המשמרת עוד מעט עומדת להסתיים וכמו תמיד אני, פרדי ואמבר מנקים את הבר לקראת המשמרת הבאה. אחרי מה שקרה אתמול במעלית המצב ביני לבין פרדי ניהיה מתוח לגמרי. אנחנו מתקרבים, מאוד, אבל שנינו יודעים שמהקרבה הזאת לא יצא כלום, אוליי רק הרצון להיות איתו מתגבר יותר ויותר אבל חוץ מזה, כלום.
לקחתי מטאטא והתחלתי לטאטא את הרצפה, התחלתי לשמוע צעדים מאחורי וסובבתי את מבטי, ראיתי שפרדי מתקדם לעברי ושלחתי אליו חיוך קטן. הנחתי את המטאטא לצד גופי ונשענתי עליו בעזרת ידי.
"איך אף פעם לא נמאס לך ממני?" שאלתי בגיחוך והוא צחק, הוא התקדם אליי יותר עד שכבר הייתי צריכה להעלות את מבטי למעלה כדי להביט בו. "אין לי משהו אחר טוב יותר לעשות" אמר והשפלתי את מבטי בחיוך קטן. הרגשתי את ידיו מרימה את ראשי מסנטרי ועיניי הצטלבו בעיניו הכחולות, העיניים שאני יכולה להביט בהן שעות ללא הפסקה ולהאבד בתוכן כל יום מחדש.
הוא הטה את ראשי הצידה ונתן לי נשיקה קטנה על הלחי, הרגשתי את הלב שלי מתחיל לפעום בחוזקה ונשכתי את שפתי התחתונה. צחקקתי והחזרתי את מבטי אליו, "תהנו לכם, אני הולכת" שמעתי את קולה של אמבר שמיד החזיר אותי למציאות, נאנחתי ולקחתי צעד אחורה ממנו והמשכתי לנקות את הרצפה. אמבר יצאה מהבר וזה השאיר רק אותי ואת פרדי בפנים.
לאחר שסיימתי לנקות את הרצפה, אני ופרדי יצאנו מהבר ישר כשהעבודים של המשמרת הבאה נכנסו. כשהגענו החוצה לכל אחד היה צריך ללכת לרכב שלו, נפרדנו בחיבוק והלכנו.
נכנסתי אל המכונית שלי והסתכלתי על עצמי במראה, זה באמת קורה עכשיו? אנחנו באמת במצב הזה?
הנחתי את ראשי בין שתי ידיי ונאנחתי בתסכול, איך נתתי לזה להגיע למצב הזה?
התנעתי את המכונית והתחלתי לנסוע לכיוון הבית שלי. כל פעם שהופיע אור אדום ברמזור, הנחתי את ראשי על המושב ופשוט שקעתי במחשבות. אני לא יודעת מה אני אעשה או איך אני אמשיך ככה כי מה שקורה ביני לבין פרדי זה בדיוק על הגבול של מה שהצבתי לעצמי, והקרבה הזאת מרגישה לי נכונה מצד אחד אבל מצד שני… אני אפגע, וכולם יודעים את זה.
הגעתי אל ביתי ונכנסתי אליו, הלכתי אל הסלון ונשכבתי על הספה, הדלקתי את הטלויזיה אך לא באמת התרכזתי במה שהיה משודר, אני עצמתי את עיניי וניסיתי להרדם.
התעוררתי לפתע מדפיקות שנשמעו על דלת ביתי, קמתי בחוסר רצון לכיוון הדלת ופתחתי אותה לאט, "תודה שנזכרת לפתוח" שמעתי את קולו של פרדי צוחק ומיד העלתי את מבטי אליו, מה הוא עושה פה?
"מה אתה עושה פה?" שאלתי לאט וזזתי קצת הצידה כדי לתת לו להיכנס, סגרתי אחריו את הדלת ושפשפתי את ידיי בעיניי בעייפות.
"היה לי משעמם אז באתי אלייך" אמר והתישב על הספה בסלון, "תרגיש בבית…" מלמלתי בציניות והלכתי גם אני אל הספה.
"כשחושבים על זה, אף פעם לא ראיתי את כל הבית שלך" אמר בחיוך ומבטי הפך למבולבל, "מה אתה רומז בעצם…?" שאלתי בקצת חשד והוא גיחך. "תראי לי את הבית שלך" ענה ונאנחתי.
"אוקיי…" מלמלתי וקמתי מהספה, הוא מיד אחריי והתחלתי ללכת לאורך כל הבית. הלכתי לאורך כל המסדרון והראתי לו את כל החדרים שיש בביתי.
"וזה החדר שינה" אמרתי והוא נכנס אל תוך החדר, מבטו עבר על כל החדר ונעצר על הארון, "למה את צריכה ארון כל כך גדול" צחק וגיחכתי.
"לא… זה כי יש שם גם בגדים של ג'ייסון" אמרתי והשפלתי את מבטי, "למה לא החזרת לו?" שאל וחצי חיוך נשטף על פניי.
"אחרי מה שהוא עשה לי הדבר האחרון שאני אעשה בשבילו זה לחזיר לו את הבגדים שלו" גיחכתי והוא צחק. הוא פתח את הארון ומבטו המום, "זה קצת הרבה בגדים" אמר וצחקתי. נעמדתי לצידו והעברתי את פניי אליו, מבטו בהה בתוך הארון וחיוך נשטף באיטיות על פניו. העברתי את מבטי על הבגד שהסתכל עליו אך לא הבנתי מה הבעיה בזה, זה בסך הכל חולצה…
"שמרת את זה" אמר והעביר את פניו אליי, "פאק קיילי"
שמרתי את מה? על מה הוא מדבר בכלל?
הוא הושיט את ידו לתוך הארון, הזיז קצת חולצות והוציא חולצה אחת ופתח אותה, "שייך לטומו, תתרחקו"
איך הוא מצא את זה? אני בכלל שכחתי שזה היה שם.
"כ… כן" מלמלתי והשפלתי את מבטי בחיוך מובך. "תלבשי את זה" אמר והעלתי את מבטי אליו בבלבול, אני לא הולכת ללבוש את זה… "בבקשה" התחנן בחיוך קטן ונאנחתי, לקחתי את החולצה ממנו והתכוונתי להוריד את החולצה עד שנזכרתי שהוא מולי, "תסתובב" אמרתי בשקט והוא הסתובב תוך כדי שצחק.
"למה אני צריך להסתובב בכלל? אין משהו שלא ראיתי קודם-"
"סתום" קטעתי אותו מהר וצחקתי, כשבאתי להוריד את החולצה נשמעו רעשים מהדלת ומיד החזרתי את החולצה למקום, "מה לעזאזל…" אמרתי בשקט ופרדי הסתובב אליי.
יצאנו מהחדר והתחלנו להתקדם לעבר הדלת להבין מה הם הרעשים ששמענו מקודם.
הגענו לשם ולא האמנתי למה שאני רואה, מה לעזאזל… בבקשה שאני מדמיינת שזה זה, אלוהים בבקשה שאני מדמיינת ושזה לא באמת קורה, בבקשה…
"מה אתה עושה פה?" שמעתי את פרדי שואל והיה אפשר לדעת שהוא כועס בעזרת קולו. מבטי עדיין המום, לא הצלחתי לתפקד, הרגשתי משותקת וכל כך רציתי לברוח מכאן ופשוט לא יכלתי.
"ג'ייסון?" הצלחתי לדבר ועדיין לא האמנתי שהוא פה מולי, בבית שלי. איך הוא מעז להראות את עצמו אחרי כל מה שקרה? איך הוא נכנס הנה בכלל? מה לעזאזל קורה פה? "מה לעזאזל אתה עושה פה?"
"קיילי אני כל כך מצטער, אני הייתי מטומטם בבקשה תסלחי לי" אמר וגלגלתי את עיניי בזלזול, הוא באמת חושב שאני אסלח לו אחריי כל מה שגרם לי להרגיש? הוא לא היה מטומטם, הוא עדיין מטומטם. "קיילי בבקשה, אני… אני עדיין אוהב אותך"
"זה לא מעניין אותי, איך נכנסת לפה?" שאלתי בכעס וראיתי מפתח בידו, "תביא לי את המפתח"
"קיילי בואי שניה נדבר-"
"המפתח! עכשיו!" אמרתי והדגשתי כל מילה. הוא הניח את המפתח על השידה שליד הכניסה ולקח צעד קטן לעברי, "אל תתקרב אליי" מיד אמרתי.
"מה הבלונדיני המטומטם עושה פה?" לפתע שאל בכעס ואני הייתי בהלם מוחלט, אחרי כל מה שהוא עשה הוא עוד מעיז לקרוא ככה לפרדי? שיעוף לי מהבית!
"אל תקרא לו-"
"אנחנו ביחד" פרדי קטע אותי והעברתי את מבטי אליו בשאלה, שמעתי את ג'ייסון צוחק ואת פרדי לוקח נשימה עמוקה, "משהו מצחיק?"
"כן, קיילי לא היית חוזרת אלייך אחרי כל מה שהיא אמרה לי עלייך" גיחך ופרדי לקח צעק קטן לעברי, העברתי את מבטי אליו שוב והוא הניח את ידו על הלחי שלי. מבטו העצבני הסתובב אל ג'ייסון ואז חזר אליי ורגע קטן לאחר מכן הרגשתי את שפתיו כנגד שפתיי.
הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה והרגשתי את כל השרירים שלי מתכווצים במכה אחת מייסרת, פאק מה לעזאזל קורה עכשיו? אנחנו מתנשקים? שוב?
אני כל כך רוצה להפסיק את זה אבל אני לא יכולה, כאילו משהו שולט עליי ואומר לי להישאר.
לפתע שמעתי את דלת הבית נטרקת בחוזקה ומיד ניתקתי את שפתיי ומשפתיו בבהלה, לא ראיתי את ג'ייסון יותר אז כנראה שהוא הלך.
"למה עשית את זה?" שאלתי את פרדי בקצת כעס והוא רק הסתכל עליי מבולבל, "הוא הלך, זה הכי חשוב" הוא נאנח והשפלתי את מבטי.
"היתה דרך אחרת, למה דווקא את זה?" נאנחתי ושפשפתי את ידי על מצחי בתסכול. "זה הדבר היחיד שחשבתי עליו… אל תגידי לי שאת כועסת עליי עכשיו" אמר וגלגלתי את עיניי.
"אני לא כועסת פשוט לא רציתי להגיע לזה…" אמרתי בשקט והעלתי את מבטי אליו, "בכל מקרה, תודה"
הלכתי אל המטבח והתישבתי על כיסא אחד והנחתי את ידיי על השולחן, נאנחתי וראיתי את פרדי מתישב מולי במבט שואל.
"משגעת אותי המחשבה הזאת שהוא באמת חשב שאני אסלח לו" אמרתי
"לי סלחת…" אמר וגיחכתי, זה לא אותו הדבר…
"זה שונה, אתה לא שלטת בעצמך והוא היה פיקח לגמרי, אתה הוכחת שאכפת לך ממני והוא סתם מטומטם…" אמרתי והשפלתי את מבטי.
"רגע את באמת סלחת לי?" שאל מופתע, הוא אידיוט?
"כן פרדי, סלחתי לך"
YOU ARE READING
להתחיל את מה שנגמר || 2
Fanfiction"לעזאזל, אני אמרתי לך כבר שאני מצטער!!" "ואני אמרתי לך שפגעת בי!" להתחיל את מה שנגמר- ספר המשך
