מתאפק לא לצרוח, מתאפק לא לשבור את מעטפת הזכוכית שמנעה ממנו להתפוצץ.

הוא נרגע והרעידות פסקו, ''הכול טוב'' הוא אמר וניסה לקום.

תנטוס הושיט לא יד.

''אני צריך להמשיך בעבודה שלי, הרגשות שלי לא יעצרו אותי. אני צריך לעשות את מה שהייתי עושה לפני פרספונה. הכול בגלל הטעות המטופשת שלי. למה חטפתי אותה?!".

תנטוס הטה את ראשו והאדס יצא מהחדר.

''רגע, האדס. אתה מתחרט על זה שהתאהבת בה?" תנטוס שאל ורץ אחריו.

''האדס! אל תתעלם ממני! אתה עושה את הטעות הזאת שוב! עד שאתם השלמתם עם זה שאתם מאוהבים! והנה אתה, מלך השאול, מישהו שאמור להיות לו האומץ להתמודד עם זה, משתפן ובורח מזה?!" הוא צעק.

האדס המשיך ללכת.

''האדס!" תנטוס שאג.

הוא נעצר וקיבץ אגרופים.

''אני מלך השאול, בדיוק כמו שאמרת. יש לי שתי אופציות. הראשונה היא שלא אמור להיות מקום בלב שלי לאהבה. יש כאלה שיגידו מה שאתה אמרת, האפשרות השניה, שאין לי סיבה לברוח כי אני אמיץ. אבל האמת, אני לא שניהם. אני רק רוצה לחיות חיים נורמאלים! אני רק רוצה לעשות את העבודה בגללה אני כאן!", הוא המשיך ללכת.

''אז אתה בוחר באפשרות הראשונה? לברוח? להתכחש לאהבה שלך לפרספונה?!" תנטוס שאל.

האדס התנשם, ''אם אין ברירה''.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

אז היי!
אמרתי שאני מעלה כול ראשון ורביעי אבל הבטחתי לאחת הקוראות שאם נגיע ל200 כוכבים אחרי הפרק האחרון, אני אעלה פרק.
והגענו!
מקווה שנהנתם מהפרק, אתם יודעים מה לעשות, אבל אני לא לוחצת לאף אחד לעשות כוכב❤

נתראה בפרק הבא!