להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 15

הפרק מוקדש לבלונדי Blondy170

פקחתי את עיניי באיטיות, רגע אני לא בחדר שלי... אה נכון, אני במלון עם קיילי. קמתי לאט מהמיטה והסתכלתי על קיילי, היא נראת כל כך רגוע, אני לא אעיר אותה עכשיו, אני לא אחזיר אותה למציאות הארורה שהיא נמצאת בה עכשיו. היא שתתה המון אתמול ובטוח יכאב לה הראש ברגע שהיא תתעורר, אני אלך לקנות לה כדור או משהו שיעזור לזה, אני זוכר שראיתי בית מרקחת ממש ליד המלון אז אני יכול לקנות לה כדור לכאב ראש שם. קמתי מהמיטה ומכיוון שאני כבר לבוש בבגדיי אני לא צריך להתעכב יותר מידיי ומיד יצאתי מהחדר בשקט. התחלתי ללכת לכיוון המעליות וחיכיתי לה שתגיע. דלתות המעלית נפתחו ומיד נכנסתי לבפנים אך כשהן עמדו להיסגר שמתי לב שיש בחורה שרצה למעלית כדי להספיק להגיע אליה לפני שהדלתות נסגרות. מיד לחצתי על הכפתור שפותח את המעליות והבחורה הודתה לי ונכנסה אל תוך המעלית. היא נראת ממש מוכרת לי, רגע זאת לא... כן זאת רוני, מי שדיברתי איתה אתמול לפני שקיילי... לא משנה.
"היי" אמרתי לה מתוך נימוס, "א... אנחנו מכירים" שאלה אותי ומבטי הפך למבולבל, רגע אין מצב שזאת לא היא... אה! היא כנראה לא זוכרת...
"בערך" עניתי בחיוך קטן והיא הסתכלה עליי במבט שואל, דלתות המעלית נפתחו שוב, "ביי" אמרתי ומיד התחלתי ללכת לכיוון היציאה מהמלון.
התחלתי ללכת לכיוון בית המרקחת שהיה כמה מטרים בודדים מבית המלון ונכנסתי אליו. "אפשר בבקשה כדורים לכאב ראש ובקבוק מים?" שאלתי את המוכרת, היא מיד הנהנה בראשה והביאה לי את הדברים שביקשתי. הודתי לה והתחלתי ללכת חזרה לכיוון המלון.
כשחזרתי לחדר התיישבתי הנחתי את השקית עם הכדורים והמים ליד המיטה שלי והתישבתי עליה. החלטתי לצפות בטלוויזיה עד שהיא תתעורר, איפה השלט לעזאזל? שיט הוא ליד קיילי.
קמתי בשקט והלכתי בצעדים קטנים אל יד המיטה שעליה קיילי ישנה, לקחתי את השלט וסובבתי את פניי חזרה לקיילי, זאת הדרך הכי טובה שהמחשבות שלה יפסקו, אני לא אעיר אותה בזמן הקרוב.
פתחתי את הטלויזיה, בדיוק משודר בה ארתור, כמה זמן לא ראיתי ארתור.
"חזרנו להיות בני חמש?" נבהלתי כשלפתע שמעתי את קולה של קיילי, היא התעוררה. "בוקר טוב" אמרתי בחיוך קטן והעברתי את מבטי אליה, "איך את מרגישה"
"נורא... מתופצץ לי הראש" נאנחה והרימה את השמיכה וכיסתה איתה את ראשה. התקרבתי אליה והורדתי אל הסמיכה מפניה באיטיות, "קניתי לך כדורים" אמרתי והגשתי לה אותם.
"מתי לעזאזל?" שאלה בבלבול והתישבה על המיטה, היא הוציאה כדור אחד ובלעה אותו בזמן שלקחה שלוק מבקבוק המים, "תודה".
"עכשיו קומי, הולכים להחזיר את המפתחות של החדר וחוזרים הביתה" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת, סובבתי את מבטי אחורה וראיתי את קיילי שעדיין במיטה, "קומי".
היא נעמדה באיטיות והתחילה ללכת בצעדים קטנים אליי, "תגיד, איך לעזאזל הגעתי לחדר? הדבר האחרון שאני זוכרת זה ששתיתי כמה כוסות ושרקדתי עם מישהו ואז א... פאק לא!" אמרה בתסכול וגיחכתי, היא הרגע נזכרה שהיא התנשקה עם המישהו הזה. היא מיד נגבה את שפתיה בידה ונאנחה בעצב, "למה לא עצרת אותי?".
"אני כן עצרתי, עצרתי לפני שהוא היה בולע אותך" צחקתי והיא העבירה שוב את ידה על שפתיה.
"מה עוד קרה אתמול?" שאלה אותי בעוד שאנחנו הולכים לכיוון היציאה. "לא קרה עוד משהו מביך, נכון?"
אני לא הולך לומר לה שהיא סיפרה לי מה קרה לה אחרי הפרידה או איך שהיא ניסתה לנשק אותי, אני אשקר לה בקטע הזה. "לא, רק הלכנו בים והתחלת לדבר על זה שראית בת ים" אמרתי וכל כך רציתי להתפקע מצחוק אך הצלחתי להחזיק את עצמי. הגענו אל הפקידה, החזרנו את המפתח לחדר והלכנו לכיוון המכונית שלי.
"את רוצה לחזור לבית שלך או ללכת למקום כלשהו?" שאלתי אותה והתנעתי את המכונית.
"אתה יכול להחזיר אותי הביתה?" מיד הנהנתי בחיוב ופתחתי את הטלפון לראות את הדרך חזרה לבית שלה.