נקודת מבט, קיילי
"זה אבא שלי" אמרתי בקצת חשש, הסתכלתי על פרדי בלחץ ולא ידעתי מה לעשות, לא החלפתי עם אבא שלי מילה בכל חמשת השנים האלה. ומה לעזאזל קרה לפני שניה, אני ופרדי כמעט התנשקנו?! שיט שיט שיט.
"תעני לו" אמר והרים קצת את גופו כשהוא נשען עם ידיו על החול.
העברתי את מבטי שוב על הטלפון, מסתכלת על הכיתוב 'אבא', חמש שנים לא ראיתי את זה, חמש שנים שלא שמעתי את קולו ואני בטוחה ששכחתי איך הוא נשמע.
"אני לא בטוחה" אמרתי בשקט והוא התישב והסתכל עליי במבט שואל, הטלפון עדיין מצלצל ואני כל כך מפחדת לענות. לבסוף הגעתי להחלטה.
"אבא?" שאלתי ממש בשקט לאחר שעניתי לטלפון.
"קיילי! אני לא מאמין..." אמר ולקחתי נשימה עמוקה, הקול שלו... כמה זמן לא שמעתי אותו. הסתכלתי על פרדי והרגשתי דמעות נצברות בעיניי, אני כל כך רוצה לנתק את הטלפון ולזרוק אותו בחוזקה על החול אך באותו הזמן אני כל כך רוצה לשמוע את קולו ומה שהוא רוצה לומר לי. "הכל בסדר" פרדי לחש וחייכתי אליו חצי חיוך.
"קיילי איפה את?" שאל והיה אפשר לשמוע את הדאגה בקולו, "ב... בים עם פרדי" אמרתי בקצת חשש.
"מה? את עדיין עם פרדי" שאל והיה אפשר לשמוע לפי קולו שחייך, רגע הוא לא יודע שנפרדנו? אה נכון, אני בחיים לא סיפרתי לו מה קרה...
"לא, נפרדנו, סיפור ארוך..." גיחכתי והשפלתי את מבטי. "יופי, אז יהיה לנו על מה לדבר עכשיו, אני רוצה לראות אותך" אמר ולבי החסיר פעימה, הוא... רוצה שניפגש? אני לא רוצה לראות אותו, למה עניתי לו בכלל? "קיילי אני יודע שאת לא רוצה את זה אבל בבקשה תני לי לראות אותך, אפילו אם זה יהיה רק שתי דקות".
אני לא יודעת מה להגיד לו, אני לא רוצה לראות אותו אבל זה באמת קשה לא לדבר עם אבא כל כך הרבה זמן...
"קיילי אני בדרך לים, אני אחכה לך שם, אם את לא רוצה לבוא אני אבין אבל רק שתדעי שאני אהיה שם אם תשני את דעתך" אמר וניתק את השיחה.
"פאק!" צעקתי וזרקתי את הטלפון על החול, "מה? מה קרה?" פרדי מיהר לשאול.
"אבא שלי, הוא... בא לפה" אמרתי ונאנחתי מיד לאחר מכן, אני לא רוצה לראות אותו.
"אוליי זאת תיהיה הזדמנות בשבילך שתחזרו לדבר?" שאל והעלתי את מבטי אליו, "הרי לא דיברתם חמש שנים... את באמת רוצה לחיות בלי אבא שלך? אני חושב שחמש שנים זה מספיק זמן בשביל לכעוס, את לא צריכה יותר מזה"
אוליי הוא צודק, אבל... אני פשוט לא מסוגלת להסתכל עליו, אוליי כדי ש... אני באמת לא יודעת מה לעשות, היה עדיף שהוא לא היה מתקשר בכלל ואז- לא, כן היה עדיף שהוא התקשר אליי כי אם הוא לא היה עושה את זה, סביר להניח שאני ופרדי היינו מתנשקים וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה שיקרה, אני מפחדת לפתוח את הלב שלי לעוד מישהו.
"בואי" אמר והתקרב אליי תוך כדי שפתח את זרועותיו, חייכתי חיוך קטן והרגשתי את זרועותיו כרוכות מסביב גופי. הנחתי את ראשי על חזהו והוא התחיל ללטף את גבי, "אני באמת חושב שכדי לך לדבר איתו" לחש לאוזני. הרגשתי את שפתיו מתחככות באוזני ברכות בכל מילה שאמר, העלתי את מבטי אליו ועיניי הצטלבו בעיניו הכחולות, אני כל כך רוצה ללכת מפה עכשיו אך משהו בי אומר לי להישאר. אני לא יכולה...
הרגשתי את שתי ידיו עולות מגבי אל עורפי, אני חייבת לעצור את זה לפני שאני אעשה משהו שאני בטוח אתחרט עליו אחר כך.
"אני הולכת לאבא שלי" אמרתי בנשימה אחת ומיד התרחקתי ממנו והשפלתי את מבטי. "בהצלחה, אני אחכה לך כאן" אמר ושמעתי שנאנח אחרי זה. אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה אבל אני בהחלט לא מרוצה ממנו.
קמתי מהחול והתחלתי ללכת לכיוון החוף שבו כל האנשים נמצאים, שם כנראה גם אבא שלי מחכה לי.
אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות, מה אני הולכת לומר לו, איך אני הולכת להתנהג, האם עדיין לכעוס עליו או לדבר איתו כאילו שום דבר מעולם לא קרה? ומה לעזאזל קורה ביני לבין פרדי ואיך זה התחיל בכלל, ולמה אני מרגישה כל כך חסרת שליטה לידו, מה עובר עליי? קיילי תתאפסי!
כשהתחלתי לשמוע קולות דיבורים הבנתי שהגעתי את החוף הרגיל, ידיי התחילו לרעוד ומבטי עבר על כל החוף במטרה למצוא אותו. ראיתי איש אחד הולך את הדרך משפת הים חזרה אל החניה תוך כדי שראשו מופנה מטה. הוא נראה מאוד גבוה ושיערו מתולתל, זה... זה הוא?
"א.. אבא" אמרתי בשקט ממש בספק אם הוא שמע. הוא סובב את מבטו אליי ומיד הבנתי שזה הוא, זה אבא שלי.
"קיילי?" שאל בשקט והתחיל ללכת בצעדים קטנים אליי. התחלתי להרגיש את הדמעות בעיניי ולא חשבתי על כלום יותר, פשוט רצתי אליו וחיבקתי אותו, הרחתי את ריחו הטוב והמוכר וברגע הזה הבנתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה, לראות אותו שוב זה הדבר הכי טוב שקרה לי בימים האחרונים. "כמה זמן עבר מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה?"
"זה לא משנה עכשיו" אמרתי וחיבקתי אותו חזק יותר. הרגשתי את הדמעות שמאיימות לצאת אך שמרתי אותן חזק בתוך עיניי, אני לא מאמינה שזה באמת קורה עכשיו, אני עם אבא שלי אחרי כל כך הרבה זמן... כל הניתוק קשר הזה היה טעות אחת גדולה.
"איך את? מה את עושה?" שאל לאחר שהשתחררנו מהחיבוק. "עכשיו יש לי זמן לשמוע את הסיפור הארוך שלך עם פרדי"
"אוקיי" אמרתי בצחקוק קטן, "אז נפרדנו ממש ביום הזה ש... קרה מה שקרה ואז עברו איזה ארבע שנים שהן היו השנים הכי ארוכות בחיים שלי, אחר כך הכרתי את ג'ייסון שהייתי איתו ערך שנה ואז נפרדנו, הוא בגד בי יותר נכון, ועכשיו אני שוב לבד"
"הוא בגד בך?! אני ארצח אותו!" קרא ונמרח על פניו מבט עצבני, צחקתי קצת והשפלתי את מבטי, רק שלא יגלה שגם פרדי עשה את זה... "אני מאוד מקווה שרע לו עכשיו". אני גם מקווה ככה, אל תדאג...
"ומה איתך?" שאלתי, "הופעות, עוד הופעות, געגוע אלייך, עוד הופעות... זה בערך החיים שלי" ענה, אך עדיין היה משהו שכל כך רציתי לדעת את התשובה שלו אך באותו הזמן אני כל כך מפחדת מהתשובה הזו... אני פשוט אשאל את זה וזהו כי עכשיו יש לי הזדמנות.
"אבא... אתה ו... לואי... עדיין ביחד?" גמגמתי והעלתי באיטיות את מבטי אליו, הוא הניד את ראשו לשלילה ואיכשהו הרגשתי הקלה קטנה.
"וואו קיילי את השתנת לגמרי, כמעט לא זיהיתי אותך!" אמר בחיוך ענק ואני צחקתי. "מה עשית עם פרדי?" שאל בחיוך מרושע והשפלתי את מבטי תוך כדי שאני ממשיכה לצחוק, הוא חושב על משהו לא נכון לגמרי.
"סתם קבענו להיפגש אחרי המשמרת שלנו בבר" אמרתי בכלליות כדי לא להיכנס לפרטים מסויימים, אני לא רוצה לומר לו שהוא לא רוצה שאני ארגיש כמו שהרגשתי לפני חמש שנים כי אז הוא יגלה שגם פרדי בגד בי ו... אני לא רוצה שזה יגיע למצב הזה.
"אז אתם גם עובדים ביחד?" שאל מופתע וגיחכתי, הוא באמת לא מודע לכלום. "ומשהו קורה ביניכם עכשיו-"
"לא" מיהרתי לקטוע אותו במהירות. כלום לא קורה, ש... שום דבר.
"טוב אז אני לא אמשוך יותר מידיי זמן כי הוא בטח מחכה... קיילי אני כל כך שמח שבאת בסוף!" אמר והתקרב לחבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה והוא נתן נשיקה לראשי. התנתקתי מהחיבוק בחיוך קטן והוא התחיל ללכת לכיוון המכונית שלו ואני התחלתי ללכת חזרה אל פרדי שנמצא במקום שלנו.
YOU ARE READING
להתחיל את מה שנגמר || 2
Фанфикшн"לעזאזל, אני אמרתי לך כבר שאני מצטער!!" "ואני אמרתי לך שפגעת בי!" להתחיל את מה שנגמר- ספר המשך
