אור.
"אוף.. משעמם לי ואני לבד כל היום. מתי אתה בא לבקר? אני שואלת את אחי הגדול רון דרך הפלאפון ובקולי נשמעת התקווה שאולי הוא יגיד לי שהוא מגיע בקרוב.
"וואי, הלוואי היה לי זמן. אני עמוס בטירוף בתקופה הקרובה" הוא נאנח ואני לא יכולה שלא להרגיש צביטה קטנה בלב.
רון גדול ממני בחמש שנים וטס לניו יורק כדי ללמוד רפואה. כשהיינו ילדים כל תכלית חייו הייתה לאמלל אותי ולהציק לי, אך ככל שגדלנו והתבגרנו נהיינו חברים טובים והוא הפך לאחד האנשים הקרובים אליי ביותר ואחד האנשים שאני הכי סומכת עליהם בעולם.
כל החיים הוא חלם להיות רופא, אך בגלל שהוא לא התקבל בארץ לשום מקום הוא החליט לעזוב וללמוד בניו יורק.
כשהוא טס הייתי מבואסת ממש שהוא עוזב אותי אך הייתי בקשר נהדר עם אבא שלי כך שלא הרגשתי לגמרי לבד. עכשיו, שנה אחרי שהוא טס וחודשיים אחרי שאבא שלי קיבל את הקידום הארור אני מרגישה בחסרונו של רון ממש וככל שהימים עוברים הגעגוע והלבד גוברים.
"טוב... תתקשר אליי כשיהיה לך זמן" אני ממלמלת בעצב.
"אור, יהיה בסדר.. את עוד רגע יוצאת מהבית ותהיי מוקפת במיליון אנשים בצבא. סמכי עליי" הוא מנסה לנחם אותי אך כרגע זה לא עושה לי כלום כי לא מעניין אותי מה יהיה עוד שנה.
בעצם זה כן עושה לי משהו, זה יותר מדכא, כי זה אומר שעכשיו שנה שלמה אני צריכה לחיות עם הלבד הזה.
מזל שיש לי את רוני והדר שנמצאות בחיים שלי. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן.
"ביי רון" אני אומרת ומנתקת את השיחה.
אני קמה מהמיטה עליה ישבתי ויוצאת מהחדר. אני לא רואה את שחר ומניחה שהוא נמצא בחוץ. מאז המקרה שהוא הציל אותי מהבחור האנס הוא נהיה יותר אדיב אליי אך עדיין סגור בטירוף. אני פותחת את דלת הבית ורואה אותו עומד בכניסה עם הגב אליי.
"היי" אני אומרת מעט בחשש כי לא בטוחה שיענה לי.
הוא מסובב את ראשו אליי ועיניו נכנסות לי לנשמה בערך מרוב שהן חודרות ומיוחדות "ערב טוב" הוא עונה ברשמיות ואני מגחכת "אתה לא חייב להיות כזה רשמי. בוא, אתה בן עשרים ושתיים".
שחר מכווץ את מצחו, תוהה מה להגיב אך לבסוף מושך בכתפיו ומסובב את ראשו ממני חזרה החוצה. משאיר לי להבין שאני יכולה לקפוץ לו ושהוא יגיד מה שהוא רוצה להגיד באיזה דרך שבא לו.
אני נאנחת ושואלת "רוצה לאכול משהו? אלודי הכינה פשטידת פטריות מעולה..". אני בטוחה שהוא עומד לסרב ובאה לסגור את הדלת, אך הוא מסתובב חצי סיבוב, נשען על המשקוף של הדלת ומשלב את ידיו "נשמע מעולה".
אני מרימה את מצחי בהפתעה ומחייכת "אז אתה גם אוכל... הייתי בטוחה שאתה ניזון מהאוויר".
YOU ARE READING
סיפור חדש
Romanceרוני הדר ואור, שלוש חברות טובות הנמצאות בשנה האחרונה שלהן בתיכון. רוני השקטה מוצאת את עצמה מתכתבת עם בחור לא ידוע ומיום ליום סקרנותה לגלות מיהו הבחור גוברת. הדר האנרגטית מתאהבת בכל בחור שזז חוץ מהחבר הכי טוב שלה שבעצם יעשה בשבילה הכל . ואור הקשוחה...
