להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 34

זזתי קצת במיטה במטרה להתקרב אל גופו של פרדי, אך כשלא הרגשתי שום דבר על המיטה פקחתי את עיניי וראיתי שהוא לא שם. איפה הוא?
הרצתי במוחי את ליל אמש, חיוך עלה על פניי כשנזכרתי בהרגשה הזאת, בכל מה שאמר לי, אני אוהבת אותו כל כך.
אני כרגע לבושה רק בחולצתו, לא בשום דבר אחר. ראיתי את תחתוניי על הרצפה ליד המיטה ומיהרתי להלביש אותם על רגליי. קמתי מהמיטה והעברתי את מבטי למראה, שיערי קצת מבולגן והחולצה שלו נראת עליי כמו שמלה קצרה, הזזתי את שיערי הצידה וראיתי נקודה אדומה על הצוואר שלי, הוא עשה לי את זה...? סידרתי קצת את שיערתי ודאגתי שהוא יסתיר את הנקודה הזאת, יצאתי מחדרו והלכתי למטבח, ראיתי אותו לבוש רק במכנסיים ויושב על יד השולחן כשכוס קפה בין שתי ידיו.
צעדתי לעברו והוא סובב את מבטו אליי, חייך חיוך קטן והניח את כוס הקפה עם השולחן, "איך ישנת?" שאל, "בסדר" עניתי בחיוך קטן, הרמתי את כוס הקפה מהשולחן ולקחתי לגימה קטנה. לבי הלם בחוזקה כשהרגשתי את ידו על מותני מקרבת אותי אליו, בגלל שהוא ישב על כיסא הוא היה צריך להרים את מבטו למעלה כדי להביט בי, הנחתי את ידיי על כתפיו והרכנתי את ראשי אליו כדי לנשק את שפתיו לנשיקה קטנה.
"אני אוהב את איך שהחולצות שלי נראות עלייך" אמר בשקט וגיחכתי, הוא קירב אותי אליו יותר אך משך אותי קצת למטה במטרה לשבת על רגליו. חייכתי חיוך קטן והעברתי רגל אחת לצד השני של גופו והתישבתי, כרכתי את זרועותיי מסביב צווארו וצמרמורות החלו לעבור בכל עמוד השדרה שלי כשהוא ליטף ברכות את גבי. קירבתי את ראשי באיטיות והוא מיד תקף את שפתיי לנשיקה שעוררה את כל חושיי. הרגשתי את לשונו בין שתי שפתי ופתחתי את פי כדי לתת לו גישה להיכנס, הוא העביר את לשונו על לשוני מספר פעמים עד שחזר לנשק את שפתיי ברכות.
"המשמרת בבר …" נאנחתי לאחר שניתקתי את שפתיי משפתיו, "יש לך אישור מהמנהל שלך לאחר" אמר ומיד חזר לנשק את שפתיי ברכות. חייכתי כנגד שפתיו ונישקתי חזרה, הרעיון שפרדי יהיה המנהל החדש זה הדבר הכי טוב שאי פעם חשבתי עליו.

***

"כן פרדי וקיילי, לאחר בחצי שעה זה נורמלי לגמרי" שמעתי את אמבר קוראת בכעס ברגע שאני ופרדי נכנסנו אל תוך הבר. "גברת אמבר היקרה…" שמעתי את פרדי אומר בחצי חיוך והתקרב לשבת מול אמבר על כיסא בבר, "מר טומלינסון היקר" אמבר אמרה בהתחכמות וגיחכתי, נכנסתי אל תוך הבר ונעמדתי ליד אמבר, "אין לי משמרות, אני פשוט בא לפה מתי שבא לי" פרדי אמר וראיתי חצי חיוך נמרח על שפתיה של אמבר.
"אז למה אתה פה כל הזמן? אתה יכול פשוט להישאר בבית שלך…" אמרה כאילו היא כבר יודעת את התשובה, הוא העביר את מבטו אליי והחזיר לאמבר, "כי חברה שלי פה" השיב לה וחייכתי אליו, הוא באמת בא לפה רק בשבילי?
הוא קם מהכיסא ונכנס לחדר שלו, סובבתי את מבטי אל אמבר שהחיוך עדיין מרוח לה על הפנים,
"למה את מחייכת?" שאלתי בצחוק והחיוך שלה רק גדל יותר, "סטיילס… את צולעת" צחקה, לא הבנתי למה היא התכוונה, אני הולכת רגיל לגמרי, "לא אני לא…" אמרתי בבלבול והיא שילבה את ידיה אחת בשניה ונשענה עם חצי גופה על הבר.
"כן את כן, כשאת הולכת את לא נשענת על הרגל עד הסוף… בגלל זה איחרתם?" שאלה בסקרנות אך עדיין לא הבנתי למה התכוונה, "מה את רוצה ממני?" התלוננתי בחוסר סבלנות והיא כתגובה רק גלגלה את עיניה.
"אתם שניכם איחרתם, את באה לפה צולעת, קיילי תעשי אחד ועוד אחד" אמרה ונאנחתי כשהבנתי למה היא מתכוונת.
"אה כן… זה היה אתמול" אמרתי בחיוך קטן ומבט מרוצה עלה על פניה, "אני גאון, ידעתי" אמרה ולקחה צעד קטן אליי, "כל הכבוד קיילי, כל הכבוד" לחשה לאוזני והלכה ללקוח אחד שהיה בבר.
לקחתי סמרטוט והתחלתי לנקות את הדלפק מהאבק שעליו, ראיתי את אמבר הולכת אליי ומבטה נראה קצת מודאג, "אחותי אני חושבת ששמעתי משהו מהמשרד של פרדי, לכי תבדקי מה איתו" אמבר אמרה והנהנתי בראשי בהבנה. הלכתי בצעדים מהירים לדלת המשרד ופתחתי אותה לאט, "את מודעת לזה שהרסת לי את החיים?" הוא קרא אל תוך הטלפון ומיהרתי להיכנס כדי לסגור את הדלת, הוא הסתובב אליי ומבטו נראה מלא כעס ושנאה, הוא מחזיק טלפון ליד האוזן שלו, כנראה אמרו לו משהו... מיהרתי אליו כדי לקחת ממנו את הטלפון ולנתק את השיחה.
"מה קרה?" שאלתי בבלבול אך הוא לא ענה ורק סגר את ידיו לשני אגרופים חזקים. "פרדי מה קרה עכשיו?" שאלתי ושמתי את הטלפון שלו על השולחן. הנחתי את ידיי על ידיו והוא הוריד את מבטו אליי, "קיילי תזוזי לפני שאני אעשה משהו שאני אתחרט עליו" אמר והיה אפשר לראות כמה הוא מחזיק את עצמו לא לעשות כלום. מה עובר עליו? עם מי הוא דיבר בטלפון שגרם לו להתעצבן כל כך? מה אמרו לו?
"פרדי עם מי דיברת?" שאלתי שוב והידקתי את אחיזת ידיי בידיו, אך הוא בסך הכל נשאר עם אותו מבט רעיל בעיניים. "קיילי בבקשה תלכי" אמר בין שיניו שלפי כמה שקו הלסת שלו בלט היה אפשר לראות שסגר אותן בחוזקה.
"אני יודעת שאתה לא תעשה לי כלום, בבקשה תספר לי מה קרה" ביקשתי ממנו והוא רק לקח נשימה עמוקה והשעין את ראשו לאחור. על מה דיברו איתו בטלפון שגרם לו להתנהג ככה?
העלתי אל ידיי לאורך כל זרועותיו עד שהגעתי לכתפיו, הוא הוריד בחזרה את מבטו אליי וחייכתי אליו חיוך קטן, לשדר לו שהכל בסדר.
"אני שונא את קים כל כך" אמר בשקט וקווצתי את גבותיי בשאלה, "התקשרתי אליה עכשיו כדי לשאול מה איתה ו- " קטע את עצמו כשהתרחק ממני והלך לצד השני של החדר, הוא הניח את ידיו על ראשו והיה אפשר לראות את התסכול שהשתלט עליו.
"היא פשוט הרסה לי את החיים" נאנח ונשען על השולחן שהיה בקצה החדר, "אבל חשבתי שכבר השלמת עם זה שאתה הולך להיות אבא לילד שלה…" אמרתי בבלבול ולקחתי צעד קטן אליו.
"את יכולה בבקשה ללכת קיילי? אני לא רוצה להגיע למצב שאני מוציא עלייך את העצבים שלי" ביקש אבל בכל זאת המשכתי לצעוד לעברו, הנחתי את ידי על גבו והעברתי אותה עליו, הוא סובב את ראשו אליי וחייכתי אליו, "אתה יכול להוציא את העצבים עליי, אני אהיה בסדר עם זה" אמרתי בחיוך קטן והוא סובב את ראשו ממני,
"אני לא רוצה לצעוק עלייך, קיילי בבקשה תלכי" התחנן ולקחתי צעד לאחור, "אוליי פשוט תספר לי מה קרה? אוליי אני אוכל לעזור" אמרתי בחשש שזה יעצבן אותו עוד יותר. הוא הסתובב עם גופו אליי, "קיילי אני כל כך קרוב לצעוק עלייך ואת לא מבינה כמה חזק אני מחזיק את עצמי לא לעשות את זה, תלכי בבקשה" ביקש ופה כבר וויתרתי, יצאתי מהמשרד וחזרתי לבר, אך לא נכנסתי לתוכו, אלא התישבתי על אחד הכיסאות שלו מול אמבר ששטפה את הכוסות המלוכלכות שהיו בכיור.
"הוא אמר לך משהו?" שאלה והנדתי בראשי לשלילה, "הוא כמעט התחנן בפניי שאני אצא לפני שהוא יצעק עליי, לא רציתי לעצבן אותו יותר אז יצאתי" אמרתי והיא העלתה את מבטה אליי בבלבול.
"למה שיצעק עלייך?" שאלה ולקחתי נשימה עמוקה, "כי קרה משהו עם קים שהכעיס אותו" הסברתי לה ולפני הבעת פניה הנחתי שהיא הבינה.
"יש לו בעיות עצבים" גיחכה וגלגלתי את עיניי, "הוא לא אמר לך כלום?" שאלה. "כלום" נאנחתי והנחתי את ראשי על ידי שקיפלתי אותה על גבי הדלפק, מה כבר קרה לו?
לפתע נשמעה דלת חדרו נפתחת בחוזקה והוא יצא ממשרדו במהירות לכיוון היציאה מהבר, "פרדי חכה רגע" קראתי במהרה, קמתי מהכיסא והתקרבתי אליו מנסה לעצור אותו לפני שיצא מהבר, אך הוא כבר יצא מהדלת לכיוון המכונית שלו ואני יצאתי מיד אחריו, "פרדי נו תעצור" אמרתי בין משימותיי הקשות, מנסה ללכת בקצב שלו עד שלפתע נעצר וכמעט התנגשתי בו.
"מה עובר עליך?" שאלתי מנסה להסדיר את הנשימות שלי, "מה עובר עליי? מה עובר על קים!" הוא צעק ולרגע נרתעתי בהצעקה אך היה חשוב לי להראות לו שזה לא פגע בי ולא עשה לי כלום כדי שימשיך להוציא את הכעס עליי. "אתה יכול לספר לי מה היא עשתה?" שאלתי חסרת סבלנות והוא נאנח והשפיל את ראשו ביאוש, לקחתי צעד קרוב אליו, הנחתי את ידי על לחיו וליטפתי ברכות.
"השאלה היא מה היא לא עשתה" אמר בטון הרגיל שלו, הוא סוף סוף נרגע… "היא לא שכחה גלולה" אמר והעלה את מבטו אליי, הבטתי בעיניו כדי לחפש אחר שם, אך הן היו חצי עצומות בגלל הכעס שעבר בו.
"לא הבנתי…" אמרתי בשקט והוא לקח נשימה עמוקה,
"זה לא שהיא שכחה גלולה, היא לא לקחה אותה בכוונה"