האדס ופרספונה

פרק שמיני: סירנות

''היא פה'' אנשים ליחששו.
פרספונה כול פעם הופתעה מחדש מהירות ששמועות מתפשטות באולימפוס, היא בעצמה אהבה, כמו כול בת, לרכל. אבל היא בחיים לא ציפתה שהריכולים יהיו עליה. היא רק עברה בשערי הענק וכבר אנשים התחילו ללחשש.
''היא פה'' הרמס אמר כשהכניס אותה לחדר הכס האולימפי.
האלים כנראה או בדיוק היו אמורים להתחיל פגישה, או שהפגישה נגמרה, כי כולם עמדו ודיברו, עד שהרה צעקה: ''דמטר!'' כשהיא דחפה אותה הצידה ורצה לכיוון ביתה.
דמטר הסתערה על ביתה בחיבוק ענק שגרם לכולם לחייך, עד שהתחילו הצעקות. ''פרספונה! אני לא מאמינה עליך!" היא כעסה. ''מה? אמא?!-" ''את הלכת לשדה ונעלמת פתאום!" ''אני לא בחרתי להיחטף אמא!''.
הם התחילו בויכוח סוער בזמן שהאלים צפו בהם. ''אולי כדאי-'' ''שנלך?" אפרודיטה השלימה את ארס. ''אבל הרבה זמן לא צפיתי במשהו כול כך מעניין'' דיונוסוס התלונן כשפוסידון גרר אותו החוצה.
''אמא את יכולה להפסיק לצעוק לשניה ולהקשיב לי?!" פרספונה צווחה במתר הצעקות של דמטר.
''אני לא פשוט מסרבת להאמין שעשית את זה!" היא נופפה בידיה. ''עשיתי מה?! אני עשיתי את מה שאני עושה כול הזמן, ירדתי לשדה לקטוף פרחים, אני הייתי בסדר גמור!" פרספונה ירתה.
''טוב, אוקי'' דמטר מילמלה כדי להרגיע את עצמה כשעיסתה את רקתה. ''את פשוט לא מבינה כמה דאגתי, הייתי בטוחה שתתחתני... ושת-תישארי שם....'' היא אמרה.
''אני רואה שדאגת, בדרך לפה ראיתי את כול הצמחייה הנבולה... גם השיער שלך לא כמו שהוא תמיד'' אמרה וסידרה את השעורה הנבולה שעיטרה את צמתה. ''מי שמדברת, היית שבוע בשאול וכול הפרחים שלך נבלו'' דמטר אמרה וסידרה את הפרחים שסודרו בשיער הפזור שלה. ''אולי כדאי למצוא פרחים חדשים...''. פרספונה קפצה לשניה. ''איפה נורית'? אני חייבת להגיד לה שאני בסדר!" היא אמרה אבל אז דמטר אחזה בידה. ''נורית' לא פה'' אמרה לה. ''מה זאת אומרת לא פה? טוב היא בטח בשדה... איפה כול השאר?". שמור נראתה עצובה לשניה. ''הם גם לא כאן''. פרספונה מיצמצה לשניה. ''אז איפה הם?" היא שאלה בחשד. ''פרספונה-'' ''אמא איפה החברות שלי?!" היא הרעימה.
דמטר הרימה את האצבע שלה לאוויר והצביע על ציפור גדולה, בעצם, לא ציפור, זאת הייתה אישה עם כנפי ציפור רחבות, זאת הייתה נורית'.
''מה עשית לה?!" פרספונה נחרדה. ''היא לא שמרה עלייך כראוי-'' ''לא שמרה עלי כראוי?! והאדס חטף אותי! אותו את תהפכי לציפור?!" היא צווחה.
''לא, מותק-'' ''אמא! אני לא מאמינה עלייך, כבר היה עדיף להישאר עם האדס! הוא הבין אותי-" פרספונה השתתקה. ''מה אמרת עכשיו? האדס - הוא עשה משהו! נכון? מה קרה שם?!" דמטר שאלה. ''כלום, פשוט השאול לא כול כך נורא-'' היא שוב השתתקה. ''פרספונה, האם את אכלת משהו השאול?! זה חשוב!" דמטר אמרה כשהניחה את ידיה על כתפיה של פרספונה.
הליוס הגיח משום מקום בפנים מודאגות. ''אני לא אכלתי כלום... רק שלושה גרגירי רימון''.
הצבע אזל מפניה של דמטר ואם אלים היו מסוגלים להתעלף, דמטר הראתה במדויק איך זה אמור להיראות.
''מה הבעיה?" פרספונה שאלה בחשד.
''רי - ימון'' היא מלמלה. ''אמ... אתה הליוס נכון?... מה - מה קורה?" שאלה. ''פרספונה... רימון הוא פרי השאול. הוא מקשר אותך לשאול ולהאדס עצמו, רימון הוא גם סמל הנישואין''.

פרק שמיני!!! אתם יודעים מה לעשות כבר, ⭐⭐⭐ 👣👣👣