סיפור חדש

פרק 34

אור.

״מה אומרת שנוציא את הדר למסיבה אצל גל מחר?״ אני שואלת את רוני בזמן שאני שמה את התיק על גבי.

כבר שבוע שהדר לא הגיעה ללימודים.
להפתעתנו שלשום היא באה אבל התלהבנו מהר מידי כי אחרי עשר דקות בערך היא חתכה הביתה.
מאז לא שמענו ממנה בכלל.

רוני מהנהנת ״נשמע מעולה״ ואז מנופפת לדניאל בחיוך.

דניאל מתקרב אלינו ״היי אור״ הוא אומר מעט ברשמיות ואז נותן לרוני חיבוק.

מצחיק אותי שהוא עדיין מפחד ממני. כאילו קצת בצדק כי במשך שנה וחצי בערך תקעתי בו מבטי שנאה בכל פעם שהוא עבר לידי, אבל ראיתי שהוא באמת אחלה והוא עושה טוב לרוני.

אני שמחה שטוב להם ביחד.

״היי״ אני עונה לו בחזרה עם חיוך ואז אומרת לרוני ״אז אני מתקשרת להדר ואם היא לא זורמת אנחנו הולכות להוציא אותה בכוח מהבית״.

רוני צוחקת ״סגור! תעדכני אותי מה היא אומרת״ ויוצאת מהכיתה עם דניאל תוך כדי שאני שומעת אותה מספרת לדניאל על המסיבה מחר.

אני נשארת אחרונה בכיתה ופתאום לא כל כך ממהרת לצאת ממנה.

הבית לא קורץ לי יותר מידי ואני מעדיפה לסיים עם השיעורים כמה שיותר מהר.

אני מתיישבת חזרה במקומי, מורידה את התיק לרצפה, מסמסת להדר על המסיבה מחר ומוציאה ספר מתמטיקה.

אני שוקעת בשיעורים ולא מבחינה בכלום עד שאני שומעת כחכוח.

אני מרימה את ראשי בבהלה ורואה את שחר עומד ליד דלת הכיתה כשידיו משולבות והוא מביט בי.

אור. לנשום. אז מה אם הוא חתיך פיצוצים.

״היי״ אני אומרת ושחר מתקדם אליי ״הכל בסדר? ראיתי את כל החברים שלך יוצאים חוץ ממך. דאגתי״.

״רציתי להישאר לעשות קצת שיעורי בית״ אני עונה ושחר מתיישב לפניי, במקומה של הדר.

״מה את לומדת?״ הוא שואל ומציץ לי במחברת.
מבטו הפך ממרוכז למבועת ״אוי..״ ואני צוחקת ״כן, השטן המציא את זה״.

שחר מניד בראשו ״איך שנאתי מתמטיקה בתיכון.. זה היה המקצוע השנוא עליי״.

אני מגחכת ומסיימת את התרגיל האחרון שנשאר לי, מנסה להתעלם מהנוכחות של שחר לידי.

אני סוגרת את הספר ואת המחברת ומכניסה אותם לתיק.

״נזוז?״ אני שואלת ושחר מהנהן.

אני קמה ממקומי ושחר אחריי ורגע לפני שאנחנו יוצאים מהכיתה הוא שואל ״למה לא עשית את השיעורים בבית?״.

אני מושכת בכתפיי ״לא כזה רציתי לחזור הביתה״.

שחר לא מבקש פירוט והוא גם לא צריך אחד כזה, הוא יודע בדיוק מה עובר עליי ומה אני מרגישה.