סיפור חדש

פרק 2

הדר.

"הכל טוב אמא! אני אשמור עליה" הרגעתי אותה בזמן שנכנסתי הביתה.

"טוב חיים! תודה רבה. מעריכה את זה מאוד" אמא אמרה בהקלה וניתקה את השיחה.

הנחתי את התיק על השידה שהייתה בכניסה לבית והתחלתי לעלות במדרגות לקומה השנייה כדי לקחת גומייה לשיער. שכחתי לקחת אחת היום ללימודים והשיער שלי שגם ככה היה רעמת תלתלים, התנפח למשהו מפלצתי.

"יש משהו טעים לאכול?" שמעתי קול מוכר עד מאוד וכשהסתובבתי אליו ראיתי את תומר יושב יחף על הספה מול הטלוויזיה ומביט בי מלמטה.

חייכתי "שלום גם לך. מתי הגעת לפה?".

תומר התרווח ומשך בכתפיו "קודם... התחלתי סרט אקשן שנראה אש! תכיני משהו טעים לאכול ונשב לראות... בעצם לא משנה, האוכל שלך מגעיל".

ירדתי במדרגות, לקחתי מגבת שהייתה בדרכי וזרקתי אותה על תומר "חוצפן! אתה יודע שאני מנסה! אם יש לך תלונות, תכין אתה".
תומר צחק בקול והזיז את המגבת שנחתה עליו בעדינות יתרה "אני צוחק.. אני אכין לנו משהו".

התקדמתי לספה והתיישבתי לידו "מעולה, ושאתה קם להכין תוכל להביא לי גומיית שיער מהחדר?".

"היית מתה!" הוא נחר וקם מהספה למטבח. צחקתי ונמרחתי על הספה בתשישות מהיום הארוך שהיה לי. גם מבחן במתמטיקה, גם בוחן באנגלית וגם המורה לא הפסיקה לנבוח עליי שדיברתי בשיעור. מה היא ציפתה? שאהיה בשקט שיעור שלם?.

הסתכלתי על תומר פותח ארונות ומוציא מצרכים. מזל שמישהו משנינו יודע להכין אוכל, כי אם היינו תלויים באוכל שלי היינו כבר מתים מרעב.

"מה את מעדיפה, פירה ושניצלים או אורז וחזה עוף מטוגן עם ביצה ושביבי פירורי לחם?" תומר שאל והדליק את הגז.
"אורז ואת התיאור המפורט בהגזמה לשניצל!" הכרזתי ותומר חייך לעצמו ממה שאמרתי.

"מה את עושה היום בערב? אנחנו יוצאים כמה חברים מהשכבה.." הוא שאל רגע לאחר מכן בזמן שהניח את השניצלים על המחבת.

"שומרת על יהלי. אמא שלי נוסעת לאירוע והייתה חייבת גיבוי".

תומר הנהן "הבנתי.. טוב, פעם אחרת תבואי איתנו".

תומר היה אחד האנשים היותר חברותיים שפגשתי. אם ביחס לרוני אני חברותית ממש כי היא שקטה ועדינה, אז ביחס לתומר אני הבן אדם הכי לא חברותי בעולם. מה אני אעשה? לא תמיד אני במצב רוח להכיר מלא אנשים חדשים. יש לי הרבה חברים שכרגע מספיקים לי. אני לא מרגישה איזשהו צורך למלא את עצמי כל הזמן באנשים חדשים. אצל תומר, כל מקום שהוא מגיע הוא מכיר אנשים חדשים, מספר בדיחות ונהיה הכוכב של המסיבה. והכי מצחיק זה שהוא אפילו לא מנסה לגרום לזה לקרות, הוא פשוט מלא בכל כך הרבה כריזמה וביטחון שזה קורה לו בטבעיות.