סיפור חדש

פרק 8

רוני.

"היי את..
דבר ראשון את יכולה לשאול כל מה שבא לך.. דבר שני, יש לי אימא. ההורים שלי התגרשו לפני ארבע שנים והיא עברה לגור בצפון. העדפתי להישאר בבאר שבע עם כל החברים שלי והמשפחה המורחבת שגרה בעיר, אז כרגע אני עם אבא שלי. פעם בחודש בערך אני נוסע אליה ופעם בכמה זמן היא מגיעה לעיר.

מצטער ממש לשמוע שנשבר לך הלב, מה קרה?. ולפחות יצא לך למצוא את הפינה.

ו...תספרי לי משהו על עצמך. לא יודע למה, אבל את מסקרנת אותי.

אני".

סיימתי לקרוא את מה שהבחור כתב לי במחברת וחזרתי כמה פעמים על השורה "את מסקרנת אותי".

חייבת לציין שגם הוא סיקרן אותי לא מעט. אתמול אחרי הצהריים חזרתי לפינה ולא היה כתוב שום דבר חדש במחברת. האכזבה עקצצה קצת בתוכי כי רציתי שהבחור יענה לי.

לאחרונה בנוסף למקום שקט שאני אוהבת לצייר בו, יש לי שיחה עם נער שגם אם אני לא מכירה אותו אני איכשהו מחבבת. אולי בגלל שהוא אוהב את הפינה שלי בדיוק כמוני, אולי בגלל שהוא באמת נחמד במכתבים.. לא יודעת.

חזרתי היום בתקווה שהוא ענה ולשמחתי הרבה הוא היה פה.

נשכתי את שפתי התחתונה בזמן שהתלבטתי מה לרשום והתרווחתי לי בספה שיהיה לי נוח. לקחתי את העט שהונח על השולחן וכתבתי

"היי אתה,

איך אתה עם זה שההורים שלך לא יחד? זה קשה?

וסתם...איזה מישהו שממש רציתי פגע בי. עכשיו אני סבבה, וכמו שכתבת- מצאתי את הפינה הזאת בזכותו, אז הכל טוב.

ומשהו על עצמי? אממ... אני אוהבת לצייר (את זה אתה יודע). אני יחסית שקטה, מתביישת לדבר עם אנשים זרים. רוב הסיכויים שאם אי פעם אראה אותך אני אשתוק. עם חברות שלי אני פתוחה ומדברת פתוח, אבל ממש קשה לי להיפתח לאנשים זרים (חוץ ממך כנראה, אבל זה בגלל שאני לא רואה אותך). יש לי אח אחד קטן בגיל חמש עשרה שאוהב את עצמו ממש וכל היום מתעסק בלהעלות תמונות לאינסטגרם וזהו.. לא חושבת שאי פעם כתבתי על עצמי כל כך הרבה..
תספר לי גם משהו על עצמך.. (גם אתה מסקרן אותי).

אני".

סגרתי את המחברת החומה, הנחתי אותה על השולחן והסתכלתי בשעון. השעה הייתה שבע וחצי בערב, ולא יודעת למה ואיך אבל הדר שכנעה אותי לבוא אתה למסיבה הזאת של דין.

קמתי מהספה, הכנסתי את המחברת שלי לתיק ויצאתי מהפינה. כשהגעתי לרחוב הפלאפון שלי צלצל.

הוצאתי אותו מהכיס וראיתי שהדר מתקשרת. "כן הדרי.." עניתי.

"חיים, את מוכנה?".

"איזה מוכנה... המסיבה עוד שעה וחצי".

"יופי מעולה! כי אני בדרך אלייך והיום את הולכת להיראות מלכת היופי" הדר קראה בהתרגשות ואני חשתי באימה המחלחלת לתוכי "לא צריך..." התחלתי לומר אך הדר קטעה אותי "צריך מתוקה, צריך! את לא באה יותר למסיבות עם חולצת טריקו וג'ינס".