פרק 29

644 46 3
                                    

רוני.

״אם את צריכה עזרה בלארוז תגידי לי, טוב?״ קראתי וחייכתי מההודעה של דניאל.

באמת שעבר כולה יום ורבע מאז יום ההולדת של הדר והוא פשוט מתוק.

אתמול היה איזה משחק כדורגל שהוא הלך לראות עם אבא שלו אז לא יכולנו להיפגש אבל על הבוקר כשהתעוררתי חיכתה לי הודעת בוקר טוב, וכל היום דיברנו בהודעות עד שהלכתי לישון.

הרגשתי על קוצים כזה, כל הזמן רק חיכיתי להודעה ממנו וכשהיא הגיעה זה היה כיף ממש.

״חחחח אני מסתדרת.. אראה אותך כבר בוילה״. כתבתי לו בחזרה.

ברור רציתי שהוא יבוא אבל יש לו תיק לארגן והוא בכלל נוסע עם הדר ותומר.. זה סתם יהיה סיבוב בשבילו וגם לא בא לי להיות תלותית כזאת.

אראה אותו כבר בוילה וזהו.

הסתכלתי על הרשימה של הדברים שהייתי צריכה להביא וראיתי שלא שמתי פסטות ופתיתים.

יצאתי מהחדר למטבח והתחלתי לחטט בארון של המצרכים לבית.

״לאן את הולכת?״ אמא שלי שאלה אותי כשראתה אותי מוציאה פסטות מהארון.

״אנחנו נוסעים לוילה״. עניתי בזמן שחיפשתי גם פתיתים.

״יאא איזה נחמד! מי אתם הולכים?״. היא שאלה בהתרגשות ואני גיחכתי כי מתאים לה להתלהב יותר ממני מהעניין.

״הדר, אור, תומר, דניאל ואני״. אמרתי מהר כי לא היה לי כח שהיא תחקור אותי יותר מידי, אך לא צלח לי כי היא היא שאלה בערמומיות ״דניאל...?״.

״אוך.. הוא חבר טוב של תומר״. עניתי באנחה.

״נכון...״ היא ענתה וקרצה, כאילו לא מאמינה לי.

גיחכתי ״שתהיי בריאה אמא.. אני הולכת לסיים לארוז, אחזור מחר לפני שבת. אתם תהיו פה?״.

״עוד לא יודעת.. חשבתי ללכת למסעדה עם אבא״ היא ענתה והחלה להתעסק בפלאפון שלה.

הנדתי בראשי בייאוש כי אמא שלי איתי חמש וחצי דקות בשבוע.

הלכתי לחדרי ולקחתי איתי את הפסטה והפתיתים.

עשרים דקות מאוחר יותר שהכל היה ארוז ומוכן הפלאפון שלי צלצל. הרמתי אותו מהר מהמיטה בתקווה שזה דניאל, אך זאת הייתה אור.

עניתי ״היי״.

״אני פה בחוץ״.

״באה״ אמרתי וניתקתי את השיחה.

לקחתי את המזוודה שגרסתי ויצאתי מהבית. כמו תמיד קראתי ״ביי״ לבית השקט כדי שאם מישהו מקשיב לי, שיידע שיצאתי.

סיפור חדשWhere stories live. Discover now