להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 12

נקודת מבט, קיילי

אני יושבת בספה בסלון ומרעידה את הרגל מרוב לחץ, אני עדיין מחכה שג'ייסון יחזור הביתה כדי שנדבר על מה שהיה ואוליי נצליח לסדר את הדברים בנינו. שמעתי דפיקות בדלת, סוף סוף הוא הגיע. הדפיקות נעשו חזקות ומהירות, מה יש לו, שירגע קצת.
"קיילי תפתחי!" שמעתי קול מחוץ לדלת אבל זה לא הקול של ג'ייסון... זה פרדי... מה לעזאזל הוא עושה פה?!
"פרדי מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו בבלבול לאחר שפתחתי את הדלת. הוא נראה מאוד עצבני, מה עובר עליו?
"את לבד?" שאל בלחץ אך הבעת פניי הפכה למבולבלת עוד יותר. הוא בסדר? הוא צריך משהו?... הוא נאנח ועבר אותי אל תוך הבית. "איפה ג'ייסון?".
"הוא היה אמור להיות פה מזמן, הוא בסדר?" שאלתי בקצת חשש, אוליי קרה לו משהו...
"קיילי" פרדי נאנח והניח את ידו על ראשו בתסכול "יש משהו שאת צריכה לדעת-"
"לא" קטע אותו קול מתחילת הבית, העברתי את מבטי לשם וזה היה ג'ייסון.
"תגיד אתה לא מתביש להראות את עצמך פה אחרי מה שעשית?!" פתאום פרדי צעק עליו ואני לגמרי נבהלתי, רגע מה לעזאזל ג'ייסון עשה, אני לא מבינה כלום!
"מה עשית?" שאלתי את ג'ייסון והוא הסתכל על פרדי בכעס. מה לעזאזל קורה פה, זה נראה כאילו הם מתכוונים לרצוח אחד את השני עוד שניה.
"תיהיה גבר ותספר לה אתה" פרדי ירק לכיוון ג'ייסון ונאנחתי. שמישהו כבר יספר לי מה קרה!!
"ג'יי, מה קרה?" שאלתי את ג'ייסון בשקט והוא העביר את מבטו אליי חסר כל הבעת פנים. "ז.. זה משהו רע?"
העברתי את מבטי אל פרדי שנראה שמבטו מושפל לרצפה במטרה לי להסתכל עליי.
"שמישהו פשוט יסביר לי מה קורה פה!" צעקתי והם שניהם הסתכלו עליי בבהלה.
"קיילי..." שמעתי את פרדי מהצד והחזרתי את מבטי אליו "ג'ייסון הוא... בגד בך".
עיניי חשכו, לרגע לא האמנתי למה ששמעתי. זאת מתיחה, נכון? זה לא אמיתי, זה לא קורה עכשיו, לא שוב.
"ג'ייסון?" שאלתי את ג'ייסון בשקט ובקול שברירי. הוא העביר את מבטו אליי ומבט מצטער נשטף על פניו. דמעות התחילו לצאת מעיניי, למה זה קרה עכשיו, מה לעזאזל אני עושה לא בסדר, אני לא עשיתי שום דבר רע, אז בשביל מה?
"קיילי אני-"
"אל תתקרב אליי" קטעתי אותו בזמן שהוא התחיל ללכת לכיווני, "תלך מפה"
"קיילי-"
"תלך" קטעתי אותו שוב מדבריו. הרגשתי מועקה בגרון, נשימות חנוקות יוצאות ממנו אחת אחרי השניה ודמעות לא מפסיקות לרדת מעיניי אפילו לא לשניה אחת.
ראיתי את פרדי מתקרב בצעדים קטנים אליי ושמעתי טריקת דלת, לא ראיתי את ג'ייסון יותר אז זה אומר שהוא יצא ממנה. אני לא רוצה לראות אף אחד יותר, אני רק רוצה לבכות המיטה שלי עכשיו ולא לצאת ממנה עד שהכל יגמר.
התחלתי ללכת אחורה במטרה להתרחק מפרדי אך הוא עדיין המשיך להתקדם אליי. לפתע התנגשתי בקיר והתישבתי על הרצפה כשגבי מופנה אל הקיר.
