פרק 16

722 43 15
                                    

הדר.

אמן. אמן ציון טוב. אמן!! התפללתי בלבי בזמן שהמורה רויטל עברה ברחבי הכיתה והחזירה את המבחנים שעשינו שבוע שעבר.

היא התקרבה אלינו, הניחה את המבחנים על השולחן עם פנים זועפות "תומר והדר, תיגשו אליי אחרי השיעור בבקשה" היא אמרה והמשיכה בחלוקת המבחנים.

תומר הביט בי בבלבול ואני משכתי בכתפיי כי לא היה לי מושג מה היא רוצה.

הבטתי על המבחן באימה ופחדתי להפוך אותו.

"רוצה שאני אפתח אותו בשבילך" תומר שאל ברכות ואני הנהנתי בלחץ.

"חייב לציין שאני יותר בלחץ ממך לגבי המבחן שלך" הוא אמר והרים אותו מהשולחן.

"כן, אה?" שאלתי עם חיוך מתוח כי הייתי חייבת לדעת כמה קיבלתי.

את המבחן הקודם עברתי על שישים והמורה אמרה לי שאם אני לא משתפרת היא מורידה אותי לשלוש יחידות. אין לי מושג איך גם תומר וגם אני בארבע יחידות.

תומר חכם מדי בשביל זה ואני טיפשה מדי בשביל זה. שנה שעברה תומר התחיל בחמש יחידות אבל הוא לא למד בכלל והעדיף ללכת למסיבות במקום ולבסוף ירד לארבע יחידות. השנה הוא החליט לקחת את עצמו בידיים ולחרוש. לא שהוא צריך את זה יותר מדי כי גם ככה הוא מקבל מאיות בזמן שאני מגרדת את השישים בכל מבחן.

שבועיים לפני המבחן האחרון שהיה לנו תומר עשה לי מרתון מתמטיקה וכל יום הוא הגיע אליי ולימד אותי את החומר עד שהוא יצא לי מכל החורים. הבטתי על תומר שהחזיק את המבחן שלי בהתרגשות קטנה וחייכתי. באמת שהוא נסיך!

"מוכנה לזה?" הוא חייך ואני הנהנתי "כן!!!".

תומר הציץ במבחן, עבר להסתכל עליי עם מבט לא מפוענח ואז שוב חזר להביט במבחן.

"נוו.. אני במתח!!" קראתי בחוסר חבלנות ותומר צחק "קיבלת 89".

פערתי את עיניי בחוסר אמון וחטפתי מידו של תומר את המבחן כדי לראות אם הוא אמר אמת. להפתעתי הרבה אכן היה רשום על המבחן 89.

"אין סיכוי..." לחשתי בהתרגשות ועברתי על התשובות שלי כדי לספור את הנקודות שהצטברו להן משאלה לשאלה.

"את אלופה הדרי!" תומר עדיין הביט בי בחיוך מעודד ואני שלא יכולתי עם השלמות שלו קפצתי עליו בחיבוק ענקי "תודה! לא הייתי מצליחה כלום בלעדייך!".

תומר חיבק אותי חזרה וצחק "איזו מגזימה. רק היית צריכה להאמין בעצמך!".

"כמה אתה קיבלת?" שאלתי כשהתנתקנו מהחיבוק.

תומר הביט בי במבט שואל, אך כשהצבעתי על המבחן שלו הוא גיחך "וואלה לא הסתכלתי... הייתי יותר במתח מהמבחן שלך".

"נו.. קדימה! תפתח אותו!".

תומר הרים את מבחנו מהשולחן ואמר כאילו זה כלום "94".

סיפור חדשWhere stories live. Discover now