האדס ופרספונה

פרק עשרים ושש: ערב מפתיע במיוחד

כמו שהבנתם כבר, ארוס לא היה האל האהוב עליו.

ארוס תמיד ניסה לעצבן אותו, וזה עבד בקלות. העובדה שהיה אחד הדברים היפים ביותר, שכול גבר ואישה יכלו להתאהב בו בשניות, הייתה מעצבנת.

היותו בן אפרודיטה גרמה לו להיות מושלם מכול בחינה שהיא.
אבל לארוס היה גם את הערמומיות והכוח של ארס, אל המלחמה. הוא ידע איך לנצח בכול דבר. הוא תמיד היה חייב לנצח. המשפט: הפכים משלימים זה את זה ייצג את ארוס בפני עצמו. הצד שלו מאפרודיטה היה עדין ורגיש והצד שלו מארס היה בלתי נסבל, קטנוני ותחרותי.

''מה האידיוט עשה?" האדס שאל את תנטוס.

''הוא זרק אותי. הוא טען שאנחנו לא מתאימים ושלא נהיה מתאימים. הוא אמר שאי אפשר שהמוות והאהבה יהיו יחד, שזה פשוט לא עובד ולא יעבוד.'' הוא אמר בגלגול עיניים בעזרת תנועות ידיים שתאמו לתנועות פה של בובת גרב.

''זה מה שהוא אמר!?" הוא שאל.
''לא, אני סתם באתי לחפור לך על תקרית שבכלל לא קרתה- כן האדס! זה מה שהוא אמר!!!".

''הוו, הוא יחטוף!" האדס אמר.

''לא הוא לא, אתה לא יכול להתערב בזה.'' תנטוס מחה.

''אני לא עומד לתת לתינוק הזה להרוס אותך!" האדס אמר, כאילו מציין את המובן מאליו.
''האדס, מותק, אף אחד לא הורס אותי" הוא אמר.

מנטה עמדה בשקט אבל זה נראה כאילו רצתה להגיד משהו. האדס לא הבין מדוע היא פשוט לא אמרה את מה שרצתה, למה היא נשארה מאופקת?

''וגם אם תרצה להחטיף לו, איפה תמצא את ארוס? הוא מתעופף לו בפמלייה של אפרודיטה! אהבה נמצאת בכול מקום. הם יכולים להיות בכול רחבי הגלובוס- אהה!" תנטוס צווח.

''אני כאן!" אמרה דמות אלוהית שהופיע לידם.

הכנפיים הלבנות שלו -בניגוד למצב הכנפיים השחורות של תנטוס כרגע- היו מסודרות להפליא. אך השיער שלו, כמו תמיד, היה פרוע.

''הוו! לא להרבה זמן!" האדס צעק.
תנטוס תפס את האדס.

''מה אתה עושה כאן?" תנטוס סינן לעבר ארוס.

''תנטוס, אני רק רוצה שתבין שזה לא יכול להסתדר ואין סיבה שתהיה עצבני. אני בטוח שאתה יכול להסכים איתי שזה לא יעבוד. אין סיבה לעשות מזה עניין גדול ולהעלב.'' ארוס אמר בקול שקט אבל מלא ביטחון.
תנטוס שתק.

''אוך! מספיק!" האדס אמר בגלגול עיניים.

''תקשיב לי תולעת'' הוא נעץ אצבע בחזהו של ארוס ונעץ בו מבט נוקב.

''אתה אמור להיות בן אפרודיטה, להיות אוהב ומכיל. אם אתה באמת אהבת את תנטוס, היית יודע כמה מדהים הוא. נכון, לפעמים הוא ברברן חסר תקנה-'' ''הי!" ''- אבל הוא הברברן חסר התקנה שלא מגיע לך ואם יכולת לגרום לו לסבל ואם פגעת בו, אתה לא מגיע לו.

הוא ההפך שלך, נכון? אבל בתור אל האהבה אתה אמור לדעת שהופכים משלימים. תנטוס אמר לי את זה מיליוני פעמים. אתה אמור לייצג אהבה, ואתה מתנהג כמו נחש.

תנטוס אמור לייצג מוות אבל יהיה היצור האוהב ביותר שתמצא. אם כמה שאני לא אוהב את הרעיון, אתם טובים ביחד! בשם כאוס! אתם יצאתם כמעט חצי שנה! יכול יום בחצי שנה הזאת, תנטוס סיפר לי על מערכת היחסים שלכם וכמה הוא אוהב אותך. אז אני אתן לך שתי אפשרויות.

אחת, להתנהג כמו הצד הרע שלך, לברוח מהאהבה וממערכת היחסים שלכם. או אפשרות שנייה, לעשות את הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך ולבקש סליחה ולתת לזה צ'אנס! אז קדימה! תבחר!".

העיניים של ארוס נפערו במבוכה.

''אתה השתמשת במה שאמרתי לך!'' תנטוס צייץ בהתרגשות לעבר האדס.

''אני נתתי נאום שלם לאקס בשאלה שלך הרגע, אתה באמת המום מהחלק הזה?" האדס שאל ותנטוס משך בכתפיו.

''אני צריך לדבר איתך'' ארוס אמר לתנטוס אחרי שתיקה נבוכה.

תנטוס הזעיף פנים והנהן כשלקח אותו לכיוון אחד  מהמסדרונות.

''מה שאמרת, זה היה יפה'' מנטה אמרה.

''אני מקשיב מדי פעם למה שאנשים אומרים לי'' הוא חייך חיוך צדדי.

מנטה חייכה אליו בחזרה.

היא בהתה בעיניו, האדס חייך אליה.
הוא לא התכונן, בשום צורה, למה שבא.

מנטה הצמידה את שפתיה לשלו.

הוא היה כול כך המום, ומה שקרה לאחר מכן גרם לו להיבהל יותר.

דלתות האולם נפתחו, ומי נכנסה?

פרספונה.

•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

אז... כן😅

מצטערת שלא העלתי פרק ברביעי, היה לי שבוע לחוץ.

כדי לפצות על זה, מחר אני אעלה פרק נוסף❤

נתראה בפרק הבא!