''פרספונה'' דמטר לחשה בחום.
''לא התכוונתי-'' ''אני יודעת, אני שמעתי'' פרספונה ענתה לה.
דמטר חייכה אליה וניגשה לחבקה. פרספונה התחפרה בחיבוקה של אמה ודמטר יבבה. האדס הרגיש את הכאב של דמטר. היא הייתה כול כך עצובה שפגעה בביתה וזה היה כול כך מרגש לראות אותם מתחבקות.
דמטר קלטה בזווית עיניה את האדס העומד שם. היא התנתקה מפרספונה, עם כמה שהיא לא רצתה, היא הפסיקה את החיבוק.
פרספונה הפנתה את ראשה להביט בהאדס.
העיניים שלה נראו כאילו היו עסוקות בלבכות לפני שהיא הגיעה. הם הבריקו בצבעם הירוק וההסתכלות לתוכן עשתה להאדס צביטה קטנה בלב.
''אני בקשתי מהרמס להביא אותה'' זאוס אמר בגאווה.
כולם הביטו בו בהפתעה. הוא באמת עשה משהו בניסיון לפתור בעיה. זה לא דבר שקרה הרבה במשך שהותו באולימפוס. חוץ מזה, המשפט היה כול כך חסר טאקט ולא קשור באותו הרגע שהאדס ופוסידון החניקו ציחקוק.
''את-'' ''אני רוצה לדבר איתך'' פרספונה קטעה את האדס והצביעה על הדלת יציאה מחדר הכס.
הוא בלע רוק והלך איתה.
הדממה הייתה יותר רועשת מכול צליל ששמע בחייו.
הוא פתח לה את הדלת וכמה נימפות שככול הנראה ניסו להאזין למתרחש מיד התרחקו ונתנו להם מרחב.
היא הובילה אותו במשך כמה דקות עד שהגיעו לקצה של מרצפות השיש עליהם הלכו. כול מה שהיה לפניהם זה נוף לים ובאופק האדס קלט את חצי האי הפיליון.
היא הביטה הישר בעיניו לפני שדברה.
''אתה בסדר?" שאלה בחביבות.
האדס היה כול כך מופתע מהנימה השלווה שלה שהתחיל לגמגם כשענה: ''אה? כן, את?".
''הייתי יכולה להרגיש יותר טוב...'' אמרה.
האדס בהה ברצפת השיש. אותה הדממה מלפני זה חזרה לכמה דקות וגרמה לא להרגיש לא בנוח.
''אתה אוהב אותה?" היא לחשה בשקט פתאום.
''פרספונה-'' ''לא, אתה התאהבת בה? אהבת אותה? רק תגיד לי-'' ''אני מבטיח לך שאני אוהב אותך ולא הייתי עושה לך את זה'' הוא אמר.
''האדס, האם הרגשת פרפרים בבטן כשהיא נשקה אותך? כמו שאני הרגשתי כשנישקתי אותך?".
''מנטה מדהימה, אבל לא הרגשתי פרפר אחד בבטן כשנישקתי אותה. כשנישקת אותי לא הרגשתי פרפרים בבטן'' הוא אמר ופרספונה השפילה את מבטה.
האדס הרים את סנטרה בעדינות וליטף את לחייה. ''לא הרגשתי פרפרים בבטן. הרגשתי זיקוקים. הרגשתי אושר שמציף את הלב שלי. הייתי מאושר'' הוא אמר.
דמעה הציפה את העיניים הירוקות של פרספונה והיא חייכה באושר שהאדס לא יכל להישאר אדיש לחיוך על פניה והעלה חיוך גם הוא.
פרספונה הייתה כול כך מאושרת למשמע המילים האלה והיא הרגישה איך הלב שלה פועם בחוזקה.
היא אחזה את היד שנגעה בלחייה וציחקקה כשראתה את האדס מחייך באושר וסומק קל מעטר את לחייו.
השמש כבר כמעט שקעה לגמרי והשמיים נצבעו בורוד אדמדם וכחול.
פרספונה הייתה כול כך יפה באור השמש השוקעת. היא לא ראה אותה הרבה ככה מפני שרוב הזמן שבילה איתה היה מתחת לאדמה.
נשמתו של האדס נעתקה לרגע כשקלט כמה בר מזל הוא וצחקוק נפלט מפיו.
''מה קרה?" פרספונה שאלה.
''כלום, את פשוט יפיפייה'' הוא לחש לה והיא הסמיקה.
הם המשיכו לבהות אחד לשניה בעיניים בשקט, מתפעלים מהבן אדם שעומד מולם וכמה מדהים הוא.
פרספונה שיפשפה את ידיה לרגע ופרח התחיל להיווצר שם ולגדול לאט לאט.
אחרי כמה רגעים היא החזיקה בידה פרח יפיפה, נרקיס.
''הוא התחיל את הכול'' פרספונה לחשה.
האדס ליטף עם אגודלו את לחייה שוב ועם ידו השניה אחז את מותנה.
הוא נשען קדימה, הישר אל שפתיה של פרספונה.
הם עצמו עיניים והאדס חייך קצת בחשאי.
ואז הוא אמר את המילים שאף אחד מהם לא אמר במשך כול מערכת היחסים הזאת.
''אני אוהב אותך''.
•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
אני לי הרבה מה להגיד חוץ מתודה רבה שהגעתם עד כאן
כן, יש המשך והפרק הבא ביום ראשון.
מקווה שנהנתם מהפרק!!! נתראה בפרק הבא!❤
YOU ARE READING
האדס ופרספונה
Historical Fiction~גמור~ הכריכה הוחלפה האדס גדל להאמין שהוא לא יהיה כמו שאר האלים. לא מגיע לו מקום בהר האולימפוס, לא מגיע לו להיות חלק מהם, לא מגיע לו אושר. ואז באה פרספונה, בת דמטר. עם חיוך כוכבים וצחוק פעמונים ששבה את לבו של מלך השאול מהשנייה הראשונה ששמע אותו. נ...
