האדס ופרספונה

פרק עשרים ושמונה: אפרודיטה

האדס פסע במסדרונות.
''או יופי, אז השלמתם?" הוא שאל את תנטוס וארוס שהתמזמזו במסדרון.

תנטוס התנתק מארוס ''אה, כן?".

''מעולה, ארוס, יש לי שאלה אלייך'' האדס אמר וארוס הרים גבות בהפתעה. ''אתה מבקש את עזרתי?" שאל.

''אממ... כן. תגיד, אתה יודע איפה אפרודיטה נמצאת כרגע?'' הוא שאל אותו.

''אמא שלי, מה?- היא כנראה באולימפוס- למה?-" ''מעולה'' האדס קטע אותו.

הוא נקש באצבעותיו ובידו הופיע המטה שלו. הוא לא השתמש בו הרבה זמן, פשוט כי לא יצא מהשאול. הפעם האחרונה שנגע במטה שלו הייתה כשחטף את פרספונה.

למטה שלו היו שתי חודים. כמו הקילשון של פוסידון רק בלי חוד נוסף.

''אוי לא, מה אתה עושה?" תנטוס שאל בזמן שהאדס יצא אל מחוץ לארמון.

''אני הולך לתקן את זה, בוא'' הוא אמר.

''לתקן את זה? לתקן את מה?'' תנטוס שאל.
''אה, אני חושב שחבר שלך יכול לעדכן אותך בזה, הרי הוא אל האהבה. דרך אגב, תינוק, גם אתה בא.''
''אני? אני לא תינוק! מי אתה חושב שאתה שתקרא לי ככה??-" ארוס שאל בזעם והצביע על עצמו, תנטוס משך אותו איתם והאדס המשיך ללכת.

הוא הגיע אל מחוץ לאזור הארמון, איפה שהסוסים השחורים המעופפים שלו נחו לצד המרכבה עליה רחב ביום שהביא את פרספונה.
הוא נכנס למרכבה והרכיב קסדה שנחה בתוכה.
''אתם, שניכם, פנימה'' הוא אמר.

ארוס ותנטוס החליפו מבטים ועלו למרכבה כשהאדס, בלי זמן מיותר, צעק לסוסים ''סקאטה!!(דיו ביוונית)" והמרכבה התעופפה אל מחוץ לשאול בעוד חור נפער באדמה.

האדס הקפיד לבדוק ששום נערה לא נפלה בטעות לחור באדמה. אין לו שום רצון להתמודד עם עוד אחת בשאול.

''אז מה קרה?" תנטוס שאל והסתכל על ארוס.

''אממ... טוב, לפי מה שאני יודע... אמא שלי החליטה לעשות סיבוך קטן-'' רעם קטע את דבריו. זאוס לא אהב את זה שהאדס מתקרב עם נשק ו-טוב, המוות בפני עצמו, אל האולימפוס.

''אוי תסתום זאוס!'' הוא צעק על השמיים.
אולימפוס כבר נראה לעין לפניהם.
השמיים הרעימו שוב. ''אתה לא מאיים עלי!" האדס אמר בכעס.

הוא הנחית את המרכבה במהירות ומיומנות, ללא בזבוז של זמן מיותר ולא היסוס, למרגלות השער לאולימפוס.
הוא היה נעול.

האדס הרים את המטה שלו וכיוון אותו אל השער. ''הי! אולי אני אוכל לפתוח אותו-'' ''אתה לא, אתה איתי, זאוס לא יתן לך להיכנס'' האדס הרים אליו מבט וירה גל כוח כלשהו מהמטה. אפילו בלי להסתכל, השער נפתח בהדף ענק.

האדס הסתער לתוך האולימפוס בכעס כובש.
הוא לא היה זועם ככה כבר הרבה זמן.

אלים זוטרים, נימפות, מוזות וסאטירים הסתובבו להסתכל עליו בתהדמה כשהלך לעבר חדר הכס של זאוס.

הוא שמע לחשושים של כמה נימפות שהחליטו לפתוח דיון סוער על כמה הוא נאה והקפיד לגלגל עיניים.

הוא פתח את דלת חדר הכס בבעיטה.
אפרודיטה, פוסידון וזאוס ישבו שם.

זאוס קם מיד כשהדלת נפתחה ושלף את חזיז הברק שלו. ''לא! זה ביני לבינה, זאוס תתרחק!" הוא צעק על זאוס המבולבל.

האדס כיוון את המטה שלו אל מתחת לסנטרה של אפרודיטה.
אפרודיטה חייכה אליו.

''המ... ארוס?'' היא אמרה לבנה והעבירה מבט בינו לבין תנטוס.

''הי! גברתי! אני מכוון אלייך נשק מסוכן ששימש במלחמת הטיטאנים... את יודעת, אני הייתי מציע לך להתרכז במה שאני אומר'' האדס אמר לה.
''הא כן, בטח'' היא ענתה לו בחביבות.

''רגעעעע! אני היחיד שלא מעודכן?" תנטוס שאל.
פוסידון וזאוס הרימו כתפיים בהזדהות.
''ארוס, תרצה לספר לחבר שלך מה קורה?"

האדס שאל וארוס הסמיק שוב, הוא ידע מה קרה והוא ידע מה הבעיה במה שעשה.
''אממ... אז... אולי, במקרה, אמא שלי אמרה לי לתקוע חץ במנטה ולגרום לה להתאהב בהאדס-'' ''אתה עשית מה?!". תנטוס צעק עליו ונתן לו מכה בעורף שלו. ארוס שפשף את עורפו והרים מבט אל אפרודיטה.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•

יאפ.
אני ממש מקווה שנהנתם מהפרק🙏
ואני מודה לכם כי אנחנו מגיעים הכול הנראה עד סוף השבוע ל300 כוכבים(לפחות ככה אני מקווה) וזה בלתי נתפס!!!

נתראה בפרק הבא❤