"אתה… אתה רציני?" שאלתי בחשש והוא משך באפיו, "היא התקשרה אליי, אמרה לי שהיא לא מרגישה טוב ואז היא אמרה לי שהיא עשתה בדיקה, שלוש בדיקות, הכל חיובי" אמר והשעין את ראשו אחורה בספה, "חיובי, הכל חיובי, אני לא רוצה את זה" אמר בתסכול אך מרוב ההלם לא הצלחתי לזוז, לא לחשוב, לא לדבר. כאילו נפלתי אל תוך בור עמוק וחשוך ואין דרך לצאת ממנו.
"קיילי אני לא רוצה את זה" אמר בקול שברירי וסובב את מבטו אליי, איך… איך מגיבים לדבר כזה?
"ה-הכל יהיה ב-בסדר" אמרתי בגמגום, מנסה גם לשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר, פרדי… הולך להיות אבא? זה באמת הולך לקרות?
"קיילי תקשיבי לי, אני אוהב אותך, אל תלכי, בבקשה את לא מבינה כמה אני צריך אותך עכשיו, בבקשה אל תעזבי" אמר בלחץ ובין רגע יצאתי מההלם, למה שהוא יחשוב ככה? למה שיחשוב שאני אפרד ממנו?!
"היי זה בסדר, אני לא נפרדת ממך, זה הדבר האחרון שאני אעשה, למה שתחשוב ככה?" אמרתי בחיוך קטן והוא נאנח בהקלה, "גם אני אוהבת אותך, אני אעזור לך עכשיו כמו שאתה עזרת לי כשהייתי צריכה אותך" אמרתי ונישקתי את שפתיו ברכות.
"רוצה ללכת לישון? שתירגע קצת מהיום הזה?" שאלתי והוא הנהן בראשו לחיוב. שנינו קמנו מהספה והתחלנו ללכת לכיוון חדרו, התישבנו שנינו על המיטה והסתכלתי עליו, הוא נראה כל כך מתוסכל ממה שקרה עכשיו. גם אני הייתי מגיבה ככה אם הייתי מגלה שאני בהריון לא מתוכנן.
הוא נשכב אחורה במיטה מסמן לי עם ידו לשכב לצידו, חייכתי אליו ונשכבתי לידו, הנחתי את ראשי על חזהו והוא כרך עם ידו את גופי.
העלתי את ידי אל צווארו וליטפתי ברכות את שיערו, מנסה להרגיע אותו כמה שיותר.
"אתה יודע איך זה קרה?" שאלתי והעלתי את מבטי אליו והוא היה נראה חושב, "לא השתמשנו בקונדום, היא אמרה לי שהיא על גלולות… כנראה יום אחד היא שכחה ואחר כך… קרה מה שקרה" אמר ונאנחתי ביאוש.
"אז זה אשמתה" אמרתי בשקט והרגשתי את חזהו עולה ויורד לפי קצב נשימותיו הכבדות. "זה לא משנה מי אשם פה, היא בהריון ממני, למה אני כל כך אידיוט?" אמר והנחתי את ידי על לחיו, מסובבת את מבטו אליי
"אתה צודק, זאת לא אשמה של אף אחד אז אל תאשים את עצמך וגם לא יכולת לדעת שזה מה שיקרה" אמרתי בשקט והוא הוריד את ידי מפניו ושילב את אצבעותיו באצבעותיי, "היא אמרה לך עוד משהו על זה?"
"לא…" אמר והידק את אחיזת אצבעותיו בי, קירבתי את ידיינו אליי כך שידו מופנה כלפיי ונישקתי את גב כף ידו ברכות.
"פרדי תסתכל עליי" אמרתי והעלתי את מבטי אליו, "הכל יהיה בסדר, כשהיא תלד את התינוק הזה אתה הולך להיות האבא הכי מושלם שיש, ואני אהיה שם בשבילך בכל רגע שתצטרך אותי"
"אני אוהב אותך כל כך" אמר והסתובב כך שהוא עכשיו שוכב מולי, "אבל, איך את לא כועסת?"
"למה שאני אכעס? זה קרה עוד לפני שחזרנו, ולא שלטת בזה, לא ידעת שזה מה שהולך לקרות" אמרתי בקול רגוע והוא שלח לעברי חיוך קטן.
"אבל…" נאנח ביאוש, "אני לא רוצה ילד, במיוחד לא ממשהי ש… טוב, לא באמת הרגשתי אליה משהו… קיילי אני לא רוצה להיות אבא" אמר בשקט, כמעט בלחישה. כל כך כאב לי לראות אותו ככה, הוטלה עליו אחריות איומה והוא בכלל לא רוצה בכך.
"ילדים גורמים לאושר, אוליי התינוק יעשה ההפך וישמח אותך" אמרתי מנסה לזייף חיוך, "אבל אני לא רוצה את זה" אמר ודמעה אחת ברחה מעיניו, מיהרתי למחות אותה וקירבתי את גופי אליו.
"יש לך זמן לחשוב" אמרתי והנחתי את ידיי על חזהו, "אני לא מוכן לזה קיילי, אם אני אפשל?" אמר והיה אפשר לשמוע את הדאגה הגדולה בקולו. "פרדי, אתה תיהיה האבא הכי טוב שיש, אני יודעת את זה" אמרתי והנחתי את ידי על לחיו וליטפתי ברכות.
"אם זאת תיהיה בת, אני יכול לקרוא לה על שמך?" שאל בחיוך קטן וצחקקתי, "כי קיילי טומלינסון זה ישמע מדהים" הוסיף בחיוך קטן, שחרר את אחיזתו בידי והתחיל לשחק עם אצבעותיו על האצבע הרביעית של ידי השמאלית, בדיוק במקום שטבעת הנישואין אמורה להיות. הרגשתי את לבי מתחיל לפעום בחוזקה ואת לחיי מתחילות לבעור, אני בטוחה שאני מאוד אדומה עכשיו ואני כל כך מודה שהחדר חשוך והוא לא יכול לראות אותי ככה.
"קיילי טומלינסון יש רק אחת" לחשתי והשפלתי את ראשי במבוכה, אוליי זה היה מוקדם מידיי בשביל לומר דבר כזה..? חייכתי חיוך קטן ונשכתי את שפתי התחתונה, קיילי טומלינסון זה באמת נשמע מדהים.
"קיילי טומלינסון…" לחש והעלתי את עיניי לעיניו הכחולות, הוא קירב את ראשו אליי ונישק את שפתיי ברכות. "אני אוהב אותך" לחש וכשהרגשתי את נשימותיו על שפתיי הבנתי שהוא נשאר קרוב אל פניי, "גם אני אוהבת אותך" אמרתי בשקט וידו הונחה על מותני, קירבתי את ראשי אל צווארו והרחתי את ריחו הממכר.
נישקתי נשיקה קטנה והנחתי את ידי על זרועו.
"אם אתה באמת מתכוון לקרוא לה על שמי, אתה יכול לקרוא לה אריאל, כי בהתחלה ההורים שלי רצו לקרוא לי ככה"
"אריאל טומלינסון זה נשמע טוב, אבל קיילי טומלינסון זה הרבה יותר טוב" אמר וצחקתי, "אני אצטרך לדבר עם קים… מה שיהיה מאוד מביך כרגע… אבל- טוב בלי אבל, זה יהיה מאוד מביך" צחק וצחקתי גם. הם הולכים להיות הורים לאותו הילד, זה יכול להיות טיפה מביך…
לפרדי הולך להיות ילד, זה עדיין לא נתפס. אני אשקר כשאני אגיד שזה לא מפריע לי, אבל אני צריכה להראות לו שהכל בסדר כדי שלא יכעס יותר או ילחץ לשווא… וכל השיחה קודם על ה-קיילי טומלינסון גרמה לי להבין דבר אחד, אני מאוהבת בו.
***
"קיילי" שמעתי את קולו העדין של פרדי שהעיר אותי משנתי, הרגשתי את ידו מזיזה קבוצת שיערות שהיו על פניי אל מאחורי אוזני. פקחתי את עיניי באיטיות וראיתי אותו מולי, לבי הלך בחוזקה כשהדבר הראשון שראיתי על הבוקר היה הצבע הכחול שהופיע בעיניו שהיו מתוחות לצדדים כיוון שחייך. "בוקר טוב"
"בוקר טוב" אמרתי וחייכתי לעברו חיוך קטן, לראות אותו מחייך אחרי מה שקרה אתמול חימם את לבי. "היום הראשון שלך בתור המנהל של הבר, מתרגש?"
"קצת" ענה והעביר את ידו מלחי אל שיערי וליטף ברכות, "במיוחד מרגשת אותי העובדה שאני יכול לעלות לך את המשכורת או להוריד אותה אם תעצבני אותי, אז כדי לך להיזהר" אמר בחיוך וצחקתי.
"מפגר.." גלגלתי את עיניי בצחוק והוא קירב את ראשו אליי ונישק את שפתיי. "יש לך מזל שאני אוהב אותך" אמר כנגד שפתיי וחזר לנשק אותי, חייכתי על שפתיו ולא הצלחתי להפסיק את זה, חייכתי כמו ילדה מתבגרת שמתלהבת שחבר שלה אמר לה שהוא אוהב אותה בפעם הראשונה.
"קום צריך ללכת" אמרתי וקמתי מהמיטה, הוא נאנח וכיסה את השמיכה אל מעל ראשו, צחקקתי והלכתי לצד השני של המיטה כדי להיות קרובה אליו.
הורדתי את השמיכה באיטיות מראשו, ומבטו היה מושפל, "חשבתי על משהו…" אמר בשקט והתישב על המיטה, התישבתי מולו והוא העביר את מבטו אליי.
"אני לא יודע מה אני מעדיף, להיות אבא לילד שלא רציתי, או שהיא תעשה הפלה ואז הילד שלי ימות"
הדילמה שעומדת בפניו… אין צד מנצח, כי הוא באמת לא רוצה את שניהם, וזה יכול להיות כל כך מתסכל לפעמים, שפשוט אתה מתחנן שיהיה כפתור שישים את המוח על השתק.
"אין לך באמת מה לעשות עם זה, גם לעשות הפלה זה לא החלטה שלך, זה של קים, אתה תצטרך לדבר איתה בשלב מסויים" אמרתי והתישבתי לידו, הוא התישב והניח את ראשו על כתפי, "כל החיים שלי נהרסו" נאנח ומיהרתי לענות על מה שאמר
"פרדי שום דבר לא נהרס, תסתכל עליי" אמרתי והוא העלה את פניו באיטיות אליי, "אתה הולך להיות אבא מושלם, והולך להיות לך ילד, יהיה עוד פרדי קטן בעולם הזה" אמרתי בחיוך קטן והוא גיחך.
"נקווה שפרדי הקטן ימצא לעצמו מישהי מדהימה כמוך" אמר ומיד קפצתי עליו בחיבוק, הוא נשכב אחורה כך שאני מעליו וידיו כרוכות מסביב אגני.
"יש לי שאלה" אמרתי בשקט והטתי את פניי אחורה כדי להסתכל עליו, "קים סיפרה לי שהכרתם בים… הייתם במקום שלנו?" שאלתי בחשש שהתשובה תיהיה חיובית.
"אני אסביר לך," אמר והניח את ידיו על לחיי, "באותו היום שנפרדנו הייתי במקום שלנו, חשבתי קצת והגעתי למסקנה שאני חייב לשחרר מכל מה שקרה, ואז כשיצאתי מהמקום שלנו ראיתי אותה לבד שם והיא היתה נראת מפוחדת או משהו כזה… אז עזרתי לה ומשם הכל התחיל. בחיים לא הלכתי איתה למקום שלנו"
"יופי" נאנחתי בחיוך והוא ציחקק, "אבל לי יש שאלה אלייך, איך הכרתן?" שאל והתחלתי להריץ בראשי כל מה שקרה ביום שבו הכרנו.
"סתם התחלנו לדבר בבר והיא התחילה לשתות… הגענו למצב שהיא דיברה על חבר שלה שזה היה אתה מסתבר, ובאותו הרגע רציתי להרוג את עצמי" אמרתי בחיוך ציני וחיוכו גדל, "טוב יאללה, קום צריך ללכת לבר" אמרתי וקמתי ממנו ונעמדתי על הרצפה.
"אני המנהל שלך מעכשיו, אני זה שאומר מה לעשות" אמר והניח את ידיו מאחוריי ראשו תוך כדי שגיחך.
"אז מה לעשות, מר טומלינסון?" שאלתי בהתגרות והתישבתי שוב במיטה, אך הפעם התישבתי על ברכיי. הוא העביר את מבטו אליי וחייך,
"תנשקי אותי"
YOU ARE READING
להתחיל את מה שנגמר || 2
Fanfiction"לעזאזל, אני אמרתי לך כבר שאני מצטער!!" "ואני אמרתי לך שפגעת בי!" להתחיל את מה שנגמר- ספר המשך
