סיפור חדש

פרק 26

רוני.

איך עושים את זה? שאלתי את עצמי בזמן שנאבקתי עם החוט הארוך שכבר מזמן התגלגל לו והגיע לקצה השני של האולם.
תומר היה בלחץ מטורף שהכל יהיה מושלם למסיבה של הדר וביקש ממני לעשות שרשרת בלונים ענקית. לנפח בלונים ולקשור אותם היה פשוט מאוד. לחבר אותם לחוט ארוך היה נורא. כאילו אני בטוחה שיש איזו טכניקה מסויימת אבל לא קלטתי אותה.

״צריכה עזרה?״ שמעתי קול מוכר ויפה מאוד.

הרמתי את ראשי לדניאל וראיתי אותו עומד עם ידיים משולבות וחיוך קטן.

״זה קשה יותר ממה שזה נראה״ הגנתי על עצמי במחאה ודניאל צחק ״פשוט תעשי לולאה, תכניסי את הקצה של הבלון ותמשכי״.

עשיתי כמו שהוא אמר לי וזה היה כל כך פשוט שהרגשתי מגוחך שהתעכבתי על זה מלא זמן ״אה..״ אמרתי לדניאל כשהצלחתי והוא קרץ ״בכיף״ והתקדם לעזור לתומר באיזה משהו.

הרגשתי החמצה קטנה כי אם זה היה שבוע שעבר הוא היה נשאר איתי ועוזר לי לסיים את השרשרת.

שבוע שעבר הוא הבין שיש עוד מישהו ושכל ההתלבטות הזאת שיש לי זה בגללו.

יומיים לאחר מכן הוא לא דיבר איתי בכלל, התעלם מקיומי בכיתה. בערב השני כשלא יכולתי עם ההרגשה הזאת שפגעתי בו, שלחתי לו הודעה שאני רוצה לדבר איתו. הוא ענה שהוא לא מוכן להיות עדיפות שנייה של מישהי. כמובן שהסכמתי איתו, התנצלתי ואמרתי לו שהוא צודק לגמרי. הוא אמר שהוא הבטיח לתת לי שבועיים והוא יעמוד בזה אבל אחרי השבועיים האלה שהוא ישחרר ממני ויתן לי זמן להחליט אני חייבת לו שיחה.

הבנתי אותו וכאב לי כל כך שאני מעבירה אותו את זה. זה לא מגיע לו.

ולגבי הבחור מהפינה, שקט. כאילו הוא נעלם. אין יום שאני לא מגיעה לפינה כדי לראות אם הוא כתב לי משהו, אבל כלום. כל פעם שאני פותחת את המחברת ורואה את הכתב שלי בעמוד האחרון, תחושת אכזבה מחלחלת לתוכי והתסכול רק גובר.

מעבר לזה שאני אוהבת לדבר עם הבחור מהפינה ומרגיש לי לא פייר שככה זה נגמר, אני חייבת לדעת מה אני עושה. כאילו הוא נעלם בזמן הכי גרוע שיכול להיות בעולם הזה...

״הבאתי כדור דיסקו!!״ קולה של אור נשמע וקטע אותי מכל המחשבות.

גיחכתי ״מה נעשה עם כדור דיסקו?״.

״יש אנשים בניגוד אלייך שאוהבים לרקוד״. תומר אמר בזמן שלקח מאור את הכדור בהתרגשות והמשיך ״אין, זאת הולכת להיות המסיבה הכי טובה בעולם הזה!!״.