להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 30

"בוקר טוב!" קראתי בחיוך כשנכנסתי אל תוך הבר וראיתי את אמבר עומדת ליד הדלפק, היא העבירה את מבטה אליי והבעת פניה נראו מבולבלות, "ממתי קיילי סטיילס שמחה ככה על הבוקר?" שאלה וחצי חיוך עלה על פניה, "זה מה שאני חושבת שזה?"
"זה בהחלט מה שאת חושבת" אמרתי בחיוך גדול ונכנסתי אל תוך הדלפק. נשכתי את שפתי התחתונה כשרגעים מאתמול עלו במוחי, על איך ששפתינו התאחדו שוב ושנינו יודעים שאנחנו רוצים את זה, שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי… הוא עדיין אוהב אותי, והוא אף פעם לא הפסיק, כמוני.
"אז פרדי יחזור לעבוד פה?" שאלה וצחקקתי, "למה את שואלת?" שאלתי בהתגרות ולפני החצי חיוך שעלה על פניה הבנתי שגם התשובה שלה תיהיה צינית, "חסרה לי החתיכות שלו על הבוקר" צחקה וצחקתי גם אני, אני מקווה שהיא לא באמת חושבת ככה, אני מתכוונת לזה שהוא… הוא כן יפה והכל אבל… אמבר לא צריכה… לא משנה.
"את אוהבת אותו?" שאלה, "אני אוהבת אותו" לא עבר רגע מיותר וישר עניתי לה, אפילו מבלי לחשוב, אני פשוט מרגישה את זה.
"אז תקראי לו" אמרה והעבירה את מבטה אל דלת הבר וחייכה, "או שלא צריך" אמרה וסובבתי את מבטי בבלבול אל הדלת וראיתי אותו שם, עומד ומסתכל עליי בחיוך.
"כמה זמן אתה פה?" שאלתי והתחלתי ללכת לעברו, כרכתי את זרועותיי מסביב עורפו והוא הניח את ידיו על אגני, נישק את שפתיי לנשיקה קטנה וחייכתי כנגד שפתיו. "מספיק זמן כדי לומר לך שגם אני" אמר לאחר שניתק את שפתיו משפתיי, צחקקתי והלכתי חזרה אל הדלפק כשהוא הולך לידי, הוא נתן חיבוק קטן לאמבר והתישב מולנו בדלפק. "אז אתה חוזר לעבוד פה?" שאלתי בציפיה שהתשובה שלו תיהיה חיובית, אך כשפתח את פיו כדי להתחיל לדבר, דלת משרדו של דין נפתחה והוא יצא מתוכה כשמבט מאוכזב היה על פניו.
"יש בעיות?" אמבר שאלה בבלבול והוא נאנח, הוא העלה את מבטו אל פרדי, "טומלינסון אתה לא יכול להצטרף שוב לבר, אני סוגר אותו" אמר ולבי נחת, "מה? למה אתה סוגר אותו?" שאלתי במהירות ולבי התחיל לפעום במהירות.
"אני מתפטר, ההכנסות הן לא גדולות כמו פעם, המקום גוסס" אמר ביאוש והעברתי את מבטי אל פרדי, הוא סובב את פניו אליי בשאלה וסימנתי לו עם מבטי שינסה לעשות משהו.
"ה… מסיבה שעשינו… לא עזרה?" פרדי שאל בגמגום ודין הניד בראשו לשלילה, "אז מה עוד אפשר לעשות?"
"אני לא יודע, אני מצטער… וזה מאוחר מידיי, כבר התפטרתי" דין אמר ואנחת יאוש יצאה מבין שפתיי. הנחתי את ידי על הדלפק והשענתי את ראשי עליה, הרגשתי את ידו של פרדי מלטפת את ידי ברכות ושלחתי לעברו חיוך קטן.
