להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 36

"אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות, אמבר" נאנחתי וקיפלתי את ידיי על הבר והנחתי את ראשי עליהן, "פרדי לא מפסיק לחשוב על זה שקים נכנסה להריון בכוונה וזה כל פעם רק מכעיס אותו יותר ואני לא רוצה שיכעס" אמרתי ביאוש והיא גיחכה, למה היא מגחכת? זה לא מצחיק! שתפסיק לצחוק!
"אחותי את חייבת להבין שמה שהוא חושב זה לא משהו שאת יכולה לשנות, יכול להיות שעכשיו הוא חושב על זה, רגע אחר כך הוא חושב עלייך ואז על המבורגר, זה לא בשליטתך" אמרה בקול רגוע והעלתי את פניי אליה במבט מיואש, היא צודקת אחרי הכל, אבל אני לא רוצה להגיע למצבים שהוא מקבל התקף עצבים כשהוא נזכר בכל הסיפור הזה… "למה הכל חייב להיות כל כך מסובך?" נאנחתי ונעמדתי על הרצפה והתחלתי לצעוד אל תוך הבר לעמוד ליד אמבר, "שום דבר לא מסובך, את פשוט הופכת את זה למסובך" אמרה, מה הכוונה שהיא אומרת שאני הופכת את זה למסובך?
"תני לפרדי לחשוב קצת על הדברים, תהי שם בשבילו כשיצטרך, תתמכי בהחלטות שלו… חוץ מזה אין לך משהו אחר לעשות" הסבירה והנהנתי בראשי להבנה, היא צודקת… קשה לומר את זה, אבל לשם שינויי אמבר צודקת.
"חבר שלך הגיע" אמרה וסובבתי את מבטי אל דלת הבר רואה את פרדי הולך לעברנו. הוא התישב על כיסא מולינו והתקרבתי לדלפק, הרכנתי את ראשי לעברו והוא קירב את פניו אליי ונישק לשפתיי נשיקה קטנה.
"איך אתה?" שאלתי אותו והוא השפיל את ראשו, "בסדר… אני מניח" ענה וחייך חיוך קטן, "אני הולך למשרד, תהנו שתיכן" הוסיף והתחיל להתקדם אל עבר המשרד שלו.
סובבתי את ראשי לאמבר וראיתי שהיא מזגה לעצמה משקה ועשתה איתו שוט, היא הולכת להשתכר לי עכשיו?
"איך זה טעים לך בכלל?" שאלתי בגיחוך והיא חייכה אליי, "זה לא טעים" אמרה ושמה את הכוס בכיור, יופי אמבר, עוד כוס שאני בסוף אצטרך לנקות, תודה. "שותים בשביל ההרגשה, לא בשביל הטעם, כשתנסי תביני" אמרה והניחה את ידה על כתפי, "תשתי" לחשה וגלגלתי את עיניי, אני לא הולכת לשתות. היא החכה להביא כוס נוספת למזגה לתוכה משקה, הושיטה אליי והנדתי את ראשי לסירוב, "אם את לא שותה, אני אשתה"
"אני לא שותה אמבר" אמרתי כמובן מאליו והיא רק חייכה חיוך קטן ושתתה את תכולת הכוס, ולבסוף כמובן, הוסיפה עוד כוס לכיור שאני אצטרך לשטוף, תודה רבה.
"את מפספסת כל כך הרבה" אמרה בצחקוק ולקחתי נשימה עמוקה, אני לא מפספסת כלום!
"פעם אחת שתיתי… פעמיים, בפעם הראשונה כמעט נישקתי את פרדי ובפעם השניה התנשקנו" סיפרתי לה והיא רק צחקה, שתפסיק לצחוק אני לא אוהבת שהיא צוחקת כשלא צריך. "ועכשיו אתם ביחד, נו אין לך מה להפסיד, כוס אחת" אמרה וחיברה את כפות ידיה אחת לשניה כאילו היא מתחננת. שתפסיק לעשות את כל זה, אני לא הולכת לשתות. גלגלתי את עיניי בגיחוך והלכתי לצד השני של הבר,
"אל תשתי עוד כוס כי בסוף אני אצטרך לשטוף הכל" אמרתי והיא הסתכלה עליי במבט שטני, אויי לא מה היא רוצה עכשיו… "אם תשתי אז אני אשטוף את הכלים" אמרה בחיוך וגלגלתי את עיניי, הצעה מפתה אך אצטרך לוותר. הלכתי אל עבר הכיור ופתחתי את זרם המים, מתחילה לנקות את הכוסות המלוכלכות שהיו שם.
"אבל אם תשתי, מה כבר יכול לקרות? את והחתיך כבר ביחד אז זה לא שיקרה משהו מביך…" אמרה וברגע שאמרה את המילה 'חתיך' הבנתי שהאלכוהול כבר מתחיל להשפיע עליה, כי ביום יום היא לא תקרא לפרדי חתיך. "אמבר לכי לנקות את הרצפה" נאנחתי ולקחתי סמרטוט רטוב כדי לנקות את הדלפק, "אני אלך לקרוא לבלונדיני" אמרה בחיוך גדול והתחילה לצעוד אל המשרד שלו. לא רציתי לומר לאמבר את זה, אבל אני לא שותה בגלל שאני לא אוהבת את זה שאני לא מודעת לדברים שאני עושה, ובסוף גם שוכחת חלק ממה שעשיתי שזה הדבר הכי גרוע …
"הבאתי את החתיך" אמרה וסובבתי את מבטי אליהם, פרדי מסתכל על אמבר במבט מבולבל והיא בסך הכל מחייכת חיוך מרוצה… היא מודעת לזה שאנחנו ביחד, כן?
"יש סיבה שקראתן לי?" פרדי שאל ואמבר חייכה חיוך גדול יותר, אויי לא מה היא הולכת לומר עכשיו? "רצינו נוף יפה" אמרה וגלגלתי את עיניי ביאוש, אז עכשיו היא מפלרטטת איתו?!
"תתעלם ממנה" לחשתי לו והוא הנהן בראשו בהסכמה. אלוהים אדירים, אני חייבת להרחיק את אמבר מפרדי בכל פעם שהיא משתכרת!
"סטיילס!" לפתע אמבר צעקה, גורמת לי לבי להלום בחוזקה מרוב הבהלה, היא לא נורמלית!! "או שעוד מעט אני אצטרך לקרוא לך טומלינסון…" מלמלה לעצמה ולבי החל לפעום בחוזקה, אני חייבת לשים לה דבק על השפתיים כדי שתפסיק לדבר.
"מ...מה?" שאלתי בבלבול והיא אחזה בידי, הצביעה על טבעת שהיתה מונחת אל האצבע הרביעית שלי והעלתה את מבטה אליי. "זאת סתם טבעת רגילה" מיהרתי לומר ולמשוך את ידי ממנה, "בקיצור, מה רצית?"
"חבר" אמרה ומתחה את שפתיה לחצי חיוך, "כזה גבוה, חתיך, עניים כחולות, בלונד-"
"פרדי תחזור למשרד שלך" מיהרתי לעצור את דבריה של אמבר לפני שפרדי יבין שהיא מתארת אותו, פעם אחרונה שפרדי יהיה בסביבתה של אמבר כשהיא משתכרת, פעם אחרונה! "רגע אני רוצה להמשיך לשמוע את התיאור של אמבר, תמשיכי בבקשה" אמר וגלגלתי את עיניי, הוא זוכר שהוא איתי? זה לא אמור לעניין אותו מה שאמבר אומרת! והיא גם שיכורה…
אמבר כחכחה בגרונה וסובבה את מבטה אל פרדי, "בלונדיני, לא חבר של החברה הכי טובה שלי…" אמרה ואז הבעת פניה השתנתה לחושבת,
"אה אז אם זה לא חבר של החברה הכי טובה שלך זה לא שווה" גיחך וסובב את מבטו אליי, צמצמתי את עניי בכעס והוא רק צחק, רכן את ראשו לכיוון אוזני מה שגרם לי לקחת נשימה עמוקה, "בואי למשרד שלי" לחש לאוזני ובלעתי רוק שנתקע בגרוני כשהרגשתי את נשימותיו הרכות על אוזני, הוא לקח צעד אחורה והחל לצעוד אל משרדו.
"ו… החתיך הלך, לא צריך אותו אני אתחיל עם מישהו אחר" אמבר אמרה וסדרה את השיער שלה לפני שהיא העבירה את מבטה על כל הבר וגילתה שאין פה אף אחד. המקום הזה גוסס, כמעט ואף אחד בא לפה יותר, צריך לעשות משהו אבל אין לי רעיון מה אפשר לעשות…
"אם אף אחד לא בא לפה אז אני יכולה לשתות עוד?" שאלה ומבט מתחנן הופיע על פניה, גלגלתי את עיניי בגיחוך ויצאתי מהדלפק, מתחילה להתקדם אל משרדו של פרדי. פתחתי את הדלת וראיתי אותו בתוך החדר הקטן יושב על כיסא ליד שולחן והטלפון שלו בידיו.
הוא העלה את פניו אליי ומיד סגר את הטלפון כשמבט לחץ הופיע על פניו, מה…?
"הכל בסדר?" שאלתי בבלבול והתישבתי בכיסא שמולו, "הכל מצוין" אמר בחיוך ונשען קדימה כדי להיות קרוב מולי, "את יודעת שאני אוהב אותך?" אמר וזה גרם לי להיות מבולבלת עוד יותר, משהו בטון דיבור שלו אומר משהו אבל אני לא מצליחה להבין מה…
"אתה בטוח שהכל בסדר?" שאלתי והוא גיחך, נעמד על הרצפה והחל לצעוד לעברי, ירד על ברכיו כדי להיות בגובה שלי והניח את ידיו על מותניי, "מה עשית בטלפון?"
"לא משהו שאמור להטריד אותך" ענה וקירב את גופי לקצה הכיסא כדי להיות קרובה יותר לגופו, הנחתי את ידיי על כתפיו והוא נעמד בחזרה גורם לי לעמוד אחריו. הבטתי בעיניו, בכחול שבעיניים שלו שאני פשוט יכולה להביט בו שעות. לפתע הרגשתי את שתי ידיו מחזיקות בידי והורדתי את מבטי אל ידיי, לבי דפק בחוזקה ממגעו העדין כשהוא החל לשחק בטבעות שעל אצבעותיי. "פרדי…" לחשתי והעלתי את מבטי בחזרה אליו, הוא לקח צעד קטן לעברי ונשימתי נתקעה בגרוני כשהניח את ידיו על לחיי. הוא הרכין את ראשו והשעין את מצחו כנגד שלי כך שהרגשתי את נשימותיו הרכות על שפתיי. נשכתי את שפתי התחתונה והשפלתי את מבטי, "תסתכלי עליי, קיילי" אמר בשקט והרים את ראשי מסנטרי בחזרה אליו, הטתי את ראשי למעלה כך שאפי מתחכך באפו. לקחתי נשימה עמוקה ועצמתי את עיניי, הנחתי את ידיי על זרועותיו השריריות והטתי את ראשי הצידה כדי שתהיה לי גישה יותר טובה לשפתיו.
צמרמורות החלו לעבור בכל גופי כשהוא שפשף את שפתיו על שפתיי. אני כל כך מאושרת שיש לי אותו, אני זכיתי בבן אדם המדהים הזה… הוא הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם, אם לא היה לי אותו כנראה שחיי היו נראים אחרת לגמרי.
הוא העביר את לשונו ברכות על שפתיי, אך כשהתכוננתי לפתוח את שפתיי בשביל לתת ללשונו גישה להיכנס לפי, הוא החזיר אותה לפיו. הרגשתי איך בין רגע כל שריר בגופי מתכווץ במכה אחת מענה, את הדם שרץ בעורקיי, את הלב שלא מפסיק לפעום במהירות, הוא לא יודע כמה השפעה יש לו עליי.
הוא נישק נשיקה רכה וקטנה לשפתיי וירד בשביל של נשיקות אל הנקודה שמתחת לאוזני שגורמת לצמרמורות לתקוף את גופי. הוא נשך ומצץ את הנקודה תוך כדי שנשימה רכה ורועדת בורחת מבין שפתיי.
הוא החל ללכת קדימה, מה שגרם לי ללכת אחורה ונעצרתי כשהתנגשתי בשולחנו. הוא ניתק את שפתיו מצווארי והחזיר את ראשו להיות מולי. הוא הניח את ידיו על מותניי והתישבתי על השולחן. הוא הוריד את ידיו באיטיות לירכיי, מגעו העדין גרם ללבי להלום בחוזקה בבית החזה שלי. הוא פיסק את רגליי ונעמד ביניהן, הוא החל לעלות את ידיו אל מפשעתי והרגשתי את פניי מאדימות בשניה אחת.
נשימותיי החלו להיות קשות וגופי כבר חלש מכל הצמרמורות שעוברות בו. הוא רכן את ראשו אליי כדי לנשק אך עצר את הכל כשהדלת לפתע נפתחה, לעזאזל.
"סטיילס, טומו -" אמבר התחילה לומר כשפתחה את הדלת אך מיד כשהעלתה את מבטה אליינו סגרה את הדלת במהירות, "בקיצור דין פה אז תצאו" קראה מחוץ לדלת. נאנחתי ופרדי לקח צעד אחורה כדי שאני אוכל לרדת מהשולחן, נאנחתי והתחלתי לסדר את שיערי. התחלתי לצעוד אל הדלת אך רגע לפני שפתחתי אותה הסתובבתי אל פרדי ולקחתי שני צעדים גדולים לעברו ונעמדתי על קצות אצבעותיי כדי לנשק את שפתיו.
הוא זייף פרצוף עצוב וצחקקתי, "דין יכול לחכות" אמר וכרך את זרועותיו סביב עורפי, "גם אתה יכול לחכות" אמרתי בחיוך ויצאתי מהמשרד.
נכנסתי אל תוך הבר ונעמדתי ליד אמבר שדיברה עם דין, "היי" אמרתי בחיוך והוא חייך חזרה אליי, "מה את ופרדי עשיתם במשרד כל כך הרבה זמן? ולמה הפנים שלך אדומות?" לפתע שאל וחשתי בלבי מחסיר פעימה, לעזאזל מה אני אמורה לענות?!
"סתם זה כזה… ה… המזגן אצלו ב… במשרד… הוא לא עבד… אז עזרתי לו…" אמרתי בגמגום מרגישה שפניי מאדימות הרבה יותר מהלחץ, אך נרגעתי ברגע שהוא הנהן בראשו בהבנה.
דלת המשרד של פרדי נפתחה והוא יצא משם נעמד לידי ורכן את ראשו אל אוזני, "את טועה, אני לא יכול לחכות, תחזרי למשרד בבקשה" לחש.

...
אני יודעת שלא עלה פרק מלא זמן, אני פשוט מאוד עסוקה בזמן האחרון ואני מנסה כל יום לכתוב כמה שאני יכולה...