סיפור חדש

פרק 9

הדר.

"רוצה לספר לי מה הקטע שלך עם דניאל? חשבתי שאנחנו שונאות אותו" שאלתי את רוני בהפסקה רגע אחרי שדניאל חייך אליה ואמר לה שלום.

היא משכה בכתפה "תאמת אין לי מושג... משום מה הוא החליט להיות נחמד אליי".

אור נחרה "אני לא אוהבת אותו. אחרי מה שהוא עשה לך ולא התנצל...".

"הוא התנצל" רוני אמרה מהר והבטתי בה בהפתעה "מתי?".

"לפני שבוע וחצי בערך, ואחרי זה שוב במסיבה של חבר של תומר" היא אמרה וראיתי את אור מתכווצת לידי. זה היה הערב בו הבחור ניסה לאנוס אותה.

הרגשתי שאני חייבת להסיח את דעתה של אור שלא תחשוב על זה עכשיו יותר מדי אז אמרתי במהירות "כל המסיבה של דין הם ישבו יחד ודיברו".

רוני נאנחה ואור הסתכלה עליה בחשד "תיזהרי לא להתאהב בו שוב. הוא יפגע בך".

ידעתי שאור אמרה את זה נטו מדאגה אך היא נשמעה כמו איזו מורה נוזפת.

"וואי, אתן מגזימות. כולה קצת דיברנו! לא קרה כלום" רוני התגוננה ואני קצת ריחמתי עליה שהכנסתי אותה למצב הזה.

הוצאתי מהתיק שלי את החטיף האהוב עליי במבה נוגט וחייכתי חיוך מוזגם כדי לצנן את האווירה שנהייתה "מי רוצה במבה??".

אור אפילו לא ענתה, היא פשוט לקחה מידי את החטיף ופתחה אותו.

"אז מה שלום המאבטח החתיך?" שאלתי בהתרגשות ואור חייכה חיוך קטן "הוא סבבה. לא כזה נורא כמו שחשבתי".

"פעם הבאה שאת באה אליי, את מזמינה אותו פנימה. אני רוצה לראות עם מי את מבלה את רוב שעות היום שלך".

אור גיחכה "מבלה... יותר כמו הולכת עם צל מאחוריי".

"למה שלא תבקשי ממנו שלא ילך מאחורייך כמו איזה בודי גארד, שפשוט ילך לידך כמו שני בני אנוש נורמליים" רוני הציעה ואור חשבה קצת ואז הנהנה "וואלה חכם. אשאל אותו אם זה אפשרי מבחינתו".

שמחתי לראות ששתיהן סבבה. חייכתי לעצמי ואז שמעתי מאחוריי מישהו קורא בשמי.

הסתובבתי וראיתי את דן מהכיתה מתנשם, מביט בי עם עיניים פעורת ומסמן לי לבוא אתו "את חייבת לבוא!! תומר הולך מכות!".

מה??? תומר שלי? הבן אדם האחרון שאי פעם ילך מכות עם מישהו.

כיווצתי את מצחי ושאלתי בספר "אתה בטוח שזה תומר?".

"נוו כן!! בואי כבר!" הוא אמר חסר סבלנות אז קמתי מהר ממקומי ויצאתי בעקבותיו.

הוא הלך מהר, ממש. הייתי צריכה לרוץ קצת בשביל לעמוד בקצב ההליכה שלו. "מה קרה??" שאלתי עדיין לא מאמינה שתומר הוא זה שהולך מכות.