*כעבור 5 שנים*
"אריאל, סאמי, בואו לאכול!" שמעתי את פרדי קורא אל עבר המסדרון, "אני אגיע קודם לאבא!" שמעתי את קולו של סאם קורא מחדרו והוא הגיע בריצה למטבח, אריאל מיד הגיעה אחריו קצת מתנשפת מהריצה.
"כל הכבוד סאמי, כמו שלימדתי אותך" אמר פרדי בחיוך והרים אותו על ידיו.
"אל תקרא לי סאמי, קוראים לי סאם!" סאם טען ופרדי צחק, "סליחה סאם"
"קיילי אפשר ללכת היום לפריילי?" שמעתי את קולה החמוד של אריאל מתחנן בפניי, "כן אמא, בואו נלך לפריילי" סאם קרא ופרדי הניח אותו לשבת על כיסא שליד השולחן, "אחרי האוכל" פרדי אמר וכולנו התישבנו מסביב השולחן לאכול.
***
יצאנו כולנו מהאוטו לכיוון החוף, שם המלון שלי ושל פרדי נמצא. הוא מצליח מאוד, יש בו הרבה אנשים וזה כל כך כיף לראות משהו שעבדת עליו המון זמן מצליח ואנשים אוהבים אותו. "אבא אפשר לקרוא גם לקלייר?" אריאל שאלה את פרדי, "לצערי לא, בר אמר לי שהם דיי עסוקים היום…" ענה והיא זייפה פרצוף עצוב.
"סאם ואריאל, רוצים לשחק בחוף בזמן שאני ופרדי נלך לעשות כמה סידורים?" שאלתי אותם בחיוך קטן והם מיד רצו אל שפת הים.
אני ופרדי נכנסנו בדלת של המלון וראיתי את אמבר בפנים, אני כל כך מודה לה שהיא הסכימה לעבוד אצלינו במלון, היא עוזרת מאוד.
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך והיא השיבה לי חיוך בחזרה, "מה קורה?" שאלה, הזמן האחרון אני מרגישה נורא, יש לי סחרחורות והקאות… זה נוראי!
"עדיין לא טוב" נאנחתי והעברתי את ידי על שערותיי, "אם תצטרכי משהו, אני פה" אמרה והודתי לה. הרגשתי את ידו של פרדי מונחת מסביב לכתפיי והיא הצמידה אותי לגופו, "מחר יש לסאמי יום הולדת ארבע" לחש לאוזני, "צריך להכין לו משהו"
התחלתי ללכת אל תוך חדר העובדים ופרדי הלך מאחוריי, פתחתי את הדלת ונכנסתי לשם כדי שאם סאם ירצה להיכנס למלון בחזרה, הוא לא ישמע מה שאנחנו מתכננים לו. "אז אני חשבתי על-"
"חכה רגע, פרדי" קטעתי אותו כשהרגשתי את הצורך להקיא, זה ככה כבר שבוע שלם וזה כל כך מייאש, לא משנה מה אני תמיד תהיה לי בחילה, וזה כל כך מתסכל!
"את מרגישה בסדר? את צריכה משהו?" שאל והניח את ידו על כתפי, בלעתי רוק וכחכחתי בגרוני, "לא אני בסדר עכשיו" עניתי והוא שלח אליי חיוך קטן. אלוהים אדירים אני חושבת שאני יודעת מה עובר עליי!
"אני הולכת לבדוק מה עם אמבר" אמרתי ויצאתי מחדר העובדים, מתחילה לצעוד לכיוון הדלפק שבכניסת המלון. ראיתי לצידה של אמבר את סאם ואריאל ושניהם משחקים בבובות על הרצפה, חייכתי למראה זה והמשכתי להתקדם אל אמבר.
"קוד סגול" אמרתי לה בחיוך והיא פערה את פיה תוך כדי שהסתירה אותו בעזרת ידה. אני ואמבר המצאנו קוד שרק אנחנו נבין מה הוא, המצאנו אותו לפני בערך ארבע שנים ואני שמחה שהיא עדיין זוכרת את משמעות הקוד.
"את חייבת לבדוק את זה" לחשה והנהנתי בראשי בהסכמה, "מתי תעשי את זה?" שאלה, "בהקדם האפשרי" השבתי לה והיא הוציאה צווחת התרגשות מפיה.
"קיילי" שמעתי את קולה של אריאל והורדתי את מבטי אליה, "מחר לסאם יש יום הולדת, אני יכולה להישאר אצלכם עוד יום אחד ולא ללכת לאמא?" שאלה וחיברה את שתי כפות ידיה במבט מתחנן, "ברור אריאלי, אני אדבר עם קים" עניתי לה בחיוך והיא חיבקה את הרגל שלי. "אפשר גם להכין לו עוגת שוקולד?" שאלה וצחקקתי, הילדה הזאת כל כך חמודה!
"בטח" השבתי לה והתקופפתי להיות בגובה שלה כדי לחבק אותה, "אריאל בואי אנחנו באמצע המשחק!" סאם קרא לה והיא מיד התנתקה מהחיבוק, "אח שלך קורא לך, תהנו שניכם" חייכתי אליה והיא מיד רצה חזרה אל סאמי. מערכת היחסים ביניהם כל כך מדהימה, הם תמיד עוזרים אחד לשניה וזה כל כך כיף לראות את זה.
***
"סאמי זה כבר מאוחר, לך לישון" אמרתי לסאם אך הוא רק ישב בסלון וצפה בתוכנית ששודרה בטלויזיה, "אתה צריך שיהיה לך אנרגיות מחר ליום הולדת" אמרתי בחיוך והוא מיד צחק, "תמיד יש לי אנרגיות" קרא בחיוך וצחקקתי, בדיוק כמו אבא שלו…
צעדתי לכיוון הספה והרמתי את סאם לידיי, "לא אמא, עוד מעט" אמר וניסה לרדת אך לא נתתי לו, הוא חייב ללכת לישון, אני רוצה להתחיל להכין לו את העוגה והוא לא יכול לדעת מזה, זאת הפתעה.
"סאמי תלך לישון ובדרך תקרא לאבא לבוא למטבח" אמרתי לו והורדתי אותו מידיי אל הרצפה, "לילה טוב אמא" אמר בפרצוף עצוב, "לילה טוב ילד יום הולדת" השבתי לו והוא התחיל ללכת לכיוון חדרו.
נזכרתי ב"קוד סגול" שדיברתי עליו עם אמבר, אני כל כך מתרגשת ואני חייבת לדבר עם פרדי על זה, אני בטוחה שהוא ישמח כל כך, כמו שאני שמחה מזה.
התחלתי להוציא את כל המצרכים של העוגה והנחתי אותם על השולחן, לפתע הרגשתי זוג ידיים שריריות כרוכות מסביב גופי וחשתי את לבי מתחיל לפעום בחוזקה בבית החזה שלי, "אז מכינים עוגה?" פרדי לחש לאוזני ובלעתי רוק שנתקע בגרוני, קודם אני חייבת לספר לו משהו…
"לפני זה, אני צריכה לדבר איתך" אמרתי והסתובבתי אליו, גבותיו צמודות אחת לשניה ומבטו נראה מבולבל, "אז נכון אני לא מרגישה טוב בזמן האחרון?"
"כן.. מה עם זה?" שאל והשפלתי את ראשי תוך כדי שנשכתי את שפתי התחתונה.
"אז דיברתי על זה עם אמבר, היא אמרה לי לעשות בדיקת הריון ו-" קטעתי את עצמי כשהוצאתי מכיס מכנסיי בדיקת הריון עם שני קווים ברורים נמצאים עליה.
העלתי את מבטי אל פרדי וחיוך נשטף על פניו, לא עבר רגע מיותר וכבר מצאתי את עצמי מחוברת בין זרועותיו, היא הניח יד אחת על סנטרי והטה את ראשי כלפיי מעלה, הוא נישק את שפתיי ברכות לנשיקה קטנה והניח את מצחו כנגד שלי,
"אני אוהב אותך, מפגרת"
"אני אוהבת אותך, מפגר"
היה שווה להתחיל את מה שנגמר.
..........
זהו… זה נגמר
נגמר להתחיל את מה שנגמר…
אז עכשיו זה החלק שאני כותבת תודות?
אני אתחיל ממש מההתחלה
תודה לתגובה שבשיר של זאין, שנתנה לי את הרעיון לפאנפיק.
תודה לבר, ברבי יותר נכון, שהיתה הקוראת הראשונה ומאז… הכל הסטוריה.
תודה לאריאל, שעזרה לי עם הכתיבה.
תודה למיקה, על התמיכות הנפשיות.
תודה לנעם, שנתנה כל מיניי רעיונות.
ותודה למוח שלי, שכתב פאנפיק על ילד בן 5 וילדה שלא קיימת…
….......
אז זה הסוף… בקרוב יעלה הפאנפיק החדש (על לארי)
תודה שקראתם!
מקווה שאהבתם, יעל.
YOU ARE READING
להתחיל את מה שנגמר || 2
Фанфикшн"לעזאזל, אני אמרתי לך כבר שאני מצטער!!" "ואני אמרתי לך שפגעת בי!" להתחיל את מה שנגמר- ספר המשך
