האדס ופרספונה

פרק שלושים ושש: ''עלמתי''

''אנחנו על חצי האי הפיליון'' אמרה בחיוך.

''נזכרתי במקום כי פעם אחרונה שהיינו כאן אמרת לי שאת אוהבת לצייר ואז הראל לי את האיור'' הוא אמר, ''וזה המקום המושלם''.

''האדס, מותק, אבל מה אנחנו עושים פה? ולמה אתה מתכוון במקום המושלם?'' היא שאלה אותו.

''פרספונה, עלמתי'' הוא אמר ועיניה של פרספונה נפערו, ''ככה קראת לי כשרק הכרתי אותך'' היא התנשפה בחדות.
''כן, אני חייב לציין שבאותו זמן היית חתיכת קוץ בישבן'' הוא אמר. ''לאאא ואתה היית מלאך'' אמרה בעוקצניות.

האדס צחק והסתכל אל עיניה של פרספונה לכמה שניות ארוכות.

''בסופו של דבר המקום הכי אפל וחשוך, הוא גם המקום הכי אנושי ומואר... רק צריך לדעת לחפש את הצד המואר'' הוא אמר.
''אמרתי לך את המשפט הזה פעם, לפני הרבה זמן. באותו זמן היו דברים שלא ידעתי''.

פרספונה נזכרה כשהם חיכו לסירה של כארון שתיקח אותם. הם עמדו על המזח והיא נבהלה מהנשמות שבנהר. האדס הסביר לה איך הוא רואה את המקום הזה, את נקודת המבט שלו על השאול.

''מה לא ידעת?'' שאלה בשקט.

''טוב... הרבה דברים... אבל מה שאני מתכוון זה שלא ידעתי שמה שאמרתי עמד להתגשם''.
''למה אתה מתכוון כשאתה אומר התגשם?'' פרספונה הטתה את ראשה.

הוא התקרב אליה והניח את ידו סביב מותניה בעדינות כול כך רבה שפרספונה בכלל לא הרגישה את ידו.

''לא ידעתי... שהמקום האפל והחשוך היה אני.

אלה היו החיים שלי, זאת הייתה הדמות שאליה ניסיתי להידבק.

לא ידעתי... שהמקום הכי אנושי ומואר, זאת את.

את נקודת האור שלי, אמרתי לך את זה לא מעט, ולא סתם.

אמרתי שרק צריכים לדעת לחפש את הצד המואר, טוב, אני מצאתי את הצד המואר שלי, אני מצאתי אותך'' הוא חייך וליבו פעם במהירות עצומה.

''אוו האדס-'' ''אבל זה לא למה הבאתי אותך לכאן'' הוא לחש לה.

''אז למה הבאת אותי לכאן?'' שאלה.

''יש אנשים שמחפשים את הצד שישלים אותם כול חייהם. אבל את כאן, איתי. אני השלמתי את המסע לחיפוש החצי המשלים שלי'' אמר בלבביות.

פרספונה חייכה אליו אבל עדין הייתה כול כך מבולבלת, ''לאן כול זה מוביל האדס? ועדיין לא ענית לי, מה הכוונה במקום המושלם? המקום המושלם למה?'' היא שאלה.

''פרספונה, אני לא רוצה להיות רגע אחד בלעדיך. ואני יודע שטכנית, אכלת את הרימון, אז אין צורך בזה אבל...'' הוא השתתק.

''אוקי, לא, האדס, זה לא עובד ככה. אתה לא יכול לא לענות על השאלות שלי ולא להשלים את התשובות שלך. מה אתה רוצה לומר? אל תהסס'' היא אמרה לו ברכות וקצת שעשוע מהמבט על פניו של האדס.

''אני חושב שאחת ולתמיד אני צריך שתעני על השאלה הזאת, כי עד עכשיו את לא בחרת אם את באמת רוצה את זה או בגלל שזה מחובתך- פרספונה, ה... האם תינשאי לי?'' הוא שאל.

נשימתה של פרספונה נעצרה לזמן כול כך ממושך שהאדס דאג שהיא תיחנק.

הוא נלחץ, לא, נלחץ זה לשון המעטה. הוא נכנס לפאניקה רצינית שם אבל שתק וחיכה לתשובה.
הוא הביט לאדמה וקלט שסביבם צמחו עשרות פרחים צבעוניים.
''פרספונה?-'' הוא שאל בשקט אבל מיד נעצרה נשימתו על ידי שפתיה של פרספונה.

''כן'' היא אמרה עם דמעות בעיניים. ''כן כן כן כן, ושוב, כן''.

האדס היה צריך שניה לעכל את מה שהיא אמרה וכשהוא קלט הוא זינק באוויר ואז הרים את פרספונה במותניה והסתובב איתה בעודם צוחקים באושר.

דמטר צפתה בהם מלמעלה, עם גבות מורמות ומבט חמוץ בזמן שאפרודיטה צווחה ברקע.

''סוף סוף!!! הגיע הזמן!'' היא אמר וקפצה בהתרגשות.

''ווהו!'' הפסטוס צחק כשהצתרף לתצפית עליהם. ארטמיס כבר התחילה לתכנן איך להרוג את האדס במידה ויעשה לה משהו, ודמטר זרקה לה טיפים פה ושם, למרות שהיה קשה להאמין שתוכנית כזאת תהיה הכרחית כי כשמדובר בהם, האדס לא היה פוגע בזבוב, אם ידע שהוא חשוב לפרספונה.

בסופו של דבר, כולם היו שמחים בשבילם.
הם מצאו את הסוף הטוב שלהם, למרות כול הקשיים.
דבר אחד היה בטוח, הם ישארו יחד לכול החיים.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

ווהוו!!!❤
אז... זה קרה.

אל תגידו עדיין להתראות לדמויות שלנו! פרק נוסף יוצא בראשון.

נתראה בפרק הבא!❤😊