"אני כבר יודעת כל מה שקורה ביניכם, את לא צריכה לספר שוב" קאי אמרה דרך הטלפון תוך כדי שאני נוסעת אל ביתה. אה יופי זה יחסוך לי זמן- רגע איך היא יודעת?
"איך לעזאזל את יודעת מה קורה בנינו?" שאלתי בבלבול ופניתי שמאלה בכביש.
"פרדי סיפר לבר שסיפר לי..." אמרה כאילו שזה מובן מעליו. רגע, למה שהם ידברו על זה? לא משנה..
"אבל לא שמעת את הצד שלי בסיפור הזה" אמרתי בחיוך קטן והחנתי מחוץ לביתה "תפתחי את הדלת ואני אספר לך".
יצאתי מהמכונית שלי וראיתי אותה פותחת את דלת ביתה. הלכתי במהירות לעברה וכשהגעתי אליה כרכתי את ידיי סביב גופה תוך כדי ששתינו צוחקות.
"יאללה אני מקשיבה" אמרה לאחר שהתנתקנו מהחיבוק ונכנסנו אל תוך ביתה.
"בקיצור אז אני לא מתכוונת להתקרב אליו יותר מידיי.. אני לא רוצה להרגיש שוב את מה שהרגשתי לפני חמש שנים" אמרתי בשקט והשפלתי את ראשי.
"שנכנסת לדיכאון?" שאלה והעלתי את פניי באיטיות אליה והנהנתי בראשי. אחרי שנפרדנו אני נכנסתי לדיכאון. הייתי בוכה כל יום, כל היום. לא היה לצידי את מי שאני אהבתי. לא היה לי מישהו שאני אדע שהוא תמיד יהיה פה בשבילי. לא היה לי לאן לברוח כשהכל היה משתבש לי בחיים. הרגשתי כל כך לבד והייתי כל כך פגועה. עד שג'ייסון הגיע. "דיברת איתו על זה?".
"לא, ואני גם לא אדבר איתו על זה. זה כבר מאחורי ואני במקום הרבה יותר טוב עכשיו בחיים שלי" אמרתי. אין שום סיכוי בעולם שאני אספר לו שהפרידה שלנו הכניסה אותי לדיכאון.
רגע, מה עם הטבעת? בר הציע לה כבר?
העברתי את מבטי מהר על אצבעותיה אך לא נראתה שום טבעת חדשה. נו בר, למה אתה מחכה?!
לפתע הטלפון של קאי התחיל לצלצל.
"היי בר" אמרה אל תוך הטלפון. הבעת פניה לא השתנתה כאשר בר דיבר אז אני מניחה שזה לא משהו רציני.
"אין בעיה, ביי" אמרה וניתקה את השיחה. "בר מגיע לפה עוד כמה דקות" אמרה לי.
"שלא תעזי לספר לבר על מה שאמרתי לך קודם! זה איכשהו יגיע לפרדי ואני לא רוצה שזה יגיע אליו" אמרתי והרמתי את האצבע שלי להדגיש את דבריי.
"אני לא מספרת לאף אחד, תירגעי" גיחכה והשפלתי את ראשי. המצב הזה ניהיה מביך מרגע לרגע... "רגע, מעניין אותי לדעת.. איך ג'ייסון הגיב לזה?".
"הגיב למה?" שאלתי בבלבול.
"לזה שחזרת להיות בקשר עם האקס שלך.." אמרה ונאנחתי. לא ממש דיברתי איתו על זה, הוא רק ראה אותנו כמה פעמים מדברים..
"הוא לא יודע שחזרנו לדבר, פשוט הוא ראה אותנו כמה פעמים ביחד, ומהפעמים שהוא ראה אותנו, הוא נראה לי בסדר.." אמרתי בחיוך קטן.
"ואת באמת מרגישה שאת ופרדי התקרבתם?" שאלה.
"בהתחלה אני כל הזמן קיללתי אותו בלב שלי, עכשיו אני לא, כאילו.. פחות, זה נראה לי התקדמות. אבל המצב בינינו עדיין מביך" גיחכתי והיא צחקה.
לפתע נשמעו דפיקות דלת. בר הגיע. קאי הלכה אל הדלת ופתחה אותה. הוא נכנס אל הבית ונישק נשיקה קטנה לשפתיה של קאי. קמתי מהספה להתקרב אליו ולתת לו חיבוק קטן.
"רגע קיילי, את לא אמורה להיות עכשיו בבר?" בר שאל וגיחתי.
"לא.. זה היום החופשי שלי" עניתי בחיוך קטן ובר הנהן בראשו לסמן שהבין.
"אוקיי, אה ואני עוד כמה דקות הולך שוב.." אמר.
"לאן אתה הולך?" קאי שאלה. לאן הוא באמת הולך כל הזמן? לפי מה שהבנתי, קודם הוא היה בעבודה אבל לאן עכשיו הוא הולך?
"פרדי" ענה.
"אוליי פשוט תקרא לו לפה" קאי אמרה ועיני חשכו. לא לא לא, לא מזמינים אותו. זה יהיה כל כך מביך. אויי לי.
"מ.. מה" אמרתי בשקט, ממש בספק אם מישהו שמע.
"כן, אני אקרא לו לפה" בר אמר ונאנחתי. למה לעזאזל הם לא שואלים אותי אם זה בסדר?!
אחרי כמה דקות גם פרדי הגיע, איזה יופי.. אני לא רוצה להישאר פה אפילו עוד דקה.
"רוצים לראות סרט?" בר שאל. לא, אני לא רוצה לראות סרט, אני רוצה הביתה.
"כ.. כן" שיקרתי. יאללה נזרום איתם, אחר כך אני אלך..
קאי פתחה את הטלויזיה והפעילה סרט.
הסרט היה על מישהי שנפרדה מחבר שלה והיא ממש עצובה והיא נכנסת לדיכאון.. כאילו קאי בחרה סרט על החיים שלי..
"ממש כאילו הסרט עליי" פלטתי. שיט, הוא לא שמע את זה, נכון? לא לא לא, רק שלא שמע את זה...
"מ.. מה?" שמעתי את פרדי בצד והסתכל עליי במבט המום. שיט!
"א.. אני.. אני צריכה ללכת" גמגמתי וקמתי מהספה לכיוון דלת הבית.
"קיילי, רגע" שמעתי את פרדי מאחורי אך יצאתי מהבית מהר לפני שהוא ישאל אותי מה באמת קרה.
למה לעזאזל אני חייבת להיות כל כך מטומטמת?! שיט, זה הדבר האחרון שרציתי שיקרה. שהוא ידע שנכנסתי לדיכאון אחרי שנפרדנו. פאק.
אמבר צדקה, בחיים לא נצליח להיות סתם חברים טובים...
YOU ARE READING
להתחיל את מה שנגמר || 2
Hayran Kurgu"לעזאזל, אני אמרתי לך כבר שאני מצטער!!" "ואני אמרתי לך שפגעת בי!" להתחיל את מה שנגמר- ספר המשך
