האדס ופרספונה

פרק חמישי: הליוס אל השמש

''הליוס!" היא קראה ואל השמש התגלם בפניה.
''קראת לי?" הוא שאל בשיעמום. ''כן, אני צריכה עזרה'' אמרה. הליוס הרים גבה ושירבב שפתיים. ''זה לא אישי, אבל אני מעדיף שלא'' הוא אמר לפני שהתפוגג. ''הליוס!" אמרה ודמותו של הליוס חזרה במעומעם. ''אני - אני חייבת את עזרתך, אני לא יכולה עם העצב, הבת שלי, אני לא יכולה בלעדיה. אתה אל השמש, כשאתה זורח, אתה נותן לאנשים תקווה. פרספונה היא כמו השמש שלי, אני צריכה אותה'' אמרה בדמעות.
פניו של הליוס התרכחו. ''דמטר...'' ''בבקשה הליוס'' התחננה.
''בסדר'' אמר לפני שעצם עיניים ונשם נשימה עמוקה.
אחרי זמן קצר עיניו של הליוס נפתחו. ''אני ראיתי אותה'' אמר בפנים רציניות.
''איפה היא? איפה הילדה שלי?!" שאלה דמטר בתחינה.
''היא - היא עם האדס'' ובמילים האלו, נעלם.
דמטר רצה לכיוון חדר הכס של האלים. ''הליוס יודע איפה היא!" צעקה בשמחה. הרה חייכה קלות, בכול זאת, היא הייתה אלת הילדים, היא לא יכלה שלא לשמוח לראות אמא שמוצאת את הבת שלה.
''נהדר, איפה היא?" פוסידון שאל. פניה של דמטר נבלו לרגע, היא עכשיו קלטה היכן הבת שלה והבינה מה זה אומר.
''היא עם האדס'' אמרה, אפולו נשם נשימה עמוקה וחדה.
''מה קרה?" שאלה. ''אי אפשר ללכת לשאול, אי אפשר לצאת משם'' זאוס אמר. דמטר בהתה בו, האם הוא צוחק עליה?.
''חתיכת מאוורר מזג אוויר אתה! לא נכנס כלום למוח שלך מהנאום שנתתי לך?!" שאלה ברוגז.
''הי-'' ''אל תנסה להרגיע אותי'' אמרה בכעס. ''אבל-'' ''קדימה, אני צריכה להזכיר לך שביגללי כול היוונים ימותו? כול אלה שסוגדים לך כמלך האלים לא? אני דואגת ליבול שלהם, הם ימותו בלעדי'' אמרה.
''אני חושב שאפשר להגיד להרמס להביא אותה לא? הוא יכול להיכנס ולצאת מהשאול...'' פוסידון הציע. זאוס הנהן. ''הרמס!" קרא. איש בעל שיער חום שהלך לאחור כאילו השניה רכב על סוס וכול שיערו הוסט לאחור, רץ לחדר הכס כשהוא נועל על רגליו סנדלי עור מכונפות. ''כן זאוס?" שאל נמרצות.
''פרספונה נמצאת בשאול, אני צריך שתוציא אותה-'' ''רגע'' מישהו אמר, פתאום הליוס הופיע שם. ''דמטר, אולי עדיף שפרספונה תשאר שם, לא כך? היא אולי תוכל להכניס קצת היגיון בהאדס...'' אמר, דמטר הופתעה ואז הזעיפה פנים, ''פרספונה היא לא כלי משחק שתשתמשו בו כדי לתקן את האח הדפוק שלי! פרספונה חוזרת!'' פסקה, ''הרמס! תמצא את הבת שלי!" קראה. הרמס הנהן ורץ משם במהירות אדירה.
לפתע הליוס התנשף, ''עכשיו חשבתי על זה... מה אם האדס יתחתן עם פרספונה? את לא תוכלי-'' ''בבקשה לא, אני לא רוצה לשקוע במחשבות כאלה שוב, צריך רק לקוות לטוב'' דמטר אמרה. הליוס הנהן בהבנה, ''אם תצתרכי אותי אני כאן'' אמר לפני שנעלם.
דמטר התיישבה על הכס שלה, משמאלה של הרה.
''אל תדאגי'' אמרה לה הרה בחביבות, היא לא יכלה לכעוס, היא תמיד הייתה פריקית בכול מה שקשור לפטרונן שלה.
''למה לא? הבת שלי נחטפה על ידי אח שלי שבמקרה גם שליט העולם התחתון'' דמטר אמרה נואשות בעצבות.
''פרספונה בוגרת, היא בת עשרים בשונה משאר הבנות. את שמרת עליה טוב ולא נתת לאף זכר להתקרב אליה. רוב הבנות מתחתנות כבר בגיל שש עשרה. עשית עבודה טובה עם הבת שלך וחינכת אותה בצורה מדהימה. אני בטוחה שהיא שומרת על עצמה בצורה שלימדת אותה'' היא אמרה בעידוד. ''נכון'' אפולו הסכים. ''רואה, אפולו בן השאר גם אל החינוך... הוא מבין כמה את טובה'' אמרה ואפולו חייך.
דמטר בלעה את רוקה, ''אני מקווה שאת צודקת''.

הפרק החמישי בסדרה של האדס ופרספונה!
מרגש, לא חושבים?
אם אהבתם תתנו לי כוכב⭐⭐⭐ ותעקבו אחרי כדי לקבל עדכונים כשפרקים נוספים עולים👣👣👣