להתחיל את מה שנגמר || 2

פרק 25

היום החתונה!
אני כל כך מתרגשת בשביל קאי ובר! זה ממש עוד מעט, בעוד שעה וחצי! רגע אחד… זה השעה וחצי האחרונות שאני יכולה לקרוא לקאי, קאי מאליק?!
אבל פרדי יהיה שם… וכל היום הזה ניסיתי להתרחק ממנו כמה שיותר, והוא גם עשה את זה, זה הגיע למצב שפשוט שנינו לא מדברים בכלל.
היום בבר לא החלפנו בנינו מילה, אמבר לא הבינה מה עובר עלינו וביקשה ממני שאני אספר לה מה קרה אבל אני לא רציתי לדבר על הנושא הזה.
זה סתם היה יום מיותר בבר, לא היו כמעט לקוחות והמצב ביני לבין פרדי הרס לי את מצב הרוח…
אני חושבת שבחתונה של קאי ובר אנחנו בכלל לא נדבר, אפילו נתעלם אחד מהשניה…
אבל אני חייבת להיות שמחה בשביל קאי! זה היום הכי מרגש בחיה!!

***

השירים כבר מתנגנים ברקע ואני רואה את בר וקאי רוקדים באמצע האולם. עכשיו אני, פרדי, איימי וטום יושבים מסביב שולחן קטן ומדברים. יותר נכון, איימי טום ופרדי מדברים ואני רק מקשיבה.
"קיילי את יכולה לבוא איתי שניה לשירותים" איימי אמרה והנהנתי בראשי לחיוב. קמנו מהכיסאות והתחלנו ללכת לכיוון השרותים אבל כשהגענו היא לא נכנסה אל תא אחד היא רק עמדה מולי, "רוצה להסביר לי מה קורה איתך ועם פרדי?"
"מה?... על מה את מדברת…?" שאלתי בבלבול למרות שידעתי טוב מאוד על מה היא מדברת. אנחנו לא דיברנו כמעט כל הערב, היו פעמים שהעיניים שלנו הצטלבו לשניה בודדה ומיד אחר כך שנינו הפננו את מבטו לכיוונים שונים.
"קיילי אני מכירה אותך ואני יודעת איך את מתנהגת, מה קורה בניכם?" שאלה שוב. נאנחתי והעברתי בראשי את כל מה שקרה בנינו בזמן האחרון. "את רוצה אותו?"
"אני לא רוצה אף אחד כרגע" מיהרתי לענות ונאנחתי.
"לפי איך שאת מסתכלת עליו…" התחילה לומר ואז קטעה את עצמה כשגלגלתי את עיניי והתחלתי ללכת ליד השולחן. "כשתחזרי אליו אני אגיד לך 'אמרתי לך', את תראי!" קראה מאחוריי והתישבתי ליד השולחן מול פרדי. מבטו מופנה אליי ואני יכולה לראות את זה בזווית העין שלי. סובבתי את פניי אליו ועיניו הכחולות גרמו לנשימה להיקטע בגרוני, אני כל כך אוהבת את העיניים האלה…
"זוכרים את הכיוון השני?" טום לפתע שאל ומיד חיוך נשטף על פניי, לא חשבתי על זה מלא זמן ולגמרי שכחתי מזה, פאק אני באמת שכחתי מזה.
"זוכרים את השיר?" פרדי שאל בחיוך שטני והסתכל עליי, חייכתי במבוכה והשפלתי את ראשי, אני עדיין זוכרת כל מילה ומילה מהשיר, ואני זוכרת כמה התכוונתי לכל מילה בו. ההרגשה הזאת מפעם… אני מתחילה להתגעגע אליה…
"טום אתה יכול שניה לבוא איתי?" שמעתי את איימי לידי והיא מיד נעמדה. ידעתי למה היא עושה את זה, כדי להשאיר אותי ואת פרדי לבד ואני כל כך מודה לה על זה, כי אני חייבת להחזיר את המצב בנינו למה שהיה קודם, אני מעדיפה שיהיה בנינו את המתח הנוראי הזה מאשר לא לדבר איתו בכלל.
המוזיקה השתנתה בין רגע לרגוע יותר והאורות הצבעוניים בתחלפו לצבע אדום. העברתי את מבטי אל כל מי שרקד והם נראו צמודים אחד לשני כשהם רוקדים בזוגות. החזרתי את מבטי אל פרדי אך הוא לא היה מולי, הוא עמד לידי והושיט את ידו אליו.
"בואי" אמר והנחתי את ידי על ידו, הוא החזיק בידי ושנינו הלכנו אל כל מי שרקד.
הוא נעצר ומשך את ידי קרוב אליו כך שהייתי צריכה לקחת צעד קטן לעברו. הנחתי את ידיי על כתפיו ברכות וכשהרגשתי את ידיו על מותניי לבי התחיל לפעום בחוזקה, העלתי את מבטי למעלה וכל הגוף שלי התחיל להתמלא בצמרמורות כשראיתי את החיוך העדין שלו על שפתיו.
הקרבה הזאת שוב, ההרגשה הזאת… זאת היתה טעות לומר לו שאני רוצה שנתרחק. אני חייבת את הקרבה הזאת, כל יום כל הזמן.
הוא קירב אותי מאגני אליו וכרכתי את ידיי מסביב צווארו. הנחתי את ראשי על חזהו והקשבתי לפעימות לבו, חייכתי כשהרגשתי כמה הן מהירות. הוא נישק לראשי והעלתי את פניי אליו אך לא הייתי מוכנה לכך שפניו יהיו מאוד קרובות אליי.
נשימותיו הרכות שמורגשות על שפתיי משתקות את גופי ומרגיעות אותי, "את מאוד יפה היום" לחש וברגשתי את לחיי מתחילות לבעור. אני בטוחה שאני אדומה כל כך עכשיו ויש לי הרבה מזל שהאולם קצת חשוך.
"זאת היתה טעות להתרחק ממך" אמרתי בחיוך והוא מיד משך אותי לחיקו וכרך את זרועותיו מסביב מותניי. להחליט שעדיף לנו להתרחק זאת היתה הטעות הכי נוראית שעשיתי.
לקחתי צעד קטן לאחור כדי שאוכל להביט בפניו, בחנתי כל מקום בפנים שלו וכשהגעתי לעיניו הכחולות חיוך קטן עלה על פניי. הנחתי את ידיי על לחייו וליטפתי ברכות תוך כדי שעיניו מצטלבות אחת בשניה. הגוף שלי משותק לגמרי, כל מה שאני חושבת עליו זה על ההרגשה המוכרת של שפתיו כנגד שפתיי, אך אני לא יכולה… אני אוסרת על עצמי את זה כל פעם מחדש…
אני מרגישה שאני מתחילה להשתגע, שאני לא יודעת להבחין בין הטוב והרע, כי איך שאני רואה את המצב, הכל טוב לגמרי אבל אני יודעת שמתישהו יגיע השלב הרע.
"אני מצטערת…" אמרתי והשפלתי את מבטי, "על מה?" שאל והרגשתי את ידו מעלה את מבטי אליו מסנטרי. "כי אני יודעת שאתה רוצה את זה" אמרתי והוא חייך חיוך קטן. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, והוא כל כך רוצה שניהיה ביחד ואני רק… הורסת הכל.
"אני אחכה עד שתרצי את זה" ענה וצחקקתי, הוא מדהים.
"ואם אני אף פעם לא ארצה את זה?" שאלתי אותו בחוסר ביטחון והוא צחק, "אז נדפקתי" אמר תוך כדי הצחוק וצחקתי גם. הידקתי את זרועותי שכרוכות מאחוריי עורפו והתקרבתי לחיבוק. הרחתי את ריחו הטוב ונרגעתי למגעו העדין.
לפתע המוזיקה הרגועה והשקטה נהפכה למוזיקה רועשת וקצבית. התרחקתי מפרדי בחוסר רצון וכולם סבבנו התחילו לרקוד בקצב המוזיקה.