להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 33

נקודת מבט, קיילי

"פרדי קום!" קראתי בצחוק וזרקתי לעברו כרית. לקחתי שתי שמלות מהארון, סגרתי את דלתותיו והנחתי אותן על כיסא שהיה ליד השולחן. שמעתי ממנו קול עייף והוא העיף בחזרה את הכרית אליי אך היא נפלה לידי. "קום כבר" קראתי שוב והתקדמתי למיטה לצד שהוא ישן בה, הוא כרך את זרועותיו סביב גופי ומשך אותי אליו כך שנפלתי לידו על המיטה. צחוק יצא מפי והוא חייך חיוך מרוצה, "עכשיו נחזור לישון" אמר בשקט ועצם את עיניו. אי אפשר לחזור לישון, היום הולדת של אמבר היום וצריך להתארגן!
"פרדי אי אפשר-"
"ששש" קטע את דבריי והידק את אחיזתו בי כדי שאני לא אלך, גיחכתי וסובבתי את גופי כדי לשכב מולו. לבי פעם בחוזקה כשהרגשתי שהוא מלטף ברכות את גבי, חייכתי חיוך קטן והנחתי את ידי על לחיו. הוא פקח את עיניו וקירב את ראשו אליי, "נלך לישון אחרי יום ההולדת של אמבר, עכשיו קום כי צריך להתארגן" אמרתי בשקט אבל הוא לא הקשיב וקירב את ראשי אליי יותר כך שאני מרגישה את נשימותיו על שפתיי. "אתה מקשיב לי בכלל?" שאלתי וצמרמורות מייסרות התחילו לתקוף את גופי כאשר הוא העלה יד אחת מגבי ועורפי. "לא…" ענה בשקט ולא עבר רגע מיותר עד שהרגשתי את שפתיו מנשקות את שפתיי.
"פרדי-" ניסיתי לומר משהו אך הוא קטע אותי בנשיקה, העלתי את ידיי לחזהו והרחקתי אותו ממני, "את מאוד מבאסת" אמר והתישב על המיטה, צחקתי וקמתי בחזרה לכיוון השמלות שהנחתי על הכיסא, "איזה שמלה לשים?" שאלתי והראתי לו את השמלות, "את האדומה" אמר ושפשף את ידיו בעיניו. החזרתי את השמלה השניה לארון.
"ש… שיט" שמעתי את פרדי לוחש ומיד אחר כך קם המהמיטה, "מה? מה קרה?" מיהרתי לשאול והוא העביר את מבטו לכל הידר כאילו הוא מחפש משהו.
"בר… לא סיפרתי לו על קים" אמר וכשראה את הטלפון שלו על השולחן שלידי, התחיל ללכת בצעדים מהירים ומיהר להתקשר אליו.
"תענה כבר…" מלמל ונשען על הקיר, "אין לך ממה להילחץ, הוא לא יכעס או משהו" אמרתי בשקט והלכתי אליו, הוא הניח יד אחת מאחוריי כפתיי וקירב אותי לחיקו, הנחתי את ידיי סביב גופו והוא לקח נשימה עמוקה.
"בר, תודה לאל" נאנח, העלתי את מבטי אליו וראיתי שהסתכל עליי, "כן, אני חייב לספר לך משהו" אמר ונישק לראשי לפני שיצא מהחדר.
ניצלתי את הזמן שהוא לא פה כדי להחליף את בגדיי לשמלה האדומה. הורדתי את החולצה ואת המכנסיים ולבשתי על עצמי את השמלה, ניסיתי לסגור את הריצ'רץ' שהיה בגבי אך לא הצלחתי.
לאחר כמה שניות של נסיונות פרדי נכנס לחדר וגיחך, הלך מאחוריי ולבי פעם בחוזקה כשהרגשתי את ידיו על גבי ועולות כלפי מעלה תוך כדי שהשמלה נצמדת לגופי.
הוא העלה את ידיו לכתפיי  וקירב את גופי אליו, "את נראת מדהים" לחש לאוזני וחייכתי בביישנות, הוא נישק נקודה מתחת לאוזני ולבי הלם בחוזקה.
"אז איך בר הגיב?" שאלתי בשקט והסתובבתי עם גופי כדי להביט בו, "בהתחלה אמרתי לו שאני הולך להיות אבא והוא מאוד התרגש עד שאמרתי לו שזה מקים" אמר במבט אדיש, אני יודעת שהוא לא רוצה את הילד הזה במיוחד שהאמא שלו זאת מישהי שהוא לא אהב, רגע, אם הוא לא אהב אותה, אז למה הוא… עשה את זה איתה?
"על מה את חושבת?" שאל בחיוך קטן וקטע את מחשבותיי, לא… אני לא הולכת לשאול אותו את זה, אני אשאל את זה בצורה אחרת…
"אתה… היא… אמ… אתה… אוהב אותי?" גמגמתי וחייכתי חיוך ביישני, זאת השאלה הכי מטומטמת שאי פעם שאלתי, או שאוליי לא …
"איך הגעת למסקנה שאני לא אוהב אותך?" גיחך והשפלתי את מבטי בחיוך קטן, הוא העלה בחזרה את מבטי אליו מסנטרי ועינינו הצטלבו אחת בשניה, "קיילי תאמיני לי שמה שאני מרגיש אלייך זה הרבה יותר מאהבה, זה עבר את זה כבר מזמן. כל פעם שאני מסתכל עלייך… יש בך משהו שגורם לכל מחשבה שיש לי בראש להעלם, בשתי מילים… זכיתי בך" אמר וברגע שסיים נעמדתי על קצות אצבעותיי וחיברתי את שפתינו לנשיקה אחת מושלמת. לבי פעם בחוזקה ודמי בער בכל גופי, צמרמורות אתחילו לעבור בכל גופי והבטן שלי התהפכה במכה אחת מייסרת.
"אני אוהבת אותך" לחשתי נגד שפתיו והמשכתי לנשק אותו.