להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 7

"בוקר טוב, מפגרת" שמעתי את פרדי מאחורי הדלפק לאחר שנכנסתי לתוך הבר.
"אל תקרא לי ככה" אמרתי בקצת כעס ונכנסתי אל מאחורי הבר וקשרתי את הסינר הקצר מסביב מותניי. רגע, איפה אמבר?
"איפה אמבר?" שאלתי אותו ופתחתי את הטלפון לשלוח לה הודעה.

"איפה את לעזאזל?" שלחתי לה.

"אני לא יודע" ענה והתחיל לנקות את הבר. אה יופי, אם הוא לא יודע איפה היא אז זה אומר שהם לא מדברים מחוץ לעבודה. אבל איפה היא כבר יכולה להיות?!
"לא נורא, זמן איכות של שנינו, אנחנו יכולים לדבר על-"
"אנחנו לא הולכים לדבר על זה" קטעתי אותו והתחלתי ללכת לכיוון לקוח אחד שישב ליד הדלפק.
"אנחנו נצטרך לדבר על זה מתישהו" אמר והתחיל ללכת לידי עד שהגעתי לבחור שרצה להזמין והוא נעמד לצידי.
"מה בשבילך?" שאלתי את הבחור שמולי, מנסה כמה שיותר להתעלם מפרדי.
"קדימה קיילי.." פרדי לחש לאוזני ולקחתי נשימה עמוקה. זייפתי חיוך והלכתי להביא את המשקה שהלקוח הזמין. פרדי, תבין את הרמז, אני לא רוצה לדבר על זה..
"תודה" הבחור אמר לי לאחר שהגשתי לו את המשקה והוא הביא לי כסף. כשבאתי לקחת את הכסף שהיה מונח על הדלפק, פרדי מיד הושיט את ידו והניח אותה על הכסף כך שלא תיהיה לי גישה לזה.
"מה?" שאלתי ביאוש ונאנחתי. אין לי כוח אליו!
"אז אפשר לדבר עכשיו?" שאל ובלעתי רוק. אי אפשר לדבר עכשיו וגם לא אף פעם.
"יש עבודה לעשות.." עניתי, מנסה להתחמק כמה שאפשר מלדבר על זה. הוא העביר את מבטו על כל הבר ואז החזיר את מבטו אליי.
"אין פה אף אחד" אמר באדישות ונאנח. "קיילי, בבקשה בואי נדבר על זה".
"אין על מה לדבר, נפרדנו, קורה לכל הזוגות.." עניתי והלכתי לצד השני של הבר להיות כמה שיותר רחוקה ממנו.
"למה את לא רוצה לדבר על זה?" שאל והסתכל עליי מהצד השני של הבר. השפלתי את ראשי ובלעתי רוק. "כי זאת היתה התקופה הכי חרא בחיים שלי ואני לא רוצה להיזכר בזה עכשיו" אמרתי בשקט. העלתי באיטיות את מבטי אליו ובחנתי את הבעת פניו. דרך מבטו אני יכולה להבין שהוא מתחרט על מה שקרה, אבל זה כבר לא משנה יותר.. מה שקרה קרה ואי אפשר לשנות את זה.
פאק, נו אמבר, בואי כבר. המצב הזה ניהיה מביך מרגע לרגע.
"ועכשיו יש לך מישהו?" לפתע שאל. מה.. זה לא עניינו בכלל.
"לא זכור לי שזה עניינך" אמרתי ונאנחתי לאחר מכן, ולמה שהוא ישאל את זה?
"צודקת, סליחה" אמר באדישות והסתובב לנקות את הבר. אבל לפני רגע ניקיתי שם, מה הוא עושה? פתאום הוא לא רוצה לדבר?
פתחתי את הטלפון ושלחתי לאמבר עוד הודעה.

"בבקשה תבואי דחוף"

עברו כמה דקות שבהן אני ופרדי בכלל לא דיברנו. אפילו לא הסתכלנו אחד על השניה, פשוט עשינו כל דבר אפשרי חוץ מזה. לפתע הטלפון של פרדי הוציא צלצול של הודעה והוא פתח אותה. חיוך ענק נמרח על שפתיו והוא העלה את מבטו אליי, כאילו שום דבר לא קרה לפני כמה דקות..
"קיילי" אמר בשקט והסתכלתי עליו במבט מבולבל. "בר.." התחיל לומר ואז קטע את עצמו. נו! תדבר כבר!
"בר הציע לקאי" אמר ולבי החסיר פעימה. אני שמעתי נכון?
"מה?" שאלתי. אני חייבת לוודא ששמעתי נכון.
"בר הציע נישואין לקאי" אמר בחיוך ענק והנחתי את ידי על פי. אומייגאד.
"איך? מתי? איפה? איך אתה יודע על זה בכלל" שאלתי בהלם. אני לא מאמינה שזה אשכרה קורה.
"אין לי מושג פשוט הוא שלח לי תמונה של היד של קאי עם הטבעת" אמר והתקרבתי אליו כדי לראות את התמונה. פאק, אני לא מאמינה!
העלתי את מבטי למעלה להסתכל על פרדי והוא הסתכל עליי. לבי החסיר פעימה כאשר מבטנו הצטלבו אחד בשני.
'יותר מידיי קרוב בשביל אקסים' העלתי בראשי את המשפט שאמבר אמרה לי ומיד לקחתי צעד אחורה ממנו.
"למה?" שאל בשקט ולקח צעד אחד קטן לעברי.
"מה למה?" שאלתי בחיוך מובך.
"למה התרחקת עכשיו?" אמר באותו טון שקט והסתכל אל תוך עיניי. אני לא יכולה..
"פ.. פרדי רגע" אמרתי ולקחתי צעד נוסף לאחור. "אני.. יש לי חבר" אמרתי והשפלתי את ראשי. וגם בלי קשר לג'ייסון, מה הוא חשב לעצמו? שביום אחד אני אשכח כל מה שהוא גרם לי להרגיש? שאני אשכח את הדיכאון שנכנסתי אליו? שאני אשכח את כל הלילות השלמים שבכיתי עליו? לא נראה לי..
דלת הבר נפתחה ואמבר נכנסה בה. או, תראו מי נזכרה להגיע.
"אני מצטערת שהגעתי רק עכשיו" אמרה בחיוך קטן והלכה לכיווני. "היה לי לילה ארוך" לחשה לאוזני ונאנחתי. שוב פעם? שתיהיה לי בריאה האישה הזאת..
"הסתדרתם בלעדיי?" שאלה בחיוך מתגרה ובלעתי רוק. אני רק מחכה שהמשמרת תיגמר ואני אעוף מפה.
"היה קשה אבל שרדנו" פרדי אמר בציניות בצד השני של הבר ונאנחתי. למה הוא היה חייב לעשות את מה שעשה קודם?..
"אני מפספסת משהו?" שאלה אותי והעברתי את מבטי אליה. "לא קרה כלום" עניתי בשקט והלכתי לקחת סמרטוט ולנקות את הדלפק. הוא היה מאוד נקי אך הייתי צריכה להתעסק במשהו כדי לא להרגיש שאני משתגעת לגמרי.