להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 37

נקודת מבט, פרדי

עבר חודש, אני חושב שזה החודש הכי טוב והכי מתסכל שאי פעם היה לי, כל היום המחשבות היחידות שעוברות בראשי הן

'אם אני אציע לה, היא תגיד כן?'

'ואם היא תגיד לא, מה יקרה?'

'מה הסיכויים שהיא תסכים?'

'אוליי זה בכלל לא הזמן המתאים עכשיו...'

'אוליי אני צריך לחכות קצת'

תסכול... אבל אני מרגיש שאני מוכן לזה, ואני מקווה שגם היא, לעזאזל אני כל כך רוצה את זה. אני לא יודע מתי או איך או אם בכלל, אני מרגיש שזה הדבר שאני הכי רוצה לעשות ברגע זה.
המשמרת של קיילי כבר התחילה אבל אני חושב שאני אגיע מאוחר יותר לבר, אני חייב לחשוב קצת...
אני חושב שאני אלך למקום שלנו, לנקות קצת את הראש מכל המחשבות.
יצאתי מהבית והתחלתי ללכת לכיוון המכונית, יהיה מוזר להיות שם לבד אחרי כל הזמן שהייתי שם עם קיילי, זה מחזיר אותי לתקופה הפחות טובה, שלא היינו ביחד, חמש שנים... זה המון זמן, אני לא יודע איך החזקתי כל כך הרבה זמן בלעדיה, היא גורמת לי להרגיש שונה, להרגיש טוב יותר... משהו בה גורם לכל הגוף שלי להשתחרר במכה אחת מענה, אני כל כך אוהב אותה.
התחלתי לנסוע לכיוון הים, התחושה שאני נוסע לים והפעם אני הולך להיות שם לבד היא תחושה... זרה, אני רגיל להיות שם עם קיילי, לדבר איתה שם, להסתכל עליה, לומר לה כמה אני אוהב אותה.
לאחר נסיעה של כמה דקות ולאחר המון מחשבות שצפו במוחי, הגעתי. שמעתי את הגלים הקטנים מתנפצים ביבשה וחוזרים בחזרה אל הים, הרוח הנעימה שהצליפה בי, זה המקום הכי מיוחד שהייתי בו אי פעם. הסתכלתי מסביבי, כל דבר שקורה פה יותר מיוחד מהקודם. חוץ מדבר אחד... משהו שקרה בדיוק במקום שאני עומד בו, כתבתי פה שיר שלושה ימים אחרי שנפרדנו, כתבתי שיר מהמילים שהיא אמרה לי באותו היום, מהמחשבות שחשבתי באותו הרגע, לעזאזל אני זוכר את המילים שם כאילו כתבתי את זה אתמול. זה הרגע הכי נורא שהיה לי...

'האהבה מאכזבת'

'הקול השברירי שובר את לבי'

'לו רק יכולתי לשנות את העבר'

להיזכר בכל העצב הזה, בכל מה שגרמתי לה להרגיש... העיניים שלי מתחילות לשרוף, אני נלחם בדמעות שלא יצאו, אני חייב להבין שזה קרה בעבר, וכרגע שנינו במקום טוב יותר עכשיו, ואנחנו ביחד וזה מה שחשוב, לא?
לעזאזל אני הייתי כל כך נורא, פגעתי בה כל כך. טוב, להיות פה לבד לא עושה לי טוב, זה גורם לי לחשוב על יותר מידיי דברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם. קיילי בבר, אני אסע לשם... או שאני אקרא לה לבוא לפה...
כן, במלא אין אנשים, אני אגיד לה ולאבר לסגור היום מוקדם ואז היא תבוא לפה, רעיון טוב יותר!
פתחתי את הטלפון והתקשרתי אליה,
"היי" שמעתי את קולה המתוק דרך הטלפון, "איפה אתה?" שאלה, כנראה היא שואלת בגלל שאני לא בא לבר, כמו בדרך כלל.
"במקום שלנו, תסגרי את הבר עם אמבר ותבואי לפה" עניתי והתחלתי להתהלך לאורך שפת הים. "אין בעיה אבל מה אתה עושה שם?" שאלה בבלבול, "סתם לנקות את הראש, אבל תמהרי" אמרתי בחיוך קטן והתישבתי על החול החם. "אמבר, תתכונני לסגירה, סוגרים היום מוקדם" שמעתי את קיילי קוראת לאמבר ונשכתי את שפתי התחתונה, היא עוד מעט תהיה פה...
"ביי מפגר" אמרה וצחוק ברח מבין שפתיי, "ביי" השבתי לה וניתקתי את השיחה. הבטתי בטלפון וראיתי שהודעה נשלחה אליי מ... קים?

"זאת בת"

הלב שלי החל לפעום בחוזקה, למרות שאני פחות מעדיף ילד כרגע, שמחתי מאוד לדעת שזאת בת, כי כמו שאמרתי לקיילי, אני אקרא לה על שמה. בגלל שההורים שלה רצו לקרוא לה אריאל, לתינוקת הקטנה יקראו אריאל, אריאל טומלינסון.
עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה עמוקה, נרגע לרעש הגלים, הגעתי לשלב בחיים שלעולם לא חשבתי שאגיע, לחשוב על חתונה בכלל? מי היה מאמין שזה מה שנגיע אליו...
אני חייב אותה עכשיו, שתגיע מהר יותר. אני צריך לשמוע את הקול שלה, להריח את הריח הממכר שלה, להרגיש את שפתיה כנגד שפתיי, לטעום שוב את הטעם הממכר שלה, קדימה קיילי תזדרזי ...
לקחתי אבן קטנה שהיתה לידי וזרקתי אותה אל תוך המים, התכוונתי לקחת אבן נוספת אך לפתע יד הונחה על ידי, העלתי את מבטי וראיתי את קיילי מולי, שפתיי נמתחו לחיוך והיא התישבה לידי. "איך היה בבר?" שאלתי אותה והזזתי את גופי להיות יותר קרוב אליה, היא השעינה את ראשה על כתפי וכרכתי את ידי סביב גופה, "כמו תמיד... אין אף אחד אז פשוט ישבתי ודיברתי עם אמבר" ענתה, מעניין על מה היא דיברה עם אמבר, כי בדרך כלל כשהן מדברות זה שיחות עמוקות כאלו...
"מה אתה עשית היום?" שאלה בחיוך וסובבתי את מבטי אל הים, לוקח נשימה עמוקה ומשפיל את ראשי, "אז יש לי בת..." התחלתי לספר והיא הרימה את ראשה ממני כדי להביט בי, הבעת פניה נהפכה למאושרת אבל אני לא מרגיש מאושר... אני לא יודע איך אני אמור להרגיש כי מצד אחד אני הולך להיות אבא, מצד שני אני בכלל לא רציתי מלכתחילה להיות אבא, ובמיוחד לא של הילדה של קים, לעזאזל.
"אתה לא שמח?" שאלה בבלבול ולבי הלם כשהבנתי את זה, אני לא יכול לא שמח כשהולך להיות לי ילד, כי יש עוד מלא אנשים שמתפללים שהם יוכלו להביא ילד לעולם ואני בנתיים מתלונן שהולך להיות לי ילד... ילדה יותר נכון... אני חייב להיות שמח שתהיה לי ילדה.
"יודעת מה? אני באמת רוצה ילדה עכשיו, הייתי יותר מעדיף שאת תהי האמא אבל קים זאת גם אופציה נחמדה" אמרתי בחיוך והיא צחקה, הצחוק שלה...הדבר הכי יפה ששמעתי.
הנחתי את ידי על סנטרה וקירבתי את פניה אליי, מנשק ברכות את שפתיה החמות. היא הניחה את ידה על לחי קירבתי אותה אליי יותר, מרגיש את כל השרירים שלי מתכווצים במכה אחת מענה כשטעמתי שוב את הטעם הממכר שלה.
פעם הייתי בטוח שאני בחיים לא ארגיש ככה כלפי מישהו, כיום אני מרגיש דבר אחד, קיילי היא אהבת חיי.
לעזאזל, אני חייב לשנות לה את שם המשפחה בהקדם האפשרי!

פרק קצת קצר, אני יודעת...
אבל זה בגלל שהסוף קרוב