"למה שהוא יעשה את זה?" שאלתי בקול חנוק והעלתי את מבטי אל פרדי. עיניי כבר שורפות מרוב הדמעות ואני מתחילה לראות מטושטש. רגשות של כעס ואכזבה מתערבבים ביחד ויוצרים מלא דברים נוראים ומחשבות נוראיות שבחיים לא חשבתי עליהם.
הוא התקופף ונעמד על ברכיו מולי, מניח את ידיי על כפיי ומשך אותי אליו לחיבוק חזק. הנחתי את ראשי על כפתו, יבבות יוצאות מפי ודמעות מרטיבות את חולצתו.
"למה הוא עשה את זה?" לחשתי אל אוזנו והוא הידק את אחיזתו בי.
"אל תחשבי עליו עכשיו" אמר בשקט והתחיל ללטף עם ידו את גבי במטרה להרגיע אותי, אך זה לא עבד, עדיין המשכתי לבכות, עדיין המשכתי לחשוב על מה עשיתי לא בסדר, עדיין המשכתי להאשים את עצמי במה שקרה ומה הייתי יכולה לעשות אחרת. "את לא אשמה בזה" הוסיף ולרגע הייתי מבולבלת, איך הוא ידע שזה מה שחשבתי עליו עכשיו?
"קיילי תסתכלי עליי" אמר והתנתקתי מהחיבוק כדי להסתכל עליו. "אני לא אתן לך להרגיש את מה שהרגשת כשאנחנו נפרדנו, אני לא אתן לך לעבור את כל זה שוב".
"אבל אני עדיין אוהבת אותו, אני לא יכולה להפסיק לאהוב אותו ברגע אחד וזה פשוט..." יבבות קטעו אותי מדבריי. הוא התקרב אליי יותר וחזר לחבק אותי.
"הכל בסדר, את לא לבד בזה, אני פה איתך" לחש לאוזני ושפתיי נמתחו לחיוך קטן שבקושי היה אפשר לראות, רק להרגיש, אך הוא מיד נמחק מפניי כשזכרונות שלי ושל ג'ייסון עלו למוחי.
"אבל אני רוצה להיות לבד" אמרתי בשקט והשתחררתי מהחיבוק וניגבתי את עיניי שהיו מלאות בדמעות.
"אני לא משאיר אותך לבד כשאת במצב הזה" אמר והסתכלתי אל תוך עיניו הכחולות.
"פרדי..." נאנחתי והשפלתי את ראשי.
"מישהי חכמה פעם אמרה לי שהדבר שאתה חושב שאתה לא צריך, זה הדבר שאתה הכי זקוק לו עכשיו" אמר והעלתי את פניי באיטיות אליו, אני אמרתי לו את זה. אבל זה לא משנה כי אני פשוט צריכה להיות עכשיו לבד, אני לא רוצה לראות אף אחד יותר היום, רק להיות במיטה שלי בחושך ולחכות שהכל יגמר. "עכשיו קומי ולכי לשטוף פנים"
הוא נעמד והושיט לי יד כדי להאחז בו כשאני אקום, הנחתי את ידי על שלו אך ישר כשמשך את ידי הוא קירב אותי אליו לעוד חיבוק.
שנינו התנתקנו מהחיבוק והתחלתי ללכת לכיוון השירותים. פתחתי את הברז ומים התחילו לזרום על ימיי, העלתי אותן אל פניי והרטבתי אותם. עברתי גם על עיניי עם ידיי הרטובות, מעבירה את השריפה שנגרמה בהן בעיקבות הדמעות.
העלתי את פניי למראה וראיתי מתוכה את פרדי לידי.
"תלכי לישון, אני בא לפה מחר בבוקר, אנחנו לא נלך לעבודה" אמר והנהנתי בראשי בהבנה. באמת שהדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה ללכת לעבודה. "לילה טוב" אמר והתחיל ללכת מחדר השרותים עד ששמעתי את דלת הבית נסגרת.
התחלתי ללכת באיטיות למיטה שלי וסגרתי את האור, נשארת לבד בחושך... לבד, אוליי זה באמת רעיון טוב להישאר לבד, כי בשביל מה צריך את זה? בשביל מה אני צריכה זוגיות? הרי הסוף כבר ידוע, אני אתאכזב, אני אפגע, אני לא רוצה את זה יותר.