"ואם אני אחליף אותך?" פרדי לפתע שאל והעלתי את מבטי אל דין שנראה חושב כרגע, "אתה בטוח בהחלטתך? זה המון עבודה-"
"כן, בטוח במאה אחוז" פרדי מיהר לענות, "מי אני שאתווכח עם הצעה כזאת, בו למשרד שלי אני אסביר לך הכל" דין אמר ופרדי ירד במהירות מהכיסא שישב עליו ושניהם התחילו להתקדם לכיוון משרדו של דין.
"הוא עושה את זה בשבילך" אמבר אמרה בשקט ומבטה היה המום, "הוא יעשה הכל בשבילך, את צריכה להעריך אותו יותר!" אמרה והרימה אצבע אחת כדי להדגיש את דבריה וצחקקתי, "את לא מבינה כמה אני מעריכה אותו" צחקתי, "יופי" נאנחה ויצאה מהדלפק להתישב מולי, "הוא חתיך, זה לא פייר שאת קיבלת את החתיך ואני… אף אחד!" התחילה את המשפט בקול רגוע וסיימה אותו בצעקה חלשה. צחקתי במבוכה והשפלתי את מבטי, היא לא נשמעת כמו עצמה עכשיו...
"שתית?" שאלתי ושפתיה נמתחו לחיוך קטן, "בקטנה, שתיי כוסות" אמרה והבעת פניה השתנתה במהירות, "אתם תהפכו אותי לגלגל שלישי!" צעקה וצחקתי, "יש אוליי לפרדי חבר חתיך אחר?" שאלה וניסתה לדבר בטון רציני אך זה לא כל כך עבד לה, "כן, אבל הוא נשויי" עניתי לה והיא שמה את ידיה על הדלפק שראשה מונח עליהן.
"יש תמונה שלו לפחות?" נאנחה וצחקקתי, "הוא הבן של ליאם, אז תדמייני את ליאם פשוט… צעיר יותר" אמרתי והיא העלתה את פניה אליי בחיוך מתגרה, "מי זאת אישתו?" שאלה, "קאי, סיפרתי לך עליה" אמרתי והיא הנהנה בראשה להבנה, "אז רק הבן של נייל נשאר לבד? אני יכולה אותו?" שאלה במבט מתחנן ושוב צחקתי, "את יותר מידיי נואשת" אמרה והיא נאנחה בכעס.
"את האחרונה שיכולה לומר את זה, את חפרת לי על הבלונדיני במשך חודשיים, חודשיים שלמים! זה היה סבל!" קראה בכעס וגלגלתי את עיניי, לא דיברתי עליו כל כך הרבה… פשוט כל בלונדיני עם עיניים כחולות שהיה נכנס לבר והיה מזכיר לי את פרדי הייתי מבקשת ממנו לצאת, זה נראה לי נורמלי לחלוטין.
"את יודעת שאם לא הייתי חברה שלך, הייתי מתחילה עם פרדי" אמרה וזה גרם לי להביט עליה בשאלה, "את יודעת… בתור חברה טובה אסור לי לצאת עם האקס שלך… אני חברה מאוד טובה! את צריכה להעריך אותי! זה היה מאוד קשה לא לעשות כלום!" אמרה וצחקתי, היא מטומטמת.
"לא לעשות מה?" שמעתי את קולו של פרדי והסתכלתי על דלת משרדו של דין, שמשם שניהם יצאו. הוא צעד לעברי וכרך את ידו מסביב כפתיי, הרגשתי את שפתיו מנשקות ברכות את ראשי וצחוק קטן יצא מבין שפתיי.
"אוקיי, לאחר שיחה קצרה שערכתי עם פרדי, הוא ימלא את מקומי בתור המנהל של המקום. פרדי אתה תתחיל כבר ממחר ואני הסברתי לך כל מה שתצטרך לדעת… זהו" דין אמר וחיוך נשטף על פניי, סובבתי את פניי אל פרדי ובאותו הזמן הוא סובב את פניו אליי, "אני אוהבת אותך" אמרתי ללא קול, הוא סיבב את ראשו אל דין וסובבתי את מבטי לשם גם, כשראיתי שהוא כבר לא עמד שם, הרגשתי את ידיו של פרדי מסובבות את מבטי אליו מסנטרי ואת שפתיו מנשקות את שפתיי. נישקתי בחזרה והנחתי את ידיי על לחייו, "רואה קיילי? אמרתי לך שאני גלגל שלישי" שמעתי את קולה של אמבר מאחוריי וצחוק נפלט מבין שפתיי.

***

המשמרת בבר נגמרה וקבעתי עם פרדי שאני אבוא לביתו לאחר המשמרת. הוא הלך הביתה דקות ספורות לאחר שדין הודיע שפרדי יהיה המנהל החדש. נפרדתי בחיבוק מאמבר ויצאתי מהבר לכיוון המכונית שלי, נכנסתי אליה והתחלתי לנסוע לכיוון ביתו של פרדי. לאחר מה שאמבר אמרה לי על פרדי יצא לי לחשוב על זה קצת… הוא באמת עושה את זה בשבילי? הוא מוכן לעבוד קשה ולנהל בר שלם… רק בשבילי?
אף פעם לא עשו לי דבר כזה, אני לא יודע. איך אני אמורה להגיב לזה. לומר לו שאני אוהבת אותו? שאני מעריכה אותו? שאני מודה לו?
אני לא אצא סתם ילדה קטנה ומתלהבת שיש לה חבר?
ויש עוד שאלה אחת, שאני בטוחה שכל אחד שואל את עצמו את זה… למה דווקא אני? מכל האנשים בעולם הוא בחר דווקא אותי… מה כל כך מיוחד בי שגרם לו לרצות אותי בכלל? אם אני אשאל אותו את זה אני אצא סתם חסרת ביטחון… אני פשוט אשאר עם התהייה הזאת לנצח…
החנתי אל מחוץ לביתו, יצאתי מהמכונית מתחילה לצעוד לכיוון הדלת. דפקתי עליה שלוש פעמים וחיכיתי שתיפתח. לאחר מספר שניות היה אפשר לשמוע מתוך הבית קול של זכוכית מתנפצת על הרצפה. מה לעזאזל קורה שם? דפקתי על הדלת במהירות מספר פעמים וחוסר הסבלנות התחיל לבעור בגופי. "פרדי תפתח את הדלת" קראתי בקול כדי שישמע אל מעבר לקירות. שמעתי צעדים מתקרבים ואת מנעול הדלת מסתובב ולא עבר רגע מיותר עד שהרגשתי את זרועותיו כרוכות מסביב גופי.
העלתי את ידיי אל צווארו וכרכתי אותן מסביב עורפו, מנסה לחבק אותו הכי הדוק שאני יכולה כדי שיבין שהוא לא לבד עכשיו.
"מה קרה, פרדי?" שאלתי בדאגה והוא השתחרר מהחיבוק, היה אפשר לראות את הדמעות מצטברות בעיניו, "היי, אתה יכול לספר לי הכל" אך הוא רק גלגל את עיניו והלך לכיוון הסלון, הוא התרסק על הספה וקבר את פניו בידיו.
סובבתי את מבטי אל המטבח שכל רצפתו היתה מלאה בזכוכיות מנופצות. החזרתי את מבטי אל פרדי והתישבתי לידו.
"אני לא יכול לספר לך את זה כי… אני פשוט… אלוהים, למה זה חייב להיות ככה?!" צעק ודמעות ברחו מעיניו.
הנחתי את ידיי על כתפיו וקירבתי אותו אליי לחיבוק ארוך, הוא הניח את ראשו על כתפי ולא שחררתי עד שנרגע.
"הכל יהיה בסדר, תספר לי מה קרה" אמרתי בטון רגוע, מנסה לשדר אליו רוגע שיבין שהכל יהיה בסדר ושום דבר לא הולך לקרות.
הבטתי אל תוך עיניו הכחולות מנסה למצוא בהן את התשובה למה שקרה, אך הן בסך הכל שידרו חרטה. מה הוא עשה?
"קים היא… בהריון" אמר ולקח נשימה עמוקה, "ממני".