להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 22

היום הפעם הראשונה שאנחנו עורכים מסיבה בבר. עבדנו על זה כל כך קשה ואין סיכויי שזה יהיה פחות ממצויין. פרסמנו מלא הודעות על זה בכל מקום אפשרי כך שהמון אנשים יכלו לדעת על המסיבה שנערוך.
דין ביקש ממנו להתחלף במשמרות כי המסיבה תערך בערב, מה שאומר שאני, פרדי ואמבר הולכים לעבוד במשמרת ערב שמתחילה ממש עוד מעט…
יצאתי מהבית ונכנסתי אל המכונית, התחלתי לנסוע לכיוון הבר תוך כדי שאני ממש מתרגשת, הולך להיות כיף ואני יודעת את זה.
ועכשיו בחזרה למציאות, מה לעזאזל קרה אתמול? עוד נשיקה עם פרדי? ג'ייסון אשכרה בא אליי הביתה, ועוד נכנס ללא הרשות שלי?! זה כל כך עצבן אותי אתמול שהוא בכלל חשב שהוא יכול לבוא אליי הביתה, או יותר נכון לפרוץ אליי הביתה, להגיד סליחה ולצפות ממני שאני אשכח מהכל? אני לא מאמינה שהייתי חצי שנה עם האידיוט הזה…
הנשיקה אתמול עם פרדי גרמה לי להתבלבל לגמרי, כי כן היה בה משהו ושנינו יודעים שהיה משהו אבל… לא יקרה כלום, וסיכמנו בנינו שלא יקרה בנינו כלום. אני פשוט אוהבת את הקרבה הזאת, אני אוהבת להיות לידו אבל אני מפחדת שיקרה משהו, אני לא רוצה שיקרה בנינו משהו, אני בכלל לא רוצה את זה.
הגעתי אל הבר והחנתי את האוטו, יצאתי ממנו והתחלתי ללכת לכיוון כניסת הבר. יכלתי לראות מבחוץ שרק אמבר בפנים, זאת יכולה להיות הזדמנות טובה לדבר איתה על כל מה שקורה.
"תני לי לנחש, קרה משהו עם פרדי?" שמעתי את אמבר אומרת מיד לאחר שנכנסתי לבר, "מ… מה?" שאלתי בבלבול.
"החיוך הזה מסביר הכל" אמרה ורק עכשיו הבנתי שאני מחייכת, נאנחתי והתקדמתי אל תוך הבר ליד אמבר. "יאללה תספרי מה קרה" אמרה ונשענה עם חצי גופה על הדלפק. נאנחתי והעברתי במוחי את כל מקרה ביני לבין פרדי כדי לעשות קצת סדר בראשי. נזכרתי באיך שהרגשתי כשהתנשקנו במעלית, כשהתנשקנו מול ג'ייסון, ובכל הפעמים האלו היה את המשהו הזה שהכריח אותי להישאר, ששיתק את הגוף שלי ולא הצלחתי לתפקד. לעזאזל, למה זה קורה?
"אני באמת לא יודעת מה אני מרגישה, כל הנשיקות האלה-"
"התנשקתם?!" שאלה בהלם וקטעה אותי מדבריי, "רגע אמרת נשיקות, כמה פעמים התנשקתם?"
"פעמיים אבל-"
"פעמיים?!" שאלה שוב בהלם וגיחכתי, "תני לי לסיים לדבר, אז זה היה פעמיים אבל זה לא היה אמיתי" אמרתי ומבטה הפך למבולבל.
"מה זאת אומרת לא אמיתי? השפתיים שלכם נגעו, זה אמיתי" אמרה וגיחכתי, זה כל כך רחוק ממה שקרה באמת.
"בפעם הראשונה אני נישקתי אותו כדי לעזור לו, בפעם השניה הוא נישק אותי כדי שג'ייסון יחשוב שאנחנו ביחד" הסברתי וראיתי חיוך נשטף על שפתיה לאט לאט, היא מטומטמת. מאוד.
"ואיך הרגשת כשהתנשקתם?" שאלה באיטיות והסתכלה עליי במבט שטני, לא הייתי צריכה לספר לה מה שקרה… או שכן הייתי צריכה… לא יודעת, אבל היא מעצבנת אותי. "טוב... אני לא יודעת להסביר את זה אבל לא רציתי את זה…" אמרתי והשפלתי את מבטי באנחה.
"מה זה אומר לא רצית, אמרת הרגע שהיה טוב, איך לא רצית?" שאלה בבלבול וגלגלתי את עיניי, השאלות שלה כל כך מעצבנות ובאמת שאין לי כוח לזה.
"אמבר באמת צריך לדבר על זה שוב?" נאנחתי והנחתי את ידי על ראשי בתסכול, "כן, צריך לדבר על זה שוב" לפתע שמעתי את קולו של פרדי מאחוריי ואמבר התחילה לצחוק. פאק הוא שמע את זה? אני שונאת את אמבר, למה היא לא אמרה לי?!
"אמבר, ראית? היא הודתה בזה שאני מנשק טוב!" קרא בחיוך ונכנס אל תוך הבר. צחקתי במבוכה והשפלתי את מבטי.
"אני שונאת את שניכם" גיחכתי ושניהם צחקו, זה ממש מביך… "רק אל תעוף על עצמך יותר מידיי עכשיו" מלמלתי לעצמי. טוב… אוליי זה קצת נכון שהוא מנשק טוב, מאוד טוב.