סיפור חדש

פרק 33

הדר.

נכנסתי לכיתה במבט מושפל כדי לא לראות את תומר אם הוא נמצא והלכתי ישר לסוף הכיתה למקום של אור ורוני.

״יאיי!! באת״ רוני אמרה בחיוך וקמה ממקומה ״בואי שבי במקומי״.

חייכתי אליה חיוך מוקיר תודה כי אם יש משהו שלא הייתי מסוגלת עכשיו זה לשבת ליד תומר בשיעור.

מאז יום חמישי אני מרגישה שחלק ממני חסר וכואב לי בכל מקום מהחוסר הזה.
אם יש משהו שבחיים לא חשבתי זה שתומר ואני לא נהיה חברים יותר.

״איך את?״ אור שאלה אותי כשהתיישבתי במקומה של רוני.

״בלחץ קצת.. מפחדת לראות את תומר״ עניתי בכנות בקול שקט.

״הוא לא פה עדיין״ אור אמרה והרגשתי יותר בנוח להרים את ראשי.

״ותגידי לי מתי אני יכולה לצחוק עלייך על זה שאת לובשת טרנינג״ היא אמרה וגיחכתי.

אם יש משהו שממש לא חשבתי עליו הבוקר זה איך אני נראית. הייתי כל כך בלחץ לבוא, לפגוש אולי את תומר באמצע הדרך או בכיתה ולראות את הפנים שאני כל כך מתגעגעת אליהן.

״אנחנו נשכח מהרגע הזה.. סבבה?״ אמרתי לאור כי ברור לי שהיא הולכת להשתמש בזה לנצח.

כל פעם שהיא באה לבית הספר עם פיג׳מה או משהו בסגנון התעצבנתי עליה שאסור לה לבוא ככה למה יש מצב שהיא תפגוש את אהבת חייה או משהו והיא צריכה להיראות טוב.

כמובן שהתשובה שלה הייתה שאם מישהו יתאהב בה, זה יהיה גם עם פיג׳מה.

אור צחקה ״בחיים לא!״ ואני לא יכולתי שלא לצחוק קצת.

שינוי מרענן אחרי שבוע של בכי.

בזמן שצחקתי סובבתי את ראשי לרוני וכמובן שבמקום רוני נתקלתי בפניו של תומר.

הלב שלי החסיר פעימה ואז החל לדפוק מהר ובעוצמה.

פניו נראו נפולות, שקיות כהות מתחת לעיניו ושום שמץ של חיוך היה בהן.

כבר לא צחקתי בכלל. אם כאב לי במהלך כל השבוע האחרון על האובדן שלו עכשיו כאב לי הרבה יותר כשראיתי אותו.

רציתי פשוט להביא לו חיבוק ולשכוח מהכל, רציתי לדבר איתו ולספר לו מה קרה לי עם החבר הכי טוב שלי כמו שעשיתי תמיד, רציתי שהוא יעשה לי נעים בגב כי יש לו את הידיים הכי טובות בארץ ופשוט רציתי אותו בחזרה בחיים שלי.

תומר שהיה המום לראות אותי ונראה שגם כאב לו שצחקתי בזמן שהוא ממש לא, התעשת והתיישב במקומו בלי לומר לי מילה.

״היי, את בס..״ אור החלה לשאול אך מכיוון שלא יכולתי לשאת את הכאב הזה ואת הידיעה שתומר יושב מלפניי ולא מדבר איתי, קמתי ממקומי ״זאת הייתה טעות לבוא לפה״ אמרתי בשקט, לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהכיתה.