האדס ופרספונה

פרק אחת עשר: חצי האי פיליון

הוא דפק על דלת החדר שלה.
היא פתחה את הדלת ובאמת, היא לא יכלה להראות יותר יפה מזה.

שיערה האדום היה קלוע לצמה והיא לבשה את אותה השמלה האדמדמה כתומה בצבעי אביב שלבשה תמיד, רק שעכשיו היא נראתה יותר יפה. למה אתם וודאי שואלים? בגלל שחיוך היה מרוח על פניה ופניה אורו בשניה שראתה מה האדס החזיק בידו.

''פרחים!" היא צווחה מאושר וחיבקה אותם, מריחה את ריחם העדין. ''אני ראיתי אותם וחשבתי שהם יפים'' אמר. ''ראית אותם? בשאול?" פרספונה שאלה בחשד. ''האמת שכן, בחיים שלי לא ראיתי פרח פה, אבל מצאתי כמה ברחבי השאול שצמחו'' אמר. הוא דיבר אמת, הם באמת הופיעו משום מקום.

''אלה ליליות'' פרספונה אמרה מהופנטת.
''את... את רוצה לשים אותם בחדר שלך?" האדס שאל. ''לא, אני אקח אותם איתי'' אמרה בחולמניות כשחיבקה אותם כאילו היו ילדיה.
''טוב... המקום שאנחנו הולכים אליו לא קרוב במיוחד'' אמר והושיט לה את ידו.
היא אחזה בה ותוך שניה הם היו במקום אחר. ''איפה אנחנו?" שאלה פרספונה.

הם היו על גבעה שהייתה כביכול באי קטן. הנוף היה מרשים ביותר, עוצר נשימה כול כך שפרספונה לא יכלה להפסיק להתנשם. מעיינות מים בצבעי טורקיז וכחול נראו מתחתיהם ועצים עטפו אותם. מלמעלה, ענני נוצה גדולים כיסו את השמיים כמו משיכות מכחול שאטמו את השמיים אבל רק במקום אחד האור פצע אותם. האור האיר רק על הר אחד, ההר הגבוה מולם.
''אנחנו על חצי האי פיליון, וזה-'' הוא הצביע על ההר המואר מולם, ''זה אולימפוס''.

הוא כמובן לא הקשיב לתנטוס, שאמר לו לקחת אותה למסעדה יוונית באתונה, הוא לקח אותה למקום מיוחד יותר, בעל ערך אישי, מקום אליו עלה מליוני פעם כדי להשקיף על משפחתו.

''הנה'' האדס אמר ומשום מקום, שלף מחצלת קש ופרס אותה על הקרקע.
פרספונה כאילו התעוררה מחלום כשהאדס קרא בשמה. ''המקום הזה מדהים'' אמרה. ''כן, הוא מדהים'' האדס הסכים איתה בקול חולמני כשהביט על ההר.

''אז, פרספונה, על מה רצית לדבר?" שאל האדס.
''אה, נכון'' נזכרה.
היא נשמה עמוק.
''האדס, אם לפי מה שאני מבינה, אני אשתך, אני חושבת שכדאי שלפחות אכיר אותך'' אמרה.

''מה את רוצה לדעת עלי?'' שאל, ''אין הרבה מה לדעת, את יודעת שגירשו אותי לעולם התחתון ושהסטיה היא אחותי הגדולה... אני האח הגדול של פוסידון וזאוס ו-'' ''אני לא רוצה לדעת דברים טכניים, זה לא מעניין'' פרספונה אמרה.

''יש לך תחביב?" שאלה. ''תחביב?" האדס שאל מבולבל ופרספונה הנהנה. ''אממ... אני מניח שאני אוהב את העבודה שלי, אני אוהב לכתוב, ו... תבטיחי לי שלא תצחקי עלי'' אמר. פרספונה הנהנה בסקרנות. ''אני מצייר הרבה'' הוא אמר. פרספונה התתה את ראשה, ''למה שאצחק?" שאלה. ''טוב, אני מניח שלצייר זה לא דבר מקובל בקרב האלים... הם עסוקים כול היום בלרקוד עם נימפות ולעשות מסיבות ענקיות'' אמר. ''אני חושבת שאני מעדיפה ציור מאשר לחגוג במסיבות רועשות'' פרספונה ציחקקה. ''את מציירת?" האדס שאל. ''כן, אמא שלי לימדה אותי. זה מצריך עדינות ויצירתיות, כמו הצמחת פרח'' אמרה.
לפתע האדס שם לב שלידם הופיעו כמה כלניות מהאדמה. האדס שלח לה מבט נפעם וחייכני ששאל; 'את עשית את זה?', פרספונה הנהנה. ''צמחים צומחים סביבי כול הזמן'' אמרה.

''זה בטח למה בשאול הופיעו פרחים'' האדס אמר בחיוך.
''טוב, תורי לשאול שאלה'' אמר. ''מה את יותר אוהבת? חתולים או כלבים?" שאל. פרספונה קיפצצה בישיבה ונשכה שפתיים כשאמרה בעליזות; ''כלביםםם! הם כול כך חמודיםםם! אני אוהבת גם חתולים כמובן אבל אני יותר נערה של כלבים''.
האדס חייך, ''אז מעולה, אני חושב שיש מישהו שתשמחי לפגוש''.

פרק 11!!!!!!!
אתם יודעים מה לעשות, נכון?
👣👣👣⭐⭐⭐
ונתראה בפרק הבא!