חצויים בהוגוורטס

הפגישה

נ"מ הארי:

אישה עם שיער חום ועיניים כחולות פתחה לנו את הדלת. היא הייתה בהריון מתקדם.

"אני סאלי. איך אפשר לעזור לכם?" היא שאלה אותנו. זאת הבת של וולדמורט? היא נראית כל כך נחמדה.

"אני אלבוס דמבלדור." פרופסור דמבלדור אמר לה. "אני בטוח שמר ברונר סיפר לך עליי."

"בטח." היא זזה ונתנה לנו להיכנס. "פרסי וחבריו עוד מעט יגיעו. אתם רוצים עוגיות?"

"אנחנו נשמח." רמוס אמר. סאלי הלכה וכשהיא חזרה היא החזיקה צלחת עם עוגיות בצבע כחול.

"אז מי אתם?"

"אני רמוס לופין, זה סיריוס בלק, וזה הארי פוטר." רמוס אמר ואני הסתכלתי על התמונות שהיו תלויות על הקיר. ברובן נער עם שיער שחור ועיניים ירוקות ים הופיע.

"זה פרסי?" שאלתי והצבעתי על התמונות.

"כן." סאלי ענתה לי. "הוא הבן היחיד שלי. חוץ מהתינוקת, כמובן. רוב החיים שלו רק אני הייתי בחיים שלו, עד שהוא פגש את החברים שלו." הדלת נפתחה ואיש עם כיסא גלגלים נכנס לבית. אחריו נכנסו עשרה נערים. חלקם מופיעים בתמונות.

"היי אמא." נער אחד התקרב אלינו. זה היה פרסי. הוא חיבק את סאלי ושאר חבריו התקרבו גם הם. גם נערה בלונדינית חיבקה את סאלי.

"הו, אנבת'. מה שלומך?"

"אני בסדר." הנערה אמרה. "איך את? התינוקת בסדר?"

"גם אני וגם היא בסדר. אל תדאגי."

"טוב."

"הארי, תכיר את מר ברונר." דמבלדור אמר לי. האיש עם כיסא הגלגלים עשה לי שלום.

"אני מנהל בית הספר שבו כל הנערים האלו לומדים." מר ברונר אמר לי.

"זה הארי פוטר. סיפרתי לך עליו."

"נעים מאוד." מר ברונר לחץ את היד שלי.

"פרסי, תשמור על עצמך." סאלי אמרה לפרסי. "ואנבת' תשמרי עליו גם את."

"את יודעת שזה מה שיקרה." אנבת' אמרה לסאלי.

"תתקשרי אליי כשהיא תיוולד, טוב?" פרסי שאל את אימו.

"ברור." סאלי ענתה. היא חיבקה את פרסי ויצאנו החוצה.

"שכולם ייגעו בזה." דמבלדור אמר. הוא הוציא עיתון מהגלימה שלו וכולנו נגענו בו. כעבור כמה שניות כבר היינו מול כיכר גרימולד מספר 12. דמבלדור הוציא פתק מהגלימה שלו ונתן לכל החברים של פרסי לקרוא אותו. כמה דקות אחר כך נכנסנו לבית. נכנסנו למטבח, שם הוויזלים והרמיוני ישבו. התיישבתי בין רון להרמיוני, ורמוס וסיריוס גם התיישבו.

"אני מולי וויזלי, זה ארתור, אלו פרד, ג'ורג', ביל, רון, ג'יני, והרמיוני, הארי, רמוס וסיריוס." גברת וויזלי אמרה והצביעה על כל אחד כשאמרה את שמו. "איך קוראים לכם